"היא לא הייתה ערירית, היא הייתה כל עולמי": איך הפכה נטלי, אם לשלושה, ל"אלמונית" באבו כביר?

השם נטלי ירושלמי ז"ל כנראה לא אומר לכם הרבה. לרבים מתושבי באר שבע, היא הייתה עוד פנים ברחוב, שכנה שקטה שאיש לא באמת הכיר. חייה הקשים והמורכבים תמו כשהיא נפטרה מאי ספיקת לב, לבדה בדירתה השכורה שברחוב רד"ק, בעודה בת 50 בלבד. כשהדיווח היבש יצא אל כלי התקשורת, היא תוארה כ"אישה ערירית". אבל לנטלי הייתה משפחה, היה לה עבר עשיר, והיו לה חלומות גדולים שרק התחילו לקבל צורה.

"היא לא הייתה אלמונית, היא חייתה ביניכם," אומרת אורלי, אחותה היחידה של נטלי, בראיון בלעדי וכואב ל"באר שבע נט". "יש סיפור מאוד מיוחד מאחורי המוות שלה. היא לא מתה בוואקום. היא עשתה את הבלתי ייאמן, היא רק התחילה לחיות את הצעדים הראשונים שלה בעולם הזה כאישה חופשייה."

עבור אורלי, נכה המרותקת למיטתה בשל גידול בחוט השדרה, נטלי הייתה כל עולמה. לאחר שהוריהן נפטרו, השתיים נותרו שארי הבשר היחידים זו של זו. למרות המרחק הפיזי – אורלי בקריית אונו ונטלי בבאר שבע – הן קיימו קשר הדוק ויומיומי. "היינו בקשר 24/7 בוואטסאפ," מספרת אורלי. זה היה קשר של הישרדות, של אהבת אחיות ללא תנאים, חבל הצלה שחיבר בין שתי נשים שהחיים לא האירו להן פנים, אך הן מצאו נחמה אחת בשנייה.

מסע חייה של נטלי יכול היה בקלות לפרנס תסריט קולנועי. כאישה צעירה שיצאה לבלות בתל אביב של לפני עשרים שנה, היא התאהבה, עברה לגרמניה ולאחר מכן ללונדון. בהמשך חזרה בתשובה והקימה משפחה. אולם, הזוגיות שחוותה הפכה עם השנים למורכבת, קשה ודורסנית, וגבתה מחיר נפשי עצום ממנה ומילדיה.

בשנת 2022, נטלי קיבלה החלטה אמיצה ששינתה את חייה: היא ארזה את מעט הכוחות שנותרו לה, עזבה את הכל ונמלטה לבאר שבע. היא שהתה במקלט בעיר במשך שנה שלמה, שם החלה לאסוף את שברי חייה מחדש. "מתוך חברה סגורה, היא עשתה את הבלתי-ייאמן," מתגאה אורלי. נטלי השילה מעליה את סממני העבר וניסתה לבנות לעצמה זהות חדשה ועצמאית.

למרות הכאב והצלקות שסחבה עימה, נטלי ניחנה בחוש הומור נדיר ובשמחת חיים שסירבה לכבות. "החלום הכי גדול שלה היה להיות סטנדאפיסטית," מספרת אורלי בחיוך עצוב. "כל מי שפגש אותה פשוט היה על הרצפה. היא ידעה להשתמש בחומרים מהעולמות ומהקשיים שלה כדי להצחיק. אין בן אדם כזה."

ביום שלישי, ה-21 באפריל, חבל ההצלה של אורלי נותק. נטלי הפסיקה לענות להודעות. אורלי המודאגת הזעיקה את המשטרה והחלה לנהל חפ"ק שלם ממיטתה. אולם, למרות פניותיה, הנתק המערכתי והבירוקרטיה גברו על ההיגיון הבריא. במשך ימים ארוכים לא קיבלה אורלי תשובות, עד שגילתה על מות אחותה דרך דיווח של זק"א באינטרנט. נטלי הועברה למכון לרפואה משפטית תחת התווית הכואבת מכל – "אלמונית חסרת משפחה", ורק לאחר מאבק עיקש של אורלי, שוחררה גופתה לקבורה, כמעט שבוע לאחר מותה.

מאחור נותרו שלושה ילדים (14, 19, ו-20), אשר שוהים כיום במסגרות טיפוליות. הנתק בהעברת המידע גרם לכך שביום העצמאות, ימים לאחר שנטלי כבר לא הייתה בין החיים, בתה הצעירה יצאה לחגוג, מבלי לדעת שאימה איננה. "היא חשבה שאימא שלה פשוט כועסת עליה ולכן לא מדברת איתה," משתפת אורלי בקול נשבר, אך מקפידה לציין בגאווה את חוכמתה ורהיטותה של אחייניתה, שלמרות הכל ממשיכה להילחם על עתידה.

הטרגדיה של נטלי ירושלמי היא תזכורת כואבת לאנשים שחיים בינינו בשקט, נושאים עימם עול כבד, ונעלמים מעיני החברה. "אני רואה את זה ככה: היא בכל זאת ניצחה," מסכמת אורלי בעצב עמוק. "היא עזבה בתנאים שלה, כאישה חופשייה. אבל הצער כבר חלחל פנימה יותר מדי."

קריאה לעזרה מתושבי באר שבע והסביבה

כעת, בעודה מתאבלת על אחותה, אורלי מתמודדת עם קושי נוסף: בעלת הדירה של נטלי דורשת לפנות את הנכס לאלתר. הדירה מלאה במוצרי חשמל (מקרר, מכונת כביסה) וברהיטים שאורלי רכשה עבור אחותה בעבר כדי לעזור לה בדרכה החדשה.

אורלי, המרותקת למיטתה, אינה יכולה להגיע לעיר, והיא פונה בקריאה נרגשת לתושבי באר שבע: היא אינה מבקשת סיוע כספי. היא מעוניינת לתרום את כל תכולת הדירה, על מכשירי החשמל והריהוט שבה, לנזקקים, למקלטים, או לחיילים בודדים – ללא כל תמורה. בקשתה היחידה היא שמי שיגיע לאסוף את הציוד, יעזור לה לארוז ולשנע אליה את החפצים האישיים והסנטימנטליים היחידים שנותרו מנטלי (תמונות, יומנים אישיים והטלפון הסלולרי), כדי שתוכל לשמור אותם ולהעבירם לילדיה של נטלי, הזיכרון האחרון מאימא שניצחה הכל, חוץ מאת הלב של עצמה.