תקווה חדשה למאבק בסרטן: פריצת דרך באוניברסיטת בן-גוריון עשויה לעצור גרורות

אחת המשימות הבוערות והדחופות ביותר כיום ברפואת הסרטן בכלל, ובסרטן השד בפרט, היא פיתוח שיטות יעילות שיעצרו את התקדמות המחלה לשלב הגרורתי, שלב בו אפשרויות הריפוי צונחות משמעותית.

סרטן שד מהווה גורם תמותה מרכזי בקרב נשים, כאשר סוג ספציפי המוכר כ"טריפל-נגטיב" (Triple-Negative) נחשב לאחד האגרסיביים והקשים ביותר לטיפול. אופיו האלים של סוג זה נובע בעיקר מנטייתו המובהקת להתפשט במהירות ולשלוח גרורות לאיברים חיוניים בגוף. ברגע שהמחלה מגיעה לשלב מפושט זה, קיים מחסור חמור בטיפולים יעילים.

אולם כעת, קבוצת מחקר מבית-הספר למחקר ביו-רפואי בפקולטה למדעי הבריאות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מציגה פריצת דרך משמעותית שעשויה לשנות את התמונה. במחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי Signal Transduction and Targeted Therapy, הצליחו החוקרים לזהות את המנגנון האחראי להיווצרות הגרורות ואף להציע כיוון טיפולי חדשני לבעיה.

התגלית המרכזית במחקר הובלה על ידי ד"ר ליג'ו ויגאיה סטאלטר, חוקר פוסט-דוקטורט הפועל במעבדותיהם של פרופ' אטה ליבנה ופרופ' משה אלקבץ. ד"ר סטאלטר הצליח להגדיר לראשונה גורם מולקולרי מרכזי המקושר ישירות לנטייה של תאי סרטן השד לייצר גרורות – חלבון בשם PKC-eta, אשר הגן המקודד לו התגלה בעבר במעבדה של פרופ' ליבנה. מניתוח מעמיק של מאגרי נתונים ודגימות שנלקחו מחולות, עלה כי רמות גבוהות של חלבון זה קשורות להפעלתן של תוכניות תאיות המעצימות משמעותית את תכונות הפולשנות והניידות של התאים הסרטניים. בנוסף, רמות גבוהות של החלבון נמצאו קשורות להופעת מאפיינים המזכירים "תאי גזע סרטניים" – שני רכיבים קריטיים המקדימים ומאיצים את התפשטות המחלה הממארת.

כדי לאמת את התגלית, החוקרים בחנו מה קורה כאשר מנטרלים את הגורם הבעייתי. כאשר הופחתה או בוטלה לחלוטין פעילותו של החלבון בתאי סרטן שד אגרסיביים (על ידי השתקת הגן המקודד לו), נצפתה החלשות דרמטית ביכולתם של התאים לנדוד ולפלוש לרקמות סמוכות.

יתרה מכך, בניסויים שנערכו במודלים של עכברים, נצפתה ירידה ברורה ומובהקת בהיווצרותן של גרורות סרטניות. ד"ר סטאלטר מסביר כי המנגנון שהודגם במחקר חושף שחלבון ה-PKC-eta מעודד הלכה למעשה את הפעלתו של חלבון אחר בשם YAP. חלבון ה-YAP מהווה מעין "צומת בקרה" מולקולרי קריטי, אשר מפעיל את התוכניות הגנטיות התומכות בפלישה ובהתפשטות הסרטן בגוף.

המשמעות של תגלית זו היא כפולה, ומעבר לחשיבותה המדעית הבסיסית, היא נושאת בחובה פוטנציאל קליני מעשי ומרגש. הבנת המנגנון העמוק מאפשרת לחוקרים להציע כיוון טיפולי חדשני מבוסס פפטיד קצר, שהתגלה על ידי קבוצת המחקר ומקורו, באופן מפתיע, ברצף המקדים ב-mRNA של חלבון ה-PKC-eta עצמו. הפפטיד הייחודי מסוגל להפחית את רמת הפעילות של החלבון, פעולה המביאה לדיכוי הציר הקטלני של PKC-eta–YAP, וכפועל יוצא – לירידה בהיווצרות הגרורות.

פרופ' ליבנה ופרופ' אלקבץ מסבירים כי גילוי זה טומן בחובו פוטנציאל ליישום דו-כיווני: מחד, פיתוח סמן ביולוגי (ביומרקר) שיאפשר לצוותים רפואיים לזהות מראש חולות הנמצאות בסיכון גבוה במיוחד להתפשטות המחלה; ומאידך, פיתוח של טיפול ממוקד מטרה שנועד לצמצם ולבלום את הסיכוי להופעת הגרורות מלכתחילה. החדשנות של הממצאים לא נעלמה מעיני הקהילה המדעית והמסחרית, ושיטת הטיפול החדשנית המבוססת על הפפטיד כבר נרשמה כפטנט. בימים אלו שוקדים החוקרים במרץ על המשך פיתוחה ויישומה, בתקווה להביא בשורה של ממש לחולות סרטן השד ברחבי העולם.