סמן לעצמאות ואריכות ימים: מהירות ההליכה מנבאת את תוחלת החיים של קשישים

המהירות שבה אדם מבוגר מבצע צעד רצוני, בפרט כאשר דעתו מוסחת, מהווה מדד קליני מכריע לעצמאותו ואף לתוחלת חייו. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופורסם בכתב העת היוקרתי Gerontology, שופך אור על הקשר ההדוק שבין תפקוד פיזי וקוגניטיבי משולב לבין אריכות ימים.

צוות המחקר, בהובלת פרופ' יצחק מלצר מהמחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטה, עקב במשך 10 עד 17 שנים אחר קבוצה של 120 קשישים החיים בקהילה. החוקרים בחנו, בין היתר, מדדי שיווי משקל בעמידה ואת היכולת של המשתתפים לבצע "מבחן צעד רצוני" – בדיקה שבה נדרש הנבדק לבצע צעד מהיר בעקבות אות חיצוני.

המשתתפים נבדקו בשני מצבים: משימה בודדת ומשימה כפולה. במצב של משימה כפולה, נדרשו הקשישים לבצע את הצעד המהיר תוך כדי פתרון אתגר קוגניטיבי (מתן שם לצבע הדיו של מילים שהודפסו בצבעים שאינם תואמים לטקסט). ממצאי המחקר חשפו נתון דרמטי: תחת עומס של משימה כפולה והסחת דעת, כל עיכוב של 0.1 שנייה בזמן התגובה לביצוע הצעד, נקשר לעלייה של כ-28% בסיכון לתמותה לאורך שנות המעקב.

"מבחן צעד רצוני הוא מבחן פשוט לביצוע, שיש לו את היכולת לשמש כאינדיקטור נגיש לחיוניות תפקודית ולגילוי סיכון מוגבר לנפילות," מסביר פרופ' מלצר. "הוא משלב את יכולת המערכת העצבית-שרירית יחד עם יכולת העיבוד הקוגניטיבי". לדבריו, עיכוב בהתחלת הצעד בזמן אתגר מנטלי מעיד על ירידה בחוסן הנוירולוגי והפיזיולוגי, ומונע במידה רבה ממגבלות של עיבוד עצבי מרכזי.

לצד הממצאים המדאיגים, המחקר מציג גם בשורה אופטימית: מהירות הצעד הרצוני אינה גזירת גורל והיא תכונה הניתנת לשינוי. החוקרים מסכמים כי שילוב משימות מוטוריות וקוגניטיביות בקליניקה יכול לסייע באיתור מוקדם של סיכונים, וכי השתתפות בתוכניות אימון ייעודיות לשיקום שיווי משקל עשויה להאריך משמעותית את תוחלת החיים, לשמר את העצמאות ולשפר את איכות חייהם של בני הגיל השלישי.