אחותה של יפית מדר ז״ל: "איך נתנו לנהג לטוס יומיים אחרי שהרג אותה?”

על פי העדויות, נהג רכב צעיר חצה את הצומת באור אדום והתנגש בעוצמה ברכב שבו נסעו השתיים. בתוך שנייה אחת, רגע לפני פתיחתו של שבוע חדש, חרבו חייו של בית שלם שלא יחזור להיות שמח כמו שהיה דקה לפני המוות הטרגי. 

אנאל, שישבה לצידה של אחותה באותן שניות אחרונות, אינה מוצאת מנוח. לצד האבל הבלתי נתפס על אובדן אחותה האהובה, היא נושאת בתוכה גם זעזוע וכעס על כך שהנהג שהרג את יפית טס כעבור ימים אחדים למשלחת לפולין מטעם בית הספר שבו הוא לומד. "אני מנסה להראות לכולם שבעזרת השם יהיה בסדר" היא מספרת בכאבה בראיון "אבל מבפנים, אין דרך להסביר את מה שאני מרגישה. אני עדיין לא מעכלת. החדר שלה צמוד לשלי, והאור שם דולק כי אימא שלי ישנה במיטה שלה מאז שנהרגה. אני מסתכלת על הדלת הפתוחה ולא מאמינה שהיא לא שם, שהיא לא חוזרת. זה לא נתפס - לא לי, לא לאמא, ולא לאף אחד במשפחה".

משפחת מדר מתגוררת בשכונה א' בבאר שבע, בבית שתמיד ההרמוניה הנדירה שם איחדה בין כל באי הבית: חגים משותפים, שבתות מלאות שמחה, וקשר עמוק שמחזיק את כולם קרובים זה לזה. יפית, הילדה השלישית לפני אחרון הילדים,  הייתה הנשמה הצעירה והחוגגת של הבית שרק ביום שישי האחרון הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה־27. היא  עבדה כבר שמונה שנים במשרדי עורכי הדין, שם החלה כמזכירה והפכה למנהלת משרד שהחזיקה על כתפיה תפקידים של “עשרה אנשים”, כפי שמתארת אחותה." כל מי שמגיע למשרד פוגש קודם כול את יפית, זו שנתנה מעצמה בלי גבולות, בחיוך, חום ושמחת חיים. הייתה בה עוצמה בלתי רגילה. אנשים לא מבינים לאילו מימדים היא הגיעה, ואף אחד לא יוכל לקחת את זה ממנה".

אנאל: "יפית הייתה האחות הרווקה והדומיננטית, זו שתמיד דאגה שהכול יהיה מושלם. בכל חג ושבת היא הייתה מסדרת את השולחן עד הפרט האחרון, מכינה סלטים, בודקת שלא חסר דבר ומתאימה את האווירה לפרטים הקטנים שהיא כל כך אהבה".

ספרי לי הקשר שלכן כאחיות

"אנחנו כאחיות כולנו תמיד מאוחדות וביחד, מבלות יחד בחופשות, בחגים, ביציאות והקשר שלנו בפרט מאוד עוצמתי. תמיד יש כבוד והערכה ואפילו הערצה. מעבר להיותנו אחיות היינו גם החברות הכי טובות שעוזרות אחת לשניה. יש סינרגיה מאוד טובה בין כולנו".

מה היו החלומות שלה?

"יפית רצתה ללמוד ולהקים משפחה, רצתה ילדים ובית. עברה מיני קורסים בבישול כדי לצבור עוד ידע, כי היא ממש אהבה לאפות ולבשל, אבל הכל נקטע לה מהר מידי - חלומות שלא הספיקה ושאיפות שיכלו להוביל אותה לטופ. אהבה לעזור לאחרים ולהיות תמיד הראשונה להתנדב, לדאוג לסלי מזון למי שזקוק, מלאה בנדיבות. אבל כמו שאומר הציטוט מתהילים: "אלוהים יורד מהשמיים ומחליט איזה פרחים לקטוף כי הוא רוצה את הטובים ביותר קרוב אליו" אני  מכניסה לעצמי אוטומטית את המחשבה שבורא עולם באמת לוקח את הטובים ביותר, כי ככה הייתה יפית - הכי טובה, הכי איכותית ועם מעלות גבוהות. אם את פוגשת אותה היית רואה למולך מלאך בדמות אדם, זה הכי מגדיר אותה".

