הסודות של יער רמות נחשפים: המסע המרתק להצלת הריאה הירוקה של באר שבע

עבור עשרות אלפי תושבי באר שבע, יער רמות הוא חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני – פנינת טבע ירוקה ונגישה, המהווה מפלט של שקט במרחק נגיעה מהבית. אך מעטים מודעים לכך שהנוף הפסטורלי הזה אינו יצירת טבע מקדמת דנא, אלא פרי של חזון, תכנון הנדסי מדוקדק ועשרות שנים של עבודה מאומצת.

מוטי שריקי, מנהל אזור הר הנגב והערבה ומנהל מחלקת שימור קרקע במרחב דרום של קק"ל, מספק הצצה נדירה אל אחורי הקלעים של ניהול היער, וחושף סיפור מרתק של מאבק אקולוגי, היסטוריה קדומה וקהילה.

ממזבלה פיראטית לריאה ירוקה

כדי להבין את גודל ההישג שנקרא "יער רמות", צריך לחזור אחורה בזמן לשנת 1987. באותם ימים, הרבה לפני שהעיר באר שבע התרחבה צפונה ולפני ששכונת רמות עלתה על הקרקע, השטח המדובר היה עזוב ומוזנח. הוא סבל מהשלכות קשות של רעייה בלתי מבוקרת, כריתת שיחים חסרת אבחנה, סחיפת קרקע אגרסיבית והפיכתו לאתר סילוק פסולת פיראטי.

כאשר קק"ל נכנסה לשטח, המטרה לא הייתה רק לטעת עצים כדי לייפות את הנוף, אלא להוביל מהלך כולל של שיקום. העבודות כללו הסדרת דרכים, עצירת סחיפת הקרקע וסילוק המפגעים. עם השנים, כשהעיר התקרבה אל היער וחיבקה אותו מצפון ומדרום (לרבות כביש 40), השתנה גם ייעודו: מיער מרוחק, הוא הפך ליער קהילתי המהווה תשתית ירוקה לדורות הבאים של תושבי העיר.

מלחמה על כל טיפה: יערנות בתנאי מדבר

הקמתו ותחזוקתו של יער באקלים המדברי של באר שבע מציבים בפני אנשי המקצוע אתגרים עצומים. במציאות שבה כמויות המשקעים זעומות, לא ניתן להסתמך על נטיעה רגילה. הפתרון שאומץ ביער רמות נשען על שיטות ייחודיות ומתקדמות לאיסוף "מי נגר" – תכנון טופוגרפי חכם המאפשר ללכוד כל טיפת גשם שזולגת על פני הקרקע ולנתב אותה ישירות אל שורשי העצים.

מעבר להנדסת המים, גם בחירת הצמחייה נעשתה בפינצטה: במדרונות החשופים ניטעו בעיקר עצים מחטניים שיודעים להתמודד עם תנאי הקרקע והרוח, בעוד שבעמקים, היכן שמצטברים המים, שולבו עצים רחבי עלים. הגישה הזו, שמשלבת יערנות עם הנדסת שימור קרקע, מוכיחה שגם במדבר צחיח ניתן לקיים מערכת אקולוגית עשירה אם מבינים כיצד "לקרוא" את השטח.

אחד הפרטים המפתיעים ביותר לגבי יער רמות הוא המורשת ההיסטורית החבויה בו. מטיילים רבים אינם יודעים כי מתחת לרגליהם, משולבים בתוך היער, נמצאים שרידים של חקלאות עתיקה. מדובר בטרסות אבן קדומות ששימשו דורות קודמים לעיבוד חקלאי ולניהול חכם של מי שיטפונות וגשמים.

כשהחלו עבודות הפיתוח בסוף שנות ה-80, רבות מהטרסות הללו היו במצב של הרס והזנחה. במקום להרוס אותן לטובת נטיעות חדשות, קק"ל בחרה לשקם ולשמר אותן. החיבור הזה – בין חקלאות מדברית קדומה ושיטות מסורתיות לבין יערנות מודרנית – מעניק ליער רובד עמוק יותר. זהו לא רק פארק טבעי, אלא מוזיאון פתוח המעיד על ההתמודדות של בני אדם עם המדבר לאורך ההיסטוריה.

מבט לעתיד: חניונים, מצפורים ושבילי אופניים

בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז תקופת הקורונה שהמחישה את הצורך הקריטי במרחבים פתוחים, יער רמות נמצא בנקודת מפנה. לאחר עשורים שבהם המיקוד היה בהישרדות העצים, בשיקום השטח ובתחזוקה שוטפת, קק"ל עוברת כעת לשלב הפיתוח המאסיבי לטובת הציבור.

התוכניות העתידיות, שחלקן כבר קורמות עור וגידים, כוללות הקמת חניוני פיקניק מוסדרים, סלילת שבילי אופניים שיתמזגו עם הטופוגרפיה, והקמת מצפורים ומוקדי שהייה. כל זאת, תוך הקפדה יתרה שלא לפגוע באופיו הפראי והמדברי של המקום, ובשמירה על הטרסות העתיקות. המטרה הברורה היא להפוך את היער למרחב שוקק חיים, שייתן מענה אופטימלי למשפחות, לרוכבי ספורט ולחובבי טבע.

עבור מוטי שריקי, החזון האולטימטיבי מתנקז לרגע אחד של סוף שבוע. לדבריו, הסיפוק הגדול ביותר אינו טמון רק במספר העצים שניטעו או בטרסות ששוקמו, אלא בתחושת השייכות של התושבים. כאשר משפחה באר-שבעית מטיילת ביער בשבת בבוקר, נושמת את האוויר הפתוח, וחוזרת הביתה מתוך הבנה שהיער הזה לא היה שם מאז ומעולם – אלא נבנה בעמל רב עבורם ועבור הדורות הבאים. התקווה היא שההכרה הזו תוביל לקשר עמוק יותר, כזה שיגרום לתושבים להרגיש שהיער הוא הבית שלהם, ושהם השותפים הטבעיים והחשובים ביותר בשמירה עליו.