פרויקט מיוחד, בשיאה של המלחמה: יצאנו לבדוק - מה מצב המקלטים בעיר?

כ-260 מקלטים פרוסים ברחבי העיר באר שבע, כאשר העירייה היא זו האחראית בהתאם לחוק לבדיקת כשירותם לשימוש בשעת חירום, ועליה מוטלת החובה לוודא כי תחזוקתם נעשית כהוגן, בין אם מדובר במקלט ציבורי, בין אם מדובר במקלט באחריות בעלי הבניין (שבמקרה זה האחריות על טיפול וניקיון המקלטים אמור להתחלק בין עיריית באר שבע לבעלי הבניין עצמו) ובין אם מדובר על מקלט בדירת עמידר (שאז האחריות על תקינות המקלט היא של חברת "עמידר", אך עדיין באחריות עיריית באר שבע לדאוג כי תחזוקתם של המקלטים נעשית כהוגן).

כזכור כשנה לאחר מבצע "שומר החומות" יצאנו במערכת "באר שבע נט" לבדוק את מצב המקלטים בשכונות החלשות בעיר, בהן במקרים רבים לתושבים אין חדרי ממ"ד מובנים בבתיהם. בעוד בשכונות החדשות והחזקות יותר "נהנים" רוב התושבים מחדרי ממ"ד מובנים בבתיהם המאפשרים להם להגיע למרחב מוגן במהירות, תושבי השכונות הוותיקות שרובם הם מבוגרים ומאוכלוסיות מוחלשות נאלצים לרוץ למקלטים שמרוחקים מבתיהם. מעבר לכך התמונה שנגלתה בפנינו אז הייתה של מקלטים מטונפים ומלוכלכים בהם אין חשמל מסודר ושדרכי הגישה אליהם חסומות ע"י אשפה ועשבים גבוהים.

בעיה נוספת אליה נחשפנו בביקורנו אז הייתה חוסר זמינותם של המקלטים, שנבעה מכך שהעירייה לא הפקידה מפתח בידי אף תושב מהרחוב, מה שאילץ תושבים לחכות עד שמישהו יגיע ויפתח בעבורם את המקלט, מה שפגע קשות ביכולתם של תושבים להיכנס באופן מיידי למקלטים במצבי חירום.

כעת כשנה וחצי לאחר ביקורנו כשהמלחמה נמצאית בשיאה, החלטנו לפנות למספר תושבים בכדי לנסות ולהבין מהם: האם מצב המקלטים והממ"דים בשכונות הוותיקות השתפר מאז ביקורנו דאז. 

עזיזה אזימוב, תושבת שכונת נחל בקע טוענת כי המקלטים באיזור בו היא מתגוררת מתוחזקים בצורה לקויה למדי: "באזור בו אני מתגוררת ישנם חמישה רחובות ושני מקלטים ציבוריים, כאשר רוב המקלטים במצב זוועתי: אין ניקיון, תחזוקה והדברה. המקלט הראשון נמצא ברחוב שאני גרה בו, אנצו סירני ומשמש כגן ילדים בשגרה והשני ממוקם ברחוב גולדשטיין".

"המקלט ברחוב גולדשטיין הינו ציבורי המיועד לשלושה רחובות, אך בפועל הוא לא יכול לאכלס את כל תושבי הרחובות הללו, שכן כבר כאשר מגיעות שלוש משפחות אל המקום הוא מתמלא ואינו יכול להכיל עוד אנשים. חשוב לזכור כי ישנן משפחות כאן המונות עשרה אנשים וברגע שמשפחה אחת נכנסת היא כבר תופסת את כל החלל".

"לכן חלק מן האנשים מראש לא מגיעים למקלט שכן הם יודעים שאין מספיק מקום במקלט, מפחדים שייפול עליהם משהו במהלך הריצה למקלט או שבמקלט הציבורי יעשו להם פרצופים ויקללו אותם. חשוב לזכור כי לרוב האנשים בשכונה אין ממ"דים בבית מה שגורם להם לסכן את עצמם כאשר הם בוחרים להישאר בביתם".

"בנוסף לכך, במשך שבועיים מרגע תחילת הלחימה המקלט ברחוב גולדשטיין היה מפוצץ בפרטים של פליטים מאוקראינה. בעירייה טענו שישלחו צוות לפנות את המקום ובסוף אף אחד לא הגיע. בסופו של דבר הציוד נאסף ע"י התושבים, אך המקום עדיין מוזנח: השירותים לא תקינים, ג'וקים, עכבישים וחולדות. תושבים ניסו לנקות המקלט כמה שיכלו אך מדובר על מקלט ציבורי וזה תפקיד העירייה לתחזק אותו".

לאור המחסור במקלטים הציבוריים בשכונה, בעירייה הציבו מיגוניות ניידות בעבור אנשים שאין בקרבתם מקלטים, מה שלטענת עזיזה לא מהוות פתרון מושלם: "המיגוניות פרוסות בערך כל 2-3 רחובות, כאשר כל מיגונית ממש קטנה ומתאימה במקסימום למספר אנשים מועט, כאשר מספיק שמשפחה אחת עם ילדים נכנסים וכבר אין מקום. במצב שכזה בו מיגונית כה קטנה אמורה לשרת מספר גדול יחסית של אנשים, השהייה במיגונית היא חוויה לא נעימה שכן צפוף נורא בעבור השוהים שם, דבר המקשה לנשום".

בתחקיר שערכנו אז טענו תושבי השכונות הישנות כי קיים מחסור במיגוניות בכלל ובפרט לכאלה המוגבלים בתנועתם, וכי העירייה סירבה להציב מיגוניות ניידות בקרבת בתי תושבים במטרה שיסייעו למוגבלים ולתושבים להגיע במהרה למרחב מוגן, זאת בטענה כי אין מיגוניות זמינות כאלה. על כך טוענת עזיזה:

"במיגוניות ברחוב שלנו אין רמפה בעבור אנשים על כיסא גלגלים, אך למען האמת גם אם ישימו מיגוניות נגישות, הכניסה בפועל מאוד צרה ויהיה לנכים עדיין נורא קשה להיכנס. יש בשכונה שלנו ניצול שואה בשם יעקב שחגג לא מזמן 100. יעקב לא יכול לצאת מביתו שכן הוא מחובר למיכל חמצן, כאשר גם אם יצליח לרדת אל המיגונית תוך דקה וגם אם ישימו שם רמפה בכדי שיוכל להיכנס אליה, המטפלת שלו לא תוכל להכניס אותו למיגונית שכן הכניסה מאוד צרה".

"בעמידר ובעירייה יודעים על המקרה שלו ובסופו של דבר לא עושים בעבורו רמפה. מדובר על אדם מאוד מבוגר ומגיע לו כבוד בערוב ימיו. במשפחתו של יעקב מיואשים כבר מפניות ומבקשות לעירייה. לאור כל זאת הפתרון שלטעמנו מתאים לשכונה הינו הקמת מקלט נוסף בשכונה".

כזכור בעקבות התחקיר שערכנו במערכת האתר כשנה לאחר שומר חומות, הודיעו בעירייה לפני קצת יותר משנה כי בכוונתם להתקין מערכת חדשה לפתיחת מקלטים שנועדה לאפשר לעירייה לפתוח את דלת הכניסה למקלטים מרחוק. המהלך היה אמור לייתר את הצורך בהגעתם למקום של צוותים שמטרתם לפתוח המקלטים ובכך לפתור את בעיית זמינותם הנמוכה של מקלטים רבים בשכונות הישנות, שנבעה כאמור מסירוב העירייה להפקיד מפתח אצל אחראי בכל שכונה בכדי שזה יפתח המקלט.

מייגן טרנר, מתמודדת ברשימתו של צח ברק למועצת העיר טוענת כי ביום הראשון ללחימה המערכות שהיו אמורות לאפשר פתיחה של המקלט מרחוק לא עבדו בצורה טובה: "במקלט באזור שבו אני גרה המצוי בגבול בין הדרום לעיר העתיקה, ביחזקאל פינת סמילנסקי, הוחלף מנגנון פתיחת המקלט לפתיחה אוטומטית. ממה שהבנתי מנגנון הפתיחה מחובר לאזעקה ואמור להיפתח אוטומטית עם הישמע האזעקה".

אך מייגן טוענת כי בשביעי לאוקטובר בשעת מבחן המקלט לא נפתח אוטומטית כפי שהובטח, כאשר רק כעבור שעתיים הגיעו לפתוח את המקלט: "בא מישהו עם מפתח ופתח, כאשר עד אז נאלצנו פשוט לשכב על הרצפה. שמעתי על עוד לא מעט מקרים אודות מקלטים עם המנגנון הזה שלא נפתחו אוטומטית באותו היום. העירייה מסרה לנו כי הנושא בטיפול וכי הם מודעים לתקלה שתטופל. לתחושתי לא בדקו את מערכת הפתיחה האוטומטית כמו שצריך ובפועל לא נתנו לנו מפתח למקרה שהמערכת לא תעבוד".

גם ד"ר אליסה פרידמן רופאת משפחה ותושבת שכונה ה' טוענת כי העובדה שהמקלטים סגורים כברירת מחדל מסכנת את חיי התושבים: "בשכונה שלנו יש ארבעה מקלטים: שני בתי כנסת, מכון יוגה ומבנה של תנועת נוער, כאשר במקלטים אלו מותקנים לרוב מנעולים רגילים. המקלטים שלנו בשכונה לרוב נעולים ונפתחים לפי הוראת פיקוד העורף".

"בשביעי לאוקטובר בשעה הראשונה של הירי נורו לא מעט רקטות לב"ש, אך המקלטים הללו היו כרגיל נעולים ולכן מי שלא היה לו ממ"ד לא היה מוגן כלל. מה שקרה הוא שאנשים שרצו למקלטים גילו שהם נעולים וכי עליהם לחזור בחזרה לבתיהם, כאשר חלק מהאנשים אפילו לא יצאו מבתיהם כי ידעו מראש שהמקלטים נעולים".

"אך למען האמת אנשים מבוגרים לא יכולים להגיע למקלט בתוך דקה מה שמאלץ אותם להישאר בבית בין כה וכה, כאשר גם בעבור אנשים עם ילדים קטנים זה לא אידיאלי: רק עצם הריצה למקלט יוצרת טראומה נפשית בעבורם, כאשר הריצה למקלט מצריכה לעיתים להתעורר באמצע הלילה בפחד, זאת בהשוואה לממ"ד שאליו ניתן להגיע תוך מספר שניות ולישון שם. לכן מחסור בממ"ד הוא גורם שמניע אנשים לבחור לגור בשכונה אחרת".

גם ליה ג'ף תושבת נוספת בשכונה ה' טוענת כי בבוקר השביעי לאוקטובר לאחר הישמע האזעקות היא רצה למקלט וגילתה לתדהמתה שהמקלט סגור: "רצתי ביחד עם בני, אשתו והנכד שלי בן השבעה החודשים למקלט שמשמש בשגרה כסטודיו בשכונה ה' וגילתי לתדהמתי שהמקלט סגור, מה שאילץ אותנו לעמוד ע"י המקלט, בעודנו חשופים לפגיעה. למעשה אין מדובר במצב חריג, כאשר כל שלושת המקלטים שאני מכירה בשכונה נעולים".

"לאחר מכן הלכנו למקלט של השכנה ונשארנו שם עד יחלוף זעם. בעלת הסטודיו שיש לה המפתח למקלט אליו הלכנו בהתחלה לא גרה בכלל בשכונה, ובפועל הגיעה לפתוח את המקלט רק שעתיים לאחר תחילת המתקפה. מעבר לכך, רק בשעה 11:30 שמענו שהעירייה מגיעה לשכונה בכדי לבדוק האם המקלטים פתוחים, כחמש שעות לאחר תחילת ירי הטילים. יש לי ילדים גדולים שלא רוצים לבוא לכאן בגלל כל סוגיית המקלטים".

כאן אתם בוודאי שואלים את עצמם מדוע לא פותחים את המקלטים באופן קבוע, מחלקים מפתחות לתושבים או לפחות נותנים מפתח לאדם בשכונה שיהיה אמון על פתיחת המקלט בשכונה? כזכור בכתבה שערכנו במערכת האתר לפני כשנה וחצי טענו בעירייה כי לגבי חלק מן המקלטים הם לא מחלקים מפתחות לתושבים משום שחלקם מושכרים לעמותות/אנשים פרטיים אשר מאחסנים בתוכם ציוד יקר ערך, והצדיקו את החלטתם זו בכך שתותקן בהם מערכת לפתיחה מרחוק של הדלתות במקלטים, שתביא לכך כי בשעת חירום המקלטים יהיו פתוחים ויעמדו לרשות התושבים. סיבה נוספת לכך שעלתה בשיחות שערכנו עם תושבים הינה העובדה שחלק מן המקלטים משמשים בשגרה כבתי מדרש מה שגורם לכך שאין רצון להשאירם פתוחים.  

לאור העובדה שלרוב לתושבים בשכונות הוותיקות אין ממ"ד בבית, תרחיש של תקלת מערכת הפתיחה האוטומטית בשילוב מתקפת פתע, כפי שקרה בשביעי באוקטובר, עלול לתפוס את העורף עם "המכנסיים למטה" מה שעשוי לגרום לאובדן חיי אדם. על כן נדרשת פתיחתם של מרחבים מוגנים באופן קבוע כברירת מחדל גם בשיגרה.

בכל הקשור לתחזוקת המקלטים בשכונתה טוענת מייגן: "בפועל לא יכולנו להיכנס למקלט לפני השביעי לאוקטובר שכן הוא היה סגור, ולכן לא ידענו מה מצבו ומי אחראי עליו".

"מסביב למקלט יש לכלוך רב, וכאשר נכנסו אליו בשביעי לאוקטובר גילינו כי גם בפנים די מטונף, כשבנוסף התשתיות החיוניות היו תקולות לרבות תשתיות החשמל והמים שלא היו מחוברות והשירותים שלא עבדו. בנוסף המאוורר בחלון שנותן מעט אוויר היה תקול לחלוטין. למזלנו, אחד השכנים שהוא חשמלאי תיקן הכול בעצמו ורק בזכותו היה לנו אוויר ותשתיות חיוניות אחרות. מעבר לכך לפני כמה ימים הייתה הפסקת חשמל במקלט ובעלי היה צריך להתקשר לעירייה במשך כמה ימים ברציפות בכדי ליידע אותם שהחשמל לא חזר למקלט. זה מרגיש כמו מקלט שאנשים שכחו ממנו".

נדמה כי בעירייה מודעים למחסור החמור בממ"דים בב"ש, ולאור זאת רק לאחרונה אושר פטור מהיתר להקמת ממ"ד בבתים פרטיים שיאפשר לקבל אישור לבניית ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) בבתים צמודי קרקע בתוך 14 יום בלבד, כאשר מרגע קבלת האישור ניתן להתחיל בבניית הממ"ד.

לדברי תושבים עימם שוחחנו מדובר על קיצור משמעותי של אורך ההליך שבעבר היה לוקח שנה, ועדיין נדמה כי הפתרון עוזר בעיקר לבעלי בתים פרטיים ולאנשים אמידים שהפרוטה מצויה בכיסם, שכן בניית ממ"ד הינה עסק לא זול שעשוי להגיע לכ-200,000 ₪ בסה"כ, זאת לאור הביקוש הרב שקיים כיום בשוק לממ"דים והמחסור בפועלים מחברון ומעזה.

בסיכומו של דבר נדמה כי בעיות לכלוך מסביב למקלטים, מחסור במיגוניות ניידות ומונגשות ואי תחזוקת מקלטים ישנים ומוזנחים ברחבי השכונות הישנות הינן בעיות שנדמה כי ימשיכו ללוות אותנו עוד זמן רב.

מעיריית ב"ש נמסר: "מערכת פתיחת המקלטים מרחוק המותקנת בכ-120 מקלטים ברחבי העיר (מתוך 260) פעלה ופועלת כשורה. בשאר המקלטים מופעלת הודעת s.m.s  (מסרון) אוטומטית למחזיקי המקלטים ע"מ לפתוח אותם מיידית. צוותים של אגפי הפיקוח והאחזקה עוברים בכל המקלטים ומוודאים פתיחתם, אם ננעלו במזיד – הם נפרצים מיידית. המקלט הציבורי ברחוב סמילנסקי פינת יחזקאל ייבדק, במידת הצורך יטופל, למרות שעל פי הרישומים הוא תקין ואף הוחלפה בו תאורה בימי תחילת הלחימה".

"בנחל בקע הוצבו כ-30 מיגוניות לביטחון התושבים. בנוסף קיימים מקלטים ציבוריים העונים על דרישות המיגון. מקלטים אלה תקינים לשימוש . אם קיימת בעיה נקודתית, התושבים מוזמנים לפנות למוקד 106 וישלח צוות לטיפול בהקדם".

"ברחבי העיר כ-1,700 מקלטים פרטיים בבתים משותפים, לאחרונה השתתפה העירייה במבצע "עיר מקלט" וביחד עם עמותת "שתלתם ניגונים" שיפצה מאות מקלטים פרטיים באמצעות מתנדבים (ש.ש) ממכינות שונות שפינו טונות של חפצים שלא היו בשימוש, ניקו ושטפו את המקומות ואף הותקן בהם חשמל בסיסי או שחולקה תאורת חירום. אחזקת המקלטים באחריות דיירי הביניין, העירייה עוברת ומתריעה ולעיתים אף נוקטת באמצעים, אך לרוב נעתרים האזרחים לדרישת העירייה ומטפלים בה".