​"אמרו לי לנוח, אבל רציתי לחזור": הסיפור המרגש של מתנדב "יד שרה", עזרא נגר

​נפילה, ניתוח ותקופת החלמה ממושכת יכולים לפעמים לעצור את שגרת החיים, במיוחד בגיל מבוגר. אירועים כאלה עלולים לעורר את המחשבה שאולי הגיע הזמן להוריד הילוך, להישאר בבית ולומר: "זהו, עשיתי מספיק". אבל אצל עזרא נגר, מתנדב ותיק ומסור בסניף "יד שרה" בבית החולים סורוקה, זה עבד בדיוק ההיפך.

​שלושה חודשים נעדר עזרא מהסניף, לאחר שנפל ושבר את האגן. הוא נאלץ להפסיק זמנית את פעילותו ההתנדבותית, ובמהלך התקופה הקשה בבית הוא ביקש שוב ושוב לחזור ולסייע בתיקון הציוד השיקומי שזקוקים לו כל כך הרבה אנשים. אך הרופא התעקש שעליו לקחת עוד קצת מנוחה ולתת לרגל זמן להשתקם כראוי.

לאחרונה, סוף סוף הגיעה הבשורה: עזרא הורשה לחזור לסניף. הוא שוב בעניינים, מתקן ציוד שיקומי, מבריג, מתאים, ומסייע למי שזקוק. "כל הזמן רציתי לחזור", הוא מספר בחיוך צנוע. "אמרו לי לחכות עד שאחלים כמו שצריך. עכשיו אני שמח להיות כאן שוב, עם כולם".

הקשר המיוחד של עזרא ל"יד שרה" החל לפני כשמונה שנים, כמעט במקרה. באותה תקופה הוא התגורר בדימונה. חברו יוסי, שכבר התנדב בעמותה במשך כשנה, ניסה שוב ושוב לשכנע אותו להצטרף לעשייה. גם אשתו עודדה אותו לנסות. לבסוף, עזרא השתכנע, הגיע לסניף – ומאז לא עזב. ​שלושה ימים בלבד לאחר שהחל להתנדב, חיכתה לו בסניף הפתעה לא צפויה: אחד המתנדבים זיהה אותו, והתברר כי מדובר בחבר ילדות שלא פגש זמן רב. המפגש היה מרגש, והעלה לא מעט זיכרונות משותפים. מאז השניים עובדים יחד, וכך ההתנדבות החדשה לא רק הכניסה לחייו עיסוק חדש ומשמעותי, אלא גם חידשה קשר ישן ומרגש.

למעלה משמונה שנים עברו מאז. עזרא עבר להתגורר בבאר שבע, אך ההתנדבות הפכה לעוגן מרכזי וחלק קבוע מחייו. דווקא אותם שלושה חודשים שבהם נאלץ להישאר בבית ולהחלים מהפציעה, המחישו לו עד כמה המקום והעשייה למען האחר חסרו לו. כמו שאומרים פעמים רבות על התנדבות: אתה בא כדי לתת, ולא פעם מגלה כמה הרבה אתה מקבל בחזרה.