בין נרקומנים לאנשי ציבור

בתקופה האחרונה מתעצם השיח בנושא מוצרי היוקרה המסופקים באופן קבוע ע"י מיליונרים לבית ראש הממשלה - הסיגרים , השמפניה, מטוסים פרטיים, תכשיטים וכו' ואפילו פינוקי מלוכה לבנו של ראש הממשלה.

מהי הסכנה לאיש ציבור שהוא ומשפחתו מתרגלים לסגנון חיים ראוותני?

הסכנה היא שזה ממכר בדיוק כמו צריכת סם על בסיס קבוע - "נגעת נסעת" זוהי דרך כמעט ללא מוצא!

לאחר שהתרגלת במשך תקופה  ארוכה לשמפנייה הורודה, ליין/וויסקי יוקרתי, לסיגר בטעם האצולה וכל אלו על בסיס יום יומי...הפכת לנרקומן! פתחת טעם שיקשה עליך לסגת ממנו. וכמו שהנרקומן מתחיל להסתובב קבוע רק במקומות בהם ניתן להשיג את אספקת הסם, כך הנהנתן יקפיד להיות בסביבה שתספק לו את תשוקותיו .

וכמו שהנרקומן מתחיל לתמרן את סביבתו כדי להשיג את הסם, כך האיש ציבור (שלא יכול לרכוש את המוצרים היקרים מכיסו) מחפש את הדרכים להמשיך להתוודע ולהתחכך עם הטעם אליו התרגל.

לפתע לסיגר פחות ערך ומחיר... כבר אין את אותו הטעם... וכך לשמפניה רגילה אין את הטעם של המשפנייה הורודה אותה התרגלת לשתות בבית מדי יום.

כשטייקון מספק לבית ראש הממשלה במשך שנים, על בסיס קבוע סיגרים ושמפניה מאוד יקרים ומאוד מסוימים, הדבר מאוד מזכיר את סוחרי הסמים שמספקים סמים (בהתחלה בחינם ולאחר מכן אין חינם) לנערים ונערות שיהיו תלויים בהם. 

וכך אנשי ההון רחבי היד והאינטרסים, הופכים להיות המעגל החברתי העיקרי ובהמשך הראי, שדרכו ניבטת הבבואה שלך, מהן נובעות ההחלטות שלך ועוד. ושם באווירה האינטימית ביותר לוחשים באוזנך סוג מאוד מסוים של אנשים כשליבך עלץ תשוקתך גוברת ואוזנך פתוחה לרווחה.

בשלבים אלו, איש הציבור מתנתק מהעם ונשבה בקסמיהם של בעלי ההון! העם הופך פתאום מהמטרה הנעלה לשמה הוא נכנס לעולם הציבורי, לאמצעי.

איש הציבור אובססיבי עשוי לרצות להמשיך לכהן בתפקידו ולו כדי לשמור על סגנון חייו החדש והמפנק. גרוע מכך, הוא מפתח תלות מוחלטת בספקי החומר, בכבוד המלכים המורעף עליו. וכדי להמשיך ולקבל הוא צריך להמשיך ולהיבחר.
וכמו הנרקומן, כך האיש ציבור יגיד לנו את כל שנרצה לשמוע ובלבד שיקבל את מבוקשו.

דור הפוליטיקאים החדש מפתיעים לטובה:

בנימה יותר אופטימית  אני חייב להדגיש שבנושא זה דווקא מפתיעים מאוד לטובה מנהיגי הדור החדש וראשי המפלגות כמו משה כחלון , יאיר לפיד ונפתלי בנט.

כחלון חיי מאז ומתמיד בצניעות יחסית למעמדו, יאיר לפיד ונפטלי בנט נכנסו לפוליטיקה כאנשים אמידים מאוד ושינו את סגנון חייהם כמתחייב מתפקידם הציבורי. לפיד כשר אוצר אף ויתר על זכותו לנהג אישי. בנט לא נפנף בעושרו, כחלון נלחם בכל כוחות ההון, על אפו וחמתו של נתניהו, כפי שאף אחד לפניו לא העז.

לחזור למקורות:

צניעות, ענווה הם לא רק מילים הבנויות מאותיות, אלו הן תכונות אצילות שאנו צריכים לעלות על נס, תכונות בסיסיות הנדרשות מהמנהיגים שלנו בתקווה  שגם ילדנו יפליאו להתנהג על פי הם.

מנהיגים צריכים להיות קודם כל ולפני הכל - דוגמא למופת. מושא לחיקוי והערצה של העם כשהסמן הם דמויות כמו דוד בן גוריון , מנחם בגין, נלסון מנדלה, גנדי ואחרים  שהצניעות הייתה מקור כבודם ומושא להערצתם, מה שהביא אתם להישגים ציבוריים משמעותיים והפך אותם לאלמותיים!  

מי שבוחר בדרך הציבורית חייב להפנים שהוא מרחיק מעצמו  ומבני משפחתו חיי נהנתנות וראווה. הם אינם יאים ואינם ראויים לנציגי ציבור. איש ציבור אמיתי צריך שב DNA  שלו - הסיפוק, ההנאה, השליחות, השאיפה, הגשמת החלום יהיו פונקציה של העשייה הציבורית ובוודאי לא של חומרנות רדודה (או ורודה).