הלב של שכונת נווה זאב: הסיפור המרגש של משפחת תורג'מן שמאחורי חנות התכשיטים המיתולוגית
12.09.26 / 14:00
לקראת השנה החדשה, אנו ממשיכים בפרויקט הפעילים והקהילה של "באר שבע נט". הפעם אנחנו פוגשים את יוליה ("ג'ול") תורג'מן, בעלת חנות התכשיטים המוכרת משכונת נווה זאב. היא מספרת על ההחלטה לפתוח עסק בשכונה מתפתחת, על החיבור עם הלקוחות שהפכו לחברים, ולמה דווקא השנה האחרונה המחישה את כוחו של העסק המקומי.
באר שבע משתנה לנגד עינינו כל הזמן. היא נבנית, מתרחבת ומקבלת פנים חדשות, אבל מי ששומר על הלב הפועם שלה אלו האנשים בשטח. לקראת השנה החדשה, יצאנו ב"באר שבע נט" לפגוש את אותם אנשים שבחרו לקחת אחריות, ליזום, ולחבר בין תושבים למקום שבו הם חיים. בכתבה זו אנו פוגשים את יוליה תורג'מן, מורה לאמנות לשעבר, שחנות התכשיטים הקטנה שפתחה לפני 22 שנה הפכה לעוגן קהילתי בשכונת נווה זאב.
קצת עליי: "שמי יוליה תורג׳מן, אבל כמעט כולם מכירים אותי כ'ג׳ול'. את הכינוי הזה קיבלתי ממשה, בעלי האהוב, בתחילת הקשר שלנו. וכשפתחנו את החנות שלנו לפני 22 שנה, הוא הפך לטבעי גם עבור שם העסק – ג׳ול, שמתכתב עם Jewelry (תכשיט).
עליתי לארץ מברית המועצות בגיל 15. אני נשואה למשה 25 שנה ואנחנו הורים לארבעה. אני מורה לאמנות לשעבר, ומשה הגיע לעולם התכשיטים לאחר שהתאהב בתחום במהלך טיול ביפן. כשנולדה בתנו השנייה, החלטנו לפתוח מקום קטן בנווה זאב, שהייתה אז שכונה בתחילת דרכה. מאז גדלנו יחד איתה".
על הסגנון והאג'נדה של "ג'ול": "אני תמיד אומרת שאני 'אנטי-טרנדים'. תכשיט לא צריך להתאים למה שאומרים שעכשיו אופנתי – הוא צריך להתאים לאדם שעונד אותו, לאופי, לסיפור ולכיס שלו. אצלנו אפשר למצוא את כל סוגי החומרים – מכסף וגולדפילד דרך זהב ויהלומים, בטווחי מחירים שונים בלי להתפשר על האיכות. עם השנים הבנתי שהחנות היא כבר מזמן לא רק חנות; היא הפכה לבית שני שלנו. מקום שבו צוחקים, מארחים, ולפעמים גם בוכים יחד".
מה הכי מרגש אותך בעשייה שלך?
"יש לנו לקוחות שמגיעות אלינו מכל הארץ כבר שלושה דורות של לקוחות נאמנים, וזו ההצלחה האמיתית בעיניי. אמא שמגיעה עם הבת שלה, ולפתע אני נזכרת שלפני שנים אני זו שניקבתי לאותה אמא את העגילים הראשונים, והיום היא חוזרת איתה לעשות את אותו הדבר לבתה. אלו הרגעים שמזכירים למה אנחנו פה. דבר נוסף שמרגש אותי עד דמעות הוא ששתי הבנות הגדולות שלנו עובדות איתנו היום בחנות. פתחנו את המקום כזוג צעיר, והיום הן עומדות איתנו מאחורי הדלפק. זה לראות איך משהו שבנינו הופך לדור הבא".
איזה אירוע בשנה החולפת השאיר עלייך את החותם הכי חזק?
"עברנו תקופה לא פשוטה, ראינו מקרוב איך הקהילה משתנה כשהמציאות מתערערת. הרגע שהכי נגע בי היה כשלקוחות התחילו לחזור בדלת. לפעמים הם בכלל לא באו לקנות – רק להגיד שלום, לשאול מה שלומנו, ולספר מה עבר עליהם כדי להרגיש שחוזרים לאט־לאט לחיים. אחרי 22 שנה בשכונה, את מבינה שהם חלק מהסיפור שלנו, ואנחנו שלהם".
למי היית רוצה להעניק את התואר “אשת השנה” בעשייה המקומית?
"הייתי נותנת את התואר לבעלי ובעלות העסקים המקומיים בעיר, במיוחד לאלה שפועלים במרכזים השכונתיים. רק מי שמחזיק עסק מקומי יודע כמה התמדה ואמונה נדרשות כדי לפתוח את הדלת בבוקר. עסק מקומי זה מישהו שמכיר אותך בשם, זה שירות אישי וזה אור שנדלק ברחוב. בשנה האחרונה למדנו כמה רחוב חי וקהילה חזקה תלויים בעסקים האלה".
על איזה נושא כחברה עלינו לעשות חשבון נפש לקראת השנה החדשה?
"בחודש אלול כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא רוצה להשאיר אחריו. אני מאחלת לעם שלנו אהבת חינם וסבלנות, וגם אחריות כלפי הקהילה שלנו. כשאנחנו קונים בעסק מקומי, אנחנו עוזרים לעיר להישאר חיה ולמשפחות להתפרנס. השכונות צריכות להישאר שוקקות חיים, וזה יקרה רק אם נבחר בכך".
מה ייחשב עבורך כהצלחה אישית ומקצועית בראש השנה הבא?
"ברמה האישית, שהמשפחה תהיה בריאה ומאוחדת. ברמה המקצועית, אני לא חולמת להפוך לעוד רשת גדולה, אלא לשמור על מה שג'ול היא היום: מקום שמקשיב ויכול להגשים חלום דרך תכשיט. אם בשנה הבאה משה, הבנות שלי, הצוות שלנו בראשותה של מעיין הצורפת, והלקוחות שלנו יהיו שם יחד - אני אהיה מאושרת".
משפט של השראה או ברכה לקוראים?
"אני מאחלת לכולנו לבחור יותר במה שקרוב אלינו – במשפחה ובעסקים המקומיים שמרכיבים את העיר שלנו. נעצור להודות על מה שיש ונדע שגם מעשה קטן של אדם אחד יכול להאיר למישהו את היום. לפני 22 שנה פתחנו דלת לחנות קטנה, היום אני מבינה שבנינו קהילה. וזו, בעיניי, ההצלחה האמיתית".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
