יש לכם חלום ועדיין לא הגשמתם אותו? תקנו רכב צעצוע
28.02.19 / 09:27
בקרוב יגיע להקרנה בנגטיב סרט הדוקו "30 קמ"ש מסע ברכב צעצוע", כאשר מיד אחריו יקיימו היוצרים מפגש מיוחד ובסיומו יטוסו לפסטיבל הקולנוע בפריז, אז רגע לפני שהם טסים להשתתף במגוון פסטיבלים ברחבי העולם ישבנו עם אחד מהם לשיחה
סרט הדוקו של אדם רבינוביץ' ורואי מעוז, "30 קמ"ש מסע ברכב צעצוע" מגיע להקרנה מיוחדת בקולנוע נגטיב שבאוניברסיטת בן גוריון וזאת ההזדמנות שלכם להרוויח פעמיים כי מיד לאחר ההקרנה תוכלו להנות גם משיח מרתק עם היוצרים המוכשרים. אז לכבוד הגעת הסרט לנגטיב שוחחנו עם רואי אחד מיוצרי הסרט שסיפר לנו על המסע הארוך שעברו עד להוצאתו.
על מה הסרט מדבר?
הסרט מספר על צפריר - קצין משוחרר בן 29 שנמצא לקראת משבר העשור השלישי, הוא מוצא פתק שכתב לפני עשר שנים ובו רשימת חלומות שהוא עתיד להגשים עד גיל שלושים. כשהוא מגלה שלא הגשים אף לא חלום אחד, צפריר יוצא להגשים את המופרך מכולם, מסע ממטולה לאילת ברכב צעצוע חשמלי.
איך התחיל הרעיון של הסרט?
"שלושתנו (הבמאים אדם ורואי וגיבור הסרט צפריר) מכירים עוד מהמכינה הקדם צבאית. שנים לאחר מכן, אדם ואני למדנו קולנוע, אבל לא ביחד. אחרי שכל אחד מאיתנו סיים את לימודי הקולנוע, חיכינו לרגע שנוכל לעשות סרט מסע דוקומנטרי ישראלי. תמיד אהבנו סרטי מסע, אבל את סרטי המסע בהם צפינו משחר ילדותנו לא מצאנו בקולנוע הישראלי, אלא רק בזה של מדינות זרות. זה כמובן די הגיוני, כי הנסיעה הכי ארוכה שאפשר לעשות בישראל מקצה לקצה היא 6 שעות".
"יום אחד צפריר סיפר לנו על חלומות הילדות הלא ממומשים שלו וביניהם היה חלום על מסע ברכב צעצוע. מיד ראינו הזדמנות להגשים לצפריר את החלום וגם הזדמנות קולנועית מדהימה. בהזדמנות הזאת גילינו איך נסיעה לאורך מדינת ישראל יכולה להפוך למסע של טיול כביש אמיתי, פשוט צריך לנסוע ממש לאט ועם רכב צעצוע שנוסע ב 30- קמ"ש. אז בעצם הייתה כאן דחיפה ומוטיבציה דו כיוונית, החלום של צפריר דחף אותנו לעשות את הסרט והסרט דחף את צפריר להגשים את החלום".
כמה זמן עבדם על הסרט ועם אילו אתגרים נאלצתם להתמודד במהלך העבודה עליו?
"צילום הסרט ערך כשלושה שבועות ועריכת הסרט כשנתיים. הטענה המקובלת אומרת שבקולנוע תיעודי כתיבת התסריט מתבצעת בעריכה, יש בזה מן האמת. בסיום המסע מצאנו את עצמנו עם עשרות שעות של חומרי גלם ותהינו איך מכניסים הכל לסרט אחד? כי זה לא רק להפריד בין מה מעניין ומה לא. בסופו של דבר כיוצר אתה מנסה לבנות משהו שמתקשר עם הקהל, כדי שיוכל להתחבר לליבת הסיפור".
"לגבי האתגרים שהיו במהלך עבודת העריכה של הסרט אני יכול להצביע על רגע אחד שאני זוכר במיוחד זה שיצרנו גרסה של שעתיים וחצי מאותן עשרות שעות של חומרים והיה ברור לנו שזה לא 'הסרט' ועוד יש עבודה לפנינו. אבל צפינו בזה ופתאום אתה רואה 'וואלה, יש פה סיפור', יש דרמה, יש התחלה ואמצע וסוף. זה רגע שהוא מין קו פרשת המים מבחינת עריכת הסרט, כי לפני זה אתה עוד במקום של ניסיון להבין אם המסע הזה יכול להפוך לסרט ועכשיו כשהוא כבר סרט אתה מבין שאתה צריך עוד לצמצם".
לצלם בשטח שלושה שבועות, זה בכל זאת לא דבר קל עם איזה אתגרים התמודדתם בצילומים?
"במהלך המסע עצמו והצילומים הרבה מהקשיים היו טכניים. למשל: צפריר נסע במקומות שלא יכולנו לעקוב אחריו, אז צריך להיות יצירתיים באותו רגע ולבדוק מה עושים איך מתעדים את זה? בכללי שכשאתה שלושה שבועות כל הזמן בשטח ובתנועה אז יש המון בעיות טכניות. בעריכה עצמה הקושי בדרך כלל זה לא איזה אתגר פתאומי, לא איזה נחשול פתאומי שמפריע לך. הקושי הוא יותר יומיומי, לבנות את הסרט עקב בצד אגודל, יום אחרי יום עד שנולד הסרט".
עבודה על סרט יכולה להיות לא קלה ולכלול המון חילוקי דעות ומתחים כמו בכל עבודת צוות, רגעי ההסכמה הקולקטיבית מעטים מאוד. האם היו רגעים שכולם היו מרוצים והסכימו פה אחד על משהו?
"היה רגע לקראת סופה של העבודה. לאורך רוב הזמן שמנו קטעי מוזיקה שהיו 'רפרנס' בלבד, סימון בשבילנו שאנחנו רוצים מוזיקה באותו קטע ופחות או יותר איזו אווירה המוזיקה עתידה ליצור. שהרגשנו שהגיע הזמן התחלנו לחפש מוזיקאים כי היה חשוב לנו שתהיה מוזיקה מקורית לסרט. יצרנו קשר עם בחור צעיר ומאוד מאוד מוכשר בשם יובל גור, נתנו לו יד חופשית לכתוב מוזיקה. כשהוא שלח לנו את הטרקים שהוא כתב זה ישב 'בול'. לא יכולנו לדמיין שזה יתאים כל כך טוב בלי צורך לשנות את לחתוך פה ושם. בדרך כלל רוב התהליכים דורשים דם, יזע ודמעות ופה זה ככה פשוט "החליק". זה היה רגע מאוד כייף מבחינת התהליך".
קיבלתם המון ביקורות חיוביות על הסרט ובקרוב אתם יוצאים איתו לפסטיבלים ברחבי העולם. דמיינתם שכך זה יהיה?
"אני לא חושב שדמיינו את זה וגם לא חושב שלא דמיינו את זה. אנחנו פשוט התקדמנו מיום ליום עד שהדבר הזה נולד. בהתחלה פשוט רצינו שהמסע זה יצא לדרך, אחר כך רצינו להצליח להפוך את זה לסרט, עכשיו כשהוא קיים אנחנו יכולים לשאוף לאינטראקציה משמעותית עם הקהל. מה שכן, במהלך המסע עצמו קיבלנו המון תגובות מתלהבות ומתעניינות אז הבנו שזה נוגע לאנשים גם במקום של הסקרנות אבל גם במקום של החיבור האישי שלהם לעניין הזה של חלומות לא ממומשים".
"הפסטיבל הראשון שבו הסרט השתתף הוא פסטיבל סרטי מסע ברוסיה, זה היה מאוד מגניב לגלות עוד אנשים שזה ה-ז'אנר שלהם. החודש הסרט היה בשני פסטיבלים בארצות הברית ובחודש הבא הוא משתתף בפסטיבל הקולנוע הישראלי בפריז וגם בפסטיבל סרטי הרפתקאות באירנלנד. זה כיף לראות שהוא רלוונטי להרבה נישות. אני חושב שבחו"ל יש לו טוויסט מיוחד. ישראל היא לא 'יצואנית סרטי רוד טריפ'. בדרך כלל שאנחנו רואים רוד טריפים דוקומנטריים זה יהיה בארה"ב או מדינות עצומות אחרות, כמו אוסטרליה, הודו ורוסיה".
"לפני שבוע הסרט הוקרן בארה"ב צמוד לסרט דוקומנטרי על בחור שחצה את כל סין, זה הרגיש כמו 'יחי ההבדל הקטן' שמסביר למה הסרט ייחודי בנוף הישראלי. בנוסף, נראה לי שהמפגשים של צפריר עם אנשים בדרך מייצרים חתך רוחב מעניין של החברה הישראלית. זו כמובן לא הסיבה שבגללה יצאנו למסע אבל כשאני רואה את הסרט אני אומר לעצמי 'וואלה, יש אנשים מעניינים במדינה שלנו ורובם גם מאוד נחמדים'. זה נראה לי משהו שמעשיר את ההתבוננות של אנשים בחו"ל על החברה הישראלית. מוסיף עוד פנים ועוד גוונים למה שהם מכירים".
משהו נוסף לסיום?
"ההקרנות של הסרט הן מסע בפני עצמו, אנחנו מגיעים למקומות שונים, נפגשים עם אנשים ועוברים בכל הקרנה כל מיני חוויות וזה ממש כיף. ב-10.3 אנחנו מגיעים עם הסרט לדרום, לחלק שהיה הכי אינטנסיבי (פיזית ורגשית) במסע. ההקרנה תהיה בקולנוע נגטיב באוניברסיטת בן גוריון וזה מאוד משמח אותי, אני הכי אוהב את בתי הקולנוע המקומיים והקהילתיים, אלה המקומות בהם נוצר החיבור הכי טוב בין הסרט, לקהל וליוצרים. אז אני מאוד מצפה להקרנה הזאת, ואשמח לראות את הבאר שבעים ואנשי הנגב".
הסרט 30 קמ"ש יוקרן ב-10.3 בקולנוע נגטיב.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
