כביסה