בין אזעקה לאקרובטיקה: אלרועי נצח מורג לא מפסיק להופיע בצמתים גם תחת אש

בימים שבהם המציאות הביטחונית מטלטלת את השגרה, יש מי שבוחר דווקא לצאת אל הרחוב, לעמוד בצומת ולהופיע. אלרועי בן שבת, אמן קרקס מבאר שבע, לא נותן לאזעקות לעצור אותו, וממשיך להביא רגעים של שמחה ותקווה לנהגים, גם כשהסכנה ממשית.

אלרועי נצח מורג (29), רווק מבאר שבע, אמן קרקס וסטודנט לרפואה תזונתית, מתגורר בעיר יחד עם אחיו הצעיר. את דרכו בעולם הקרקס החל מיד לאחר שחרורו מהצבא, לאחר שהתנסה במופע  ברמזור - חוויה שגרמה לו להתאהב בתחום ולהתמקצע בו עד שהפך אותו למקצוע של ממש. כיום, כבר שלוש שנים שהוא מפעיל עסק עצמאי, במסגרתו הוא מציע מופעים לכל המשפחה, מופעים לאירועים מיוחדים והפעלות לימי הולדת לילדים.

בשנה האחרונה, כמו רבים בענף התרבות, חווה אלרועי טלטלות משמעותיות בעקבות המצב הביטחוני. המלחמה האחרונה מול איראן הובילה לביטול כל ההופעות שהיו מתוכננות לחודש מרץ - מה שהכניס אותו למצוקה כלכלית לא פשוטה. "כל ההופעות שלי בוטלו", הוא מספר, "ונכנסתי למצב כלכלי קשוח. זה מה שהוביל אותי להחלטה לצאת לחודש שלם לרמזורים, כדי לכסות את המינוס".

למרות הסיכון הברור, אלרועי ממשיך להגיע לצמתים גם בימים של אזעקות וטילים. מבחינתו, לא מדובר רק בפרנסה, אלא גם בשליחות. "בימים האלו זה חשוב במיוחד לתת לאנשים מפלט קטן של שמחה בתוך כל השגרה המאתגרת שנקלענו אליה", הוא אומר. "אם שימחתי מישהו אחד ונתתי תקווה ואופטימיות  - עשיתי את שלי".

איך אתה מצליח לעבוד בצמתים בימי מלחמה כשיש אזעקות וטילים?
"אני מגיע לצומת ותמיד דבר ראשון מחפש את המרחב המוגן הקרוב. ברגע שיש אזעקה. אני עוצר את הכול, לוקח את התיק עם הפריטים החשובים וממהר לכיוון המרחב המוגן, עד שחולפת הסכנה. רק אחרי זה אני חוזר להופיע".

לצד הסכנה, הוא מדגיש כי אינו פועל מתוך פחד, אלא מתוך תחושת ייעוד. המשפחה והחברים, לדבריו, דווקא מחזקים אותו לאורך הדרך ותומכים בהחלטותיו להמשיך ולהופיע גם בתקופה מורכבת כל כך.

התגובות מהקהל מגוונות: יש נהגים שמחייכים, מפרגנים ומודים לו על הרגע הקטן של נחת, אחרים מביעים דאגה לשלומו ומציעים לו להיזהר, ויש גם כאלה שמתקשים לראות אותו פועל כך בזמן מלחמה. כך או כך, קשה להתעלם ממנו.

עם הזמן, ובעיקר בזכות חשיפה ברשתות החברתיות, הפך אלרועי לדמות מוכרת בעיר. רבים מזהים אותו בצמתים וברחובות, עוצרים לשיחה קצרה, ולעיתים גם פותחים את הלב ואת הכיס.

האם אנשים מפרגנים יותר בתקופה הזו ומה הסכום הכי גבוה שקיבלת?

"ללא ספק כן. אנשים שמזהים אותי מפרגנים מאוד, ובכללי בתקופה הזו יש יותר הערכה. הסכום הכי גבוה שקיבלתי היה מרוכב אופנוע שנתן לי שני שטרות של 200 שקלים. הייתי בהלם".

לדבריו, יש גם הבדלים בין אזורים: "עשיתי לעצמי אתגר לבדוק איפה הכי מפרגנים, ובינתיים באר שבע מובילה בפער. הנהגים כאן מפרגנים בקטע לא נורמלי".

אבל מעבר לכסף ולחשיפה, הרגעים שנשארים איתו באמת הם דווקא האנושיים והמרגשים.
"בתחילת המלחמה חזרתי לרמזורים, ואישה אחת אמרה לי שהחזרתי לה את הרצון לחיות", הוא משתף בחיוך. "זה נגע בי מאוד, וזה משהו שהולך איתי עד היום".