אבלין שמעיה כותבת על כמעט שנתיים מאז שבעלה ובנה נרצחו: "שום דבר לא שווה שאתם לא פה".
28.08.25 / 19:08
אבלין שמעיה, אלמנתו של קובי ואמו של אושר, שנרצחו יחד בשבעה באוקטובר ליד בסיס רעים, כותבת להם כמעט שנתיים לאסון הנורא בשבת הכי שחורה של מדינת ישראל. החגים ויום האזכה מתקרבים בצעדים גדולים, אך אבלין מודה שאין ולא תהיה אווירת חג, אלא בעיקר געגוע: "לי אין יותר חג, כי המשפחה הקטנה שלי נלקחה ממני. אין הרגשה של חג וגם לא תהיה. שום דבר לא שווה שאתם לא פה". כתבה בכאבה הפרטי.
להלן המכתב שכתבה אבלין שמעיה מבאר שבע לבעלה קובי ובנה אושר, שנרצחו יחד בשבעה באוקטובר ברכבם, בזמן שמחבלי חמאס ירו בהם למוות.
"חיים שלי. אני ישנה איתכם וקמה איתכם.
אף אחד לא יכול לקחת ממני את ייסורי המצפון והאשמה. איך אני מרשה לעצמי עדיין ל"חיות", ואתה קובי בעלי ואושר הבן שלי קבורים באדמה.
אני לא חיה חיים שלי, הייתי מתחלפת איתכם בשנייה שאלוהים היה נותן הזדמנות.
מסתכלת על התמונות שלכם בסלון ולא מאמינה ששנייה בלי לדבר איתכם לא יכולתי - אז איך אלוהים, איך כמעט שנתיים בלי לדבר, בלי לחוש ובלי לראות .
תיכף האזכרה וחגים ולי אין יותר חג, כי המשפחה הקטנה שלי נלקחה ממני. אין הרגשה של חג וגם לא תהיה. שום דבר לא שווה שאתם לא פה.
שמתי תמונה שלכם בסלון עם כולנו ויש משפט: "אתם לעולם לא תדעו כמה חזקים אתם עד שלהיות חזקים תהיה הברירה היחידה שלכם".
אני לעולם לא אהיה חזקה, כי אתם הייתם החוזק שלי, המשפחה שיצרנו. קובי הייתה החוזק שלי.
אין לי ברירה, אני שורדת ואני אשרוד. ואם יש משהו שאני בטוחה בו זה שאני עושה הכל למען אופק ואלין ואתם גאים בי.
סליחה ילד שלי, סליחה קובי - לא כך חלמתי את חיי, תנו לי כוחות למצוא תשובות ולא לוותר. לא לחינם הלכתם לי, לא לחינם אני, אופק, אלין, סבא אלי, שאר המשפחה וכל מי שמכיר אתכם שילמנו ועדיין משלמים מחיר יקר לנצח.
אני אוהבת אתכם ותמיד אוהב, ויבוא יום ואחבק אותכם שוב".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