מוצאי שבת. משפחת מדר שומרת שבת, ולכן רק בצאתה החליטו יפית ואנאל לנסוע לאופקים, כדי להתכונן לחתונתו של אחיהן. בחינה, שנחגגה ימים ספורים קודם לכן, עוד הספיקה למלא את יפית בשמחה. היא רקדה, צחקה ואיפרה את בנות המשפחה כדרכה, עם הלב הגדול שלה. כששבו לבאר שבע, אנאל נהגה, יפית ישבה לצידה, ושתיהן היו בדרכן לסגור את ההכנות האחרונות לשבת חתן. בשעה 22:30, בכביש שדרות טוביהו, סמוך לקניון הגרנד, בכביש הרחב והמהיר שלצידו - התרחשה התאונה הקטלנית ששינתה את גורל חייה וגורל המשפחה.

"באותו ערב התמקמה לי תחושה רעה" משתפת אנאל. "בעודי נוסעת בכביש המהיר בתחילת באר שבע בנסיעה רגילה התואמת את תנאי הדרך, הגעתי לצומת ובה אור ירוק, כמובן שהמשכתי בנסיעה רגילה מאחר והזכות הייתה שמורה לי. המשכתי לנסוע ופתאום, משום מקום, בנתיב הנגדי השמאלי, אני מרגישה פיצוץ. הרכב נכנס בנו חזיתית מצד שמאל בעוצמה מטורפת. הוא פנה שמאלה ברמזור אדום, ולתחושתי במהירות של 90 קמ״ש. הוא שבר את ההגה ופשוט נכנס בנו. המכה הייתה כל כך חזקה שהרכב שלנו הסתחרר על הכביש".

מה את זוכרת מאותן שניות?

"איבדתי הכרה וגם אחותי. חשוב להגיד שיש מצלמות שמראות שאנחנו נכנסו לצומת בירוק מלא - זו צומת מצולמת כי היא גדולה ויש שם תאונות רבות. הלוואי והעיריה תעשה כבר משהו עם הצומת הזו".

אנאל: "התעוררתי כשלושים שניות בערך אחרי התאונה. היינו ברכב כשכריות האוויר בפנים שלנו. זוכרת רק שראיתי את יפתי לידי מעורפלת. מיד הגיעו מלא אנשים ואמבולנס. באייפון יש אופציה כזו שברגע של תאונה הוא מחייג אוטומטי למשטרה, אז עוד הספקתי לענות להם. חילצתי את עצמי מתוך המכונית ובקושי הצלחתי לעמוד על הרגליים.את יפית הוציאו חיה ומעורפת הכרה, אבל הדימום אצלה היה פנימ שזיהו כבר באמבולנס. שם היא כבר איבדה הכרה לסירוגין, עד שבבית החולים הכניסו לחדר טראומה ומשם מצבה התדרדר עד למותה"

את יודעת מי נכנס בך?

"לא ראיתי אותו. אבא של הנהג הפוגע הגיע להגיד תחילה שהוא נהג, עד שהגיעה עדת ראייה לומר שהצעיר היה הנהג. אין לי מושג מי הוא ואיך הוא נראה, אני רק יודעת שהוא היה נראה צעיר בן 17 ועדיין לא ברור אם היה עם נהג מלווה, כי ישב לידו חבר בן 20".

שתיכן הייתן בהכרה?

"אני נפגעתי באורח קל יחסית ויפית באורח בינוני ככה חשבו בהתחלה, אבל בגלל הדימום הפנימי שלא נראה בהתחלה כבר בדרך לבית החולים היא לא הגיבה יותר. הכניסו אותה לחדר טראומה על מנת לנסות לטפל בה בדחיפות. האמת היא שלא הייתי נוכחת כי לקחו אותי לבדיקות, אבל אחרי יום אחותי נפטרה".

נפרדתן ממנה?

"כן, הפרידה הכי קשה בעולם. היא לא תקשרה ולא דיברה, רק מונשמת ומורדמת".

מה שלום ההורים?

"שבורים ומרוסקים, כמו כולנו. יפית הייתה ילדה של אימא שתמיד היו יחד במטבח, נהנות לבשל יחד. לאמא שלי קשה נורא והיא נשברת כל פעם שנכנסת למטבח. יפית הייתה חלק בתי נפרד מכל המשפחה, תמיד שוטפת את הבית, דואגת לאווירה הנעימה, לצחוקים, לביחד, היא הייתה בהכל".

לאחר התאונה נלקח לנהג הפוגע רישיון הנהיגה למשך 90 יום, אבל במקביל, לדברי האחות אנאל, את הדרכון לא לקחו לו ויומיים אחרי התאונה הוא טס למשלחת בפולין מטעם התיכון בו הוא לומד. "זה כל כך מכעיס" משתפת אנאל בכעסה. "לגבר שנותן סטירה לאשתו, שזה גם חמור כשלעצמו, לוקחים דרכון ושוללים זכויות כאזרח. ונהג שנוהג ברמזור אדום והורג אישה לא פועלים באותם צעדים ונותנים לו גישה לצאת מהארץ. למה? כי הוא קטין ואין לו עבר פלילי. פשוט מקלים עמו למרות הנסיבות החמורות. אף אחד לא יודע אם היה מסטול או צרך סמים, וגם אם עשה טעות איומה של שניה שבה לקח חיים - צריך לקבל עונש מותאם ושיבין את חומרת המעשה, ולא יטוס במטוס יומיים אחרי. המשפחה פגועה וכואבת בנוסף לאובדן והצער".

אתם לא רוצים שמותה של יפית יהיה לחינם

"נפלנו קורבן. אנחו נישאר כל החיים עם שיברון לב והילד יקבל עבודות שירות ומבחינתו נגמר העסק. מטורף. הוא לא ילמד מזה כלום אם לא יענש. במקום להעניש הוא מטייל בפולין. איך נתנו לו בכלל? אנחנו תופסים את הראש ולא מאמינים".

מה קרה לך מאז האובדן?

"מאז התאונה אני חווה המון פלאשבקים ולא נוהגת מאז. אני הולכת ברגל ולא נכנסת לרכב מהפחד שמלווה אותי. המסר הוא כל כך חשוב כאן לנהגים הצעירים ובכלל וגם להורים שנותנים לילדים שלהם כבר רכבים גדולים - קחו אחריות על החיים שלכם ובטח על אחרים. פקחו עיניים, תסכלו ימינה ושמאלה, סעו לאט, סעו בלי להסתכל בטלפון. יש את המשפט שהוא הכי לא קלישאתי שאומר: "עדיף לקחת רגע בחיים מאשר לקחת את החיים ברגע" וזה כל כך נכון. זה קרה ויקרה והלוואי ומעכשיו זה ימנע את מכונת ההרג. די לקחת חיים של אחרים ברגע בגלל טעות".

מה את רוצה שיקרה?

"שום דבר לא יחזיר את אחותי, אבל אני מקווה שהילד יקבל עונש שמגיע לו בצורה הכי כבדה שיש, כי המדינה צריכה גם להראות לנהגים את החומרה מה יקרה אם. שבית משפט לא יקל בחומרה כי זה מה שהוא עושה. בית המשפט צריך להילחם בקטל בכבישים, החוקר במשטרה הסתכל לנו בעיניים כששאלנו אותו איך זה יתכן שאתם ככה מקלים ראש ולא לקחתם לו גם את הדרכון? והתשובה שלו היממה אותנו: "אנחנו לא יכולים". נראה לך הגיוני? איך אנחנו כאזרחים נסמוך על המשטרה אם הם מגינים על קטינים גם אם הרגו? ברגע שהוא עלה לרכב וגרם לתאונה כל הזכויות צריכות להילקח. אין היגיון בתשובה הזאת".

עורכת הדין שני אלגרבלי, המייצגת את משפחת המנוחה, מוסרת בתגובה:

"מדובר באובדן קשה ומטלטל שמלווה את המשפחה בכל רגע ורגע. לצד הצורך ברגישות ובהתחשבות, חשוב לזכור שהתאונה אירעה בעקבות חציית צומת באור אדום  - פעולה שהובילה לתוצאה טרגית ובלתי הפיכה, שגזלה מהם אחות, ובת אהובה. המשפחה מבקשת שכל העובדות ייבחנו עד תום, ושיופקו מסקנות שמבטאות אחריות ומשפט צדק. בתוך הכאב העמוק, הם מקווים להליך שקול, הוגן ומכבד, שיוקיר את זכרה וייתן להם מעט נחמה״.