על "חומוס גרעיני" ו"שעועית בליסטית" שמעתם? הסטודנטית שעיצבה מחדש את מנות הקרב

מאז ה-7 באוקטובר חילקה יעל ציבולסקי, סטודנטית במחלקה לתקשורת חזותית ב-SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, את זמנה בין הלימודים לבין שירות מילואים ממושך. בין המשימות בשטח, היא נחשפה שוב ושוב לאחד הפריטים המזוהים ביותר עם השירות הצבאי: מנת הקרב. במקום לראות בה רק אמצעי להזנה בסיסית, היא בחרה להפוך אותה לפרויקט הגמר שלה ולעצב אותה מחדש כחוויה שמטרתה לחזק את רוחם של החיילים.

הפרויקט, שזכה לשם "מבצעית" והוצג במכללה במסגרת תערוכת הבוגרים, מציע מיתוג מחדש למנות הקרב של צה"ל. ההשראה נולדה מתוך התפיסה שעיצוב יכול להשפיע גם על רגעים קטנים של היומיום – במיוחד במציאות השוחקת של שירות ממושך בתנאי שטח. האריזות החדשות שעיצבה ציבולסקי מקבלות זהות חזותית המבוססת על השפה הצבאית, ההומור הפנימי והתרבות המשותפת לחיילי הסדיר והמילואים, במטרה להעניק תחושת שייכות, הערכה ומורל גבוה.

במסגרת המיתוג המחודש, פחיות השימורים, החטיפים, המגבונים ושאר רכיבי מנת הקרב הופכים לפריטי עיצוב בעלי אופי וסיפור. באמצעות שימוש בטיפוגרפיה צבאית, אייקונים מינימליסטיים וביטויים המוכרים לכל מי שלבש מדים – כמו "קדימה להסתער", המקבל משמעות כפולה בקרב ועל האוכל – נוצר דיאלוג בין שגרת השטח לבין רגעים של חיוך ואנושיות. כך, בין היתר, יצרה ציבולסקי עיצובים משעשעים ל"חומוס גרעיני", "שעועית בליסטית", "חטיפי קרקר חמקנים", "קפה שחור ממוקד מטרה" ו"טונה ששוחה בכל גזרה".

"מאז 7 באוקטובר אני חלק ממערך המילואים, וזו הייתה תקופה מורכבת רגשית עבורי", משתפת ציבולסקי. "לאורך כל הדרך היה לי ברור שהמטרה הגדולה היא להשיב את החטופים הביתה. חלק מהמילואים התקיים במקביל לסמסטר ולעבודה על פרויקט הגמר. באותה תקופה, סיגל פרלמן, המנחה שלי, הציעה לחבר בין החוויה הצבאית לפרויקט. ככה נולדה ׳מבצעית׳. סיגל, שבעצמה עשתה שירות משמעותי, זיהתה את החיבור שלי לעולם הצבאי. יחד הצלחנו להפוך את החוויה האישית שלי לפרויקט שמדבר בשפה של חיילים, מבקש להעלות מורל, להכניס קצת הומור ולתת לחיילים תחושה שרואים אותם גם ברגעים הקטנים של היום".

סיגל פרלמן, מנחת הפרויקט וחברת סגל המחלקה לתקשורת חזותית ב-SCE, התייחסה גם היא לעבודה הייחודית: "הפרויקט עוסק בתרבות חזותית ובזהות קולקטיבית, ומתייחס לשפה הצבאית כאל נכס תרבותי. באמצעות ז'רגון צבאי, טיפוגרפיה ייחודית ואייקונים מינימליסטיים, נוצרת שפה חזותית חדשה הנשענת על הומור. ההומור אינו המטרה – הוא מנגנון ההתמודדות שאנחנו מכירים היטב בחברה הישראלית, דרך לפרוק מתח, לחזק מורל, לייצר תחושת שייכות ולהכניס רגע קטן של אנושיות בתוך מציאות שטח מורכבת".