"היד קלה על ההדק כשהצבע מול השוטרים הוא כהה עור"

שבוע סוער עבר על מדינת ישראל, זאת לאחר שביום ראשון בערב נהרג סלמון טקה ז"ל (19) על ידי קצין משטרה באזור חיפה.

בעקבות מותו של טקה, בן העדה האתיופית, פרצו הפגנות ענק של בני העדה. זה החל באזור הצפון והתפשט בהדרגה גם לאזור המרכז וכן לדרום הארץ, כאשר גם ביום שני בערב וגם ביום שלישי, נחסמו צירי תנועה מרכזיים בבאר שבע, בעקבות ההפגנות באזור שונים ברחבי העיר.

"עד עכשיו, לאחר כל אירוע נעשתה מחאה מוסדרת בה הובטחו הבטחות שווא ולנו נשאר להאמין כי דברים יהיו אחרת. אבל בכל אירוע, מח"ש סוגרת את התיק מחוסר עניין לציבור או בטענה שהיתה הגנה עצמית מצד השוטר", אומרת ל"באר שבע נט" שרה בלטה, תושבת באר שבע ממוצא אתיופי, שמתייחסת להפגנות שפרצו ברחבי הארץ בעקבות מותו של טקה: "המקרה של סלמון ז"ל הוא מאוד עצוב ועוד יותר עצוב הוא ששחררו את אותו שוטר כאילו חייו של סלמון ז"ל הם כלום. במידה וחייו של השוטר היו בסכנה, הוא למד והוכשר בכל כך הרבה דרכים לנטרל את הצד השני, כשנשק הוא האמצעי האחרון. פשוט מרגיש שהיד קלה על ההדק כשהצבע מול השוטרים הוא כהה עור. מציאות בה שליפת אקדח מתרחשת כלפי אזרחים ממוצא אתיופי כל פעם פשוט לא הגיונית. בעקבות כך, המחאות השנה התקיימו בכמה מוקדים בארץ, בהם יצאו ילדים, נערים, צעירים ומבוגרים. בחלק מההפגנות היו חסימת צירים מרכזיי, ובחלק מהמקומות היה וונדליזם, כשראיתי את כל הסרטונים כאב לי. כאב לי, כי באיזשהו מקום הממסד גרם לכך שלא יאמינו לו ולכן יוצא תסכול, כאב, ייאוש ורצון לשינוי דרך קללות, שבירות ולעיתים אלימות. חשוב לי להבהיר, אני לא מסכימה ולא מתרצת את ההתנהגות שהייתה, אבל אני כן יכולה להבין מאיפה זה נובע. כי בעבר דיברו על הדברים וכלום לא קרה! באופן אישי, התחושות מותירות מחשבות קשות מהמקרה הנוכחי. אני בתקווה שתתקיים חקירה אמיתית, יפתחו את התיקים הקודמים ושכל אותם שוטרים שפגעו יעמדו לדין".

האם לדעתך ישנה גזענות כלפי העדה האתיופית?

"מבחינת הגזענות זה משתנה בין מקום למקום. כשאני רוצה להאמין שלא, אבל זה לא כך. אנו שומעים כל פעם סיפור אחר שקורה לעדה האתיופית ומרגיש שזו המלחמה האישית של העדה - ביניהם הסיפור של אברה מנגיסטו, יוסף סלמסה, יהודה ביאדגה ועוד... מקרים אלו ממחישים מעט עד כמה בבסיס קבלת ההחלטות בארץ יש גזענות שהיא חבויה ושלא כל כך נותנים במה לפרמטרים שונים. לצד זאת, אני יכולה לומר שבעבר היו מגיעים להפגנות בעיקר יוצאי אתיופיה וכעת מגיעים גם אנשים שאינם מהעדה לזעוק יחד, שזה לא רק של האתיופים. שימח אותי לראות אנשים שונים מעדות שונות, מנחם לגלות שזה מאבק של כולנו וזה בידיים שלנו".

האם את בעצמך חווית גילוי גזענות?

"בעיר שאני גרה בה לא יצא לי לחוות גזענות, כי היא עיר קהילתית ומגוונת. אבל כשאני נוסעת לאזור המרכז, יש סיטואציות שנתקלתי בהם וגרמו לי להרים גבה. פעם אחת, הייתי בגן ציבורי בראשון לציון עם בת דודה שלי וכשעברנו ליד הפארק באזור הבית שלה, היא אמרה לי בואי נלך מהר שהשוטרים לא יגיעו. בהתחלה צחקתי עליה, אבל לאחר כמה דקות נדהמתי לגלות שיש אמת בדבריה, הגיעו שוטרים ניגשו אלינו וביקשו תעודות מזהות. הרגשתי באותו רגע חלשה ובלי יכולת להתגונן ובמיוחד שבת דודה שלי אומרת לי לשתוק ולא להגיב בכלל".