האם אפשר לסמוך על עדות מאוחרת? מחקר חדש שופך אור על מנגנון הזיכרון

האם זיכרון של עד ראייה שנמסר יממה או יותר לאחר האירוע אמין פחות מזיכרון מיידי? מחקר חדש שנערך במחלקה למדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ופורסם בכתב העת Communications Psychology, מציג ממצאים שעשויים להשפיע על האופן שבו בתי המשפט מתייחסים לעדויות.

המחקר, בהובלת ד"ר טליה שדה והדוקטורנטים אבי גמוראן וזהר רז גרומן, בחן את תופעת "הצדקות הזיכרון" – הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולסביבה כדי להסביר למה אנחנו זוכרים משהו (למשל: "זכרתי את המילה 'פנינים' כי דמיינתי שרשרת על הצוואר").

בניסוי, שנערך בקרב 421 משתתפים, התגלה מנגנון של "הכל או כלום": אמנם כמות הדברים שאנו זוכרים פוחתת משמעותית עם הזמן (אחרי 24 שעות זוכרים פחות מאשר אחרי דקה וחצי), אך איכות הזיכרונות שכן שרדו נותרה יציבה לחלוטין. החוקרים מצאו כי רמת הפירוט והעושר הלשוני של הזיכרונות שנותרו, היו זהים לאלו של הזיכרונות המיידיים.

"הממצאים שלנו מדגישים שתוכן ההצדקות עשוי להציע חלון יציב לזיכרון, מעבר למה שנתפס על ידי ביטחון עצמי סובייקטיבי", הסבירה ד"ר שדה. המשמעות היא שבמצבים משפטיים, ייתכן שעדיף לבקש מעדים לכתוב את הסיבות לזיכרונותיהם, שכן התוכן הלשוני מנבא אמת טוב יותר מאשר הביטחון שהם מפגינים בעל פה.