הסיפור הלא ייאמן של נועה וחבריה שבילו בפסטיבל הנובה

על פי העדויות, כשעלתה הזריחה על המסיבה והחלו התראות "צבע אדום", נועה וחבריה החלו להתקדם לכיוון היציאה מהמסיבה. לאור ניסיון רב שנים במצבים מעין אלה, נשארו נועה וחבריה רגועים יחסית, אך למה שקרה לאחר מכן הם לא ציפו כלל.

ברגע אחד, החלו יריות בלתי פוסקות מכל כיוון והחבורה הבינה שעליה לרוץ אם ברצונה לשרוד. כחצי שעה הם רצו בשדה הפתוח, מלא הקוצים, ללא שום יכולת לדעת היכן הם או לאן הם עתידים להגיע. לאחר שאפסו כוחותיהם, החליטה החבורה ליפול ארצה ולהתחבא מתחת לאחד העצים.

כ-6 שעות החבורה התחבאה מתחת לעץ בשדה הפתוח, כשבכל עת, מעל ראשם מורגש ירי כבד. כמו כן, המחבלים שהו בקרבת מקום, כפי שהתברר לאחר מכן, שמקום המחבוא של החבורה שכן לצד "כביש המוות" בו נרצחו מבלים רבים.

כ-4 שעות הם לא זזו, לא הוציאו הגה מהפה ולאחר שהייה ממושכת מתחת לעץ בתנאים פיזיים קשים מאוד, החליטה החבורה להתקשר ולקרוא לחילוץ בעודם מנסים להיות שקטים ככל הניתן. עוד שעתיים נוספות חלפו עד שהגיע רמי, אזרח מן השורה בכדי לחלץ אותם מהתופת, כאשר יחד הגיעו רמי והחבורה למושב פטיש ולאחר מכן לעיר הולדתם, באר שבע.

"מה שמחזק אותי, זה שיצאנו 16 וחזרנו 16, לאחרים לא היה את אותו המזל" מספרת נועה. אמה של נועה, אינה שוסטרמן היא אחות אחראית במרפאות חוץ עיניים בסורוקה כ-31 שנה. כשהגיעה אליה הידיעה חרב עליה עולמה אך היא נשארה חזקה עבור הבת שלה, נועה. 

השבוע נועה ועוד מספר חברות הגיעו לבית החולים להתנדב, לעודד ולחזק את הפצועים והצוותים.