בעלי חיים נשכחים נכחדים פעמיים

אנו חיים בעידן של הכחדה המונית. התנהלותם היומיומית של בני האדם משפיעה רבות על הטבע ולעיתים מביאה להיכחדות ביולוגיות של בעלי חיים וצמחים. אולם, במקביל לתהליך זה (ולעתים גם לפניו) עלול להתרחש אובדן של מיני בעלי חיים מהזיכרון הקולקטיבי ומתשומת הלב שלנו, בני האדם. כאשר מין מסוים נהיה נדיר ביותר, גם האינטראקציות שלנו איתו פוחתות, הייצוג התרבותי שלו יורד, הוא נעלם מהשיח שלנו ומהתרבות שלנו עד כדי הכחדה תרבותית שלו.

תהליך זה בולט במיוחד עבור מינים נדירים, כאלו שכבר נכחדו וכן עבור מינים המבודדים מהחברה עקב מיקום גיאוגרפי או היעדר כריזמה. האינטראקציות וההתנסויות שלנו עם מינים מעין אלו עלולות להתדלדל, עד כדי שכחה קולקטיבית שלהם. הכחדה תרבותית שכזו מייצגת אתגר לניהול ושימור המגוון הביולוגי, שכן מודעות ציבורית למיני בעלי חיים וצמחים היא המפתח לפעולות שימור.

קבוצה בינלאומית ובינתחומית של מדענים הגדירה וחקרה תופעה זו של הכחדה תרבותית. הם גילו שהכחדה תרבותית של מין מסוים תלויה בגורמים רבים, כולל הכריזמה שלו, עד כמה הוא חשוב לחברה, ערכיו הסמליים או התרבותיים, האם וכמה זמן עבר מאז הכחדתו הביולוגית, ועד כמה מרוחק ומבודד האזור בו התקיים מישובים ופעילויות אנושיות.

הכחדה תרבותית עשויה להתרחש גם במינים שנכחדו מזמן מהטבע, לרוב עקב שינויים חברתיים או תרבותיים שונים, כמו בתהליכי עיור ומודרניזציה שיכולים לשנות באופן קיצוני את מערכת היחסים שלנו עם הטבע, ולהוביל לאובדן זיכרון קולקטיבי. כך למשל, החלפת רפואת הצמחים המסורתית ברפואה מודרנית באירופה, על פי האמונה, פוגעת בידע הכללי של צמחי מרפא רבים.

ככל שיותר ויותר מינים נעשים מאוימים, נדירים או נכחדים, הם גם הופכים מבודדים מאנשים. זה מוביל להכחדת החוויה - אובדן מתקדם של האינטראקציות היומיומיות שלנו עם הטבע. ככל שחולף הזמן, מינים כאלה עשויים לדעוך לחלוטין מזיכרון האנשים. מחקרים שנערכו בקרב קהילות בדרום מערב סין וילידים בבוליביה הראו אובדן ידע מקומי וזיכרון של מיני ציפורים שנכחדו. "אובדן זיכרון כזה הגיע לנקודה בה אנשים לא הצליחו אפילו לנקוב בשמות של המינים האלה, לא זכרו איך הם נראים או את השירים שלהם", מסביר ד"ר אורי רול מהמכונים לחקר המדבר ובית הספר לקיימות ושינויי אקלים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, השותף למחקר. "בדומה לזאב הונשו היפני שנכחד - יש רק כמה דגימות שניתן למצוא כיום במוזיאונים, מה שמאתגר את זיכרון הזן הזה בחברה היפנית".

עם זאת, יש תקווה. יכולה להתרחש תופעה הפוכה. "מינים יכולים להישאר ידועים ובולטים באופן קולקטיבי לאחר שהם נכחדים, אולי אפילו להפוך לפופולריים יותר", מסביר ד"ר ריקרדו קורייה, מאוניברסיטת הלסינקי, חבר בקבוצת המחקר. "עם זאת, המודעות והזיכרון שלנו למינים כאלה משתנים בהדרגה ולעתים קרובות הופכים לא מדויקים וחסרי הקשר למין הביולוגי". לדוגמה, מחקר הראה שלאחר שהתוכי ארת הספיקס נכחד בטבע, ילדים מקהילות מקומיות בתחום גידולו הקודם האמינו בטעות שמין זה מתגורר בריו דה ז'נרו, בגלל הופעתו בסרט המצויר "ריו".

"חשוב לציין שרוב המינים למעשה אינם יכולים להיכחד תרבותית, פשוט כי לא הייתה להם נוכחות תרבותית מלכתחילה", אומר ד"ר איוון יאריץ', המחבר הראשי של המחקר וחוקר במרכז הביולוגיה של האקדמיה הצ'כית למדעים. "זה נפוץ במינים לא כריזמטיים, קטנים, מסתוריים או בלתי נגישים, במיוחד בקרב חסרי חוליות, צמחים, פטריות ומיקרואורגניזמים - שרבים מהם עדיין לא מוכרים למין האנושי או מתוארים רשמית על ידי מדענים. ההיכחדות שלהם נותרת שקטה ובלתי נראית על ידי קהילות ותרבויות".

תופעת ההיכחדות התרבותיות יכולה לפגוע במידה ניכרת במאמצים לשימור המגוון הביולוגי. היא יכולה להשפיע על תפיסת הסביבה שלנו, לייצר תפיסות כוזבות לגבי חומרת האיומים על המגוון הביולוגי ושיעורי ההכחדה האמיתיים, ולהפחית את התמיכה הציבורית במאמצי שימור ושיקום. "הכחדה תרבותית יכולה להפחית את הרצון שלנו לרדוף אחרי יעדי שימור שאפתניים. היא יכולה להפחית את התמיכה הציבורית במאמצים אלו, במיוחד אם מינים כאלה אינם נוכחים עוד בזיכרון שלנו כחלק טבעי של המערכת האקולוגית", ציין ד"ר יאריץ'.

כאמצעי מפתח למניעת הכחדה חברתית, המחברים מדגישים את חשיבותם של  קמפיינים שיווקיים ממוקדים וארוכי טווח וחינוך לשמירת טבע כדי להחיות, לשפר ולשמר את הזיכרון של מינים שנכחדו או בדרכם לשם.