"הבית שלי נעלם ברגע - התעלפתי": מנכ"לית הביג מדברת אחרי פגיעת הטיל
23.06.25 / 08:29
חן ברבי, מנכ"לית הביג בבאר שבע, לא דמיינה לעצמה שזה יקרה לה ולילדיה. שהבית שהיא הכי אוהבת בעולם, ייהרס בגלל טיל איראני שיורה שלשום לפנות בוקר ונפל סמוך לבניין שבו היא מתגוררת עם ילדיה מיקה בת העשר ורני בן ה-8 כבר שלוש שנים. מאז אותו יום, חן וילדיה מתארחים במלון 'לאונרדו', מקבלים את כל האהבה והתמיכה, אבל הטראומה מהדהדת והכמיהה לחזור הביתה נראית רחוקה לה מידי.
מאז פרוץ המלחמה עם איראן, חן ברבי, מנכ"לית מרכז ביג בבאר שבע, הייתה מתעוררת בשנייה לצלילי הנייד שלה המרתיע מפני התקפת טילים קרבה. באותו לילה, חוק מרפי דפק בחלונה כשהנייד שלה נשאר על שקט. כשההתרעה הגיעה לפנות בוקר, היא ישנה לה עמוקות - עד שהאזעקה ניפצה את החלום. "התעוררנו לאזעקה וישר קראתי לילדים להגיע לממ"ד" נזכרת חן בלילה הנורא. "נכנסו בפנים כמו תמיד, נשכבנו במזרנים ששמתי מראש ורצינו להמשיך לישון. פתאום שמענו בום מטורף, מבהיל. אבל לא חשבתי שזה נפל ליד הבית, אלא באזור. כמו ששמעתי אז את הנפילה בסורוקה. שמעתי קולות נפצים בלי סוף ואני מתחילה לצעוק די, שזה ייגמר. לא הצלחתי להישאר בקור רוח ליד הילדים".
הממ"ד שלכם נפגע?
"לא, כלום. אפילו בורג לא זז, וזה רק מראה שהממ"ד מציל חיים. אף דייר בבניין לא יצא עם שריטה. הממ"ד נשאר שלם. אפילו מראה שהייתה תלויה בקיר לא נשברה. באותו רגע אמרתי לעצמי שזהו, הבית שלי התפרק – אין לי בית".
מתי הצלחת לפתוח את הדלת?
"קולות הנפץ הפסיקו, אבל לא פתחתי את הדלת, כי התחלתי להריח ריח שרוף והבנתי שיש שריפה. ישר עלה לי, להבדיל אלפי הבדלות, השבעה באוקטובר שבו נשרפו בתים. חשבתי שהבניין עולה באש ואמרתי לילדים שאנחנו לא יוצאים מהממ"ד, אין סיכוי. עד ששמעתי דפיקות מדלת הבית ואלו היו המחלצים".
מה ראית שנפתחה הדלת?
"זכוכיות מכל עבר. לא האמנתי ולא הבנתי מה אני רואה. ואני קולטת שאני עם תחתונים בכלל, הרי מי חשב שזה יקרה לי. אחד הבחורים שם צרח לנו לצאת החוצה כי היה חשש שהבניין עומד ליפול. לא ידעו לשער מה גודל הנזק. חיפשתי מהר משהו ללבוש ומצאתי איזה ג'ינס וישר שמתי עליי. לקחתי תיק אישי שהיה איתי ויצאתי החוצה בלי לראות איך הילדים מגיבים, כי באותו הרגע הייתי בפלנטה אחרת. ירדנו למטה, אני מסתכלת לאחור ואני רואה עשן כמו אפוקליפסה, הכל כמו רוח רפאים, עד שהתעלפתי".
הלחץ והסטרסט עשו את שלהם
"לגמרי. אני מתעוררת ורואה את הילדים לחוצים ואני מנסה להרגיע את עצמי ואותם. מסתכלת על הבית שלי ורואה שהוא נשרף, אין מרפסת, אין חלונות. אפילו פתחתי את המצלמה שצלי בנייד, כי צלמתי סרטון שיצאתי מהבית, ואני לא מאמינה למה שאני רואה. הזיה".
משפחת ברבי ישנה בימים אלה במלון 'לאונרדו' בבאר שבע, רחוקים מהבית ומהמיטה שבה אהבו לישון בשלווה. "אני רוצה להגיד שאפו ענקי לעיריית באר שבע ולכל כוחות הביטחון "משתפת חן. "שהיו שם אולי ארבע דקות מרגע שנפל הטיל. זה היה מדהים ואפילו פנומנאלי - זכינו ליחס מדהים. ישר כולם דאגו לנו בחיבוק ענק וכל ההתארגנות של העיריה ראויה לשבח. הם הגיעו מהר ואני שאלתי איך הם הספיקו? זה לא שמתורגלים כאן, זה היה ואוו".
זה עושה טוב שכולם דואגים לכם
"עד עכשיו עוטפים אותי חברים מהעבודה ובכלל, אבל זה לא מנחם. אין לי לאן לחזור וחוסר הידיעה של מה יהיה, מתי וכמה לא מרגיע. גם במלון דואגים לנו כל כך מקסים, לכל בקשה וחוסן, וגם עזרה של עובדת סוציאלית, פעילויות לילדים ומה לא. גם שכולנו בריאים בגוף, אבל לא בנפש, אני עדיין מרגישה שאני לא בסדר. בלילה הראשון שלנו כאן שמתי בגדים בתיק והנחתי ליד הדלת על כל מקרה כדי להיות מוכנה. הבנתי שאין דבר כזה לי זה לא יקרה וזה קרה בצורה הכי קשה, בבית שלי. תודה לאל שאנחנו בריאים וצריך להגיד תודה, אבל זה לא עוזר לי. אני רוצה הביתה, לא רוצה להיות במלון. זה לא נופש כמו שחושבים".
את תחזרי לאותו בניין, לאותו בית?
"ברור, אני רוצה לחזור לבית שלי. אני לא רואה מקום אחר שאני רוצה לגור בו כי אני אוהבת את האזור. כיף לי שם. גם לילדים, אפילו שהבן שלי אמר לי: "אני לא חוזר לבית החרא הזה". אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה ויש סיבה לכל דבר, אבל פה אני בובה על חוט וההוא למעלה מחליט מה יהיה. אנחנו כן חזקים. מה שריגש אותי וצמרר זה שהעירייה תלתה דגל ישראל בבניין שלנו - זה מדהים. מה שאומר שהם לא ינצחו אותנו ולא ישברו אותנו".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
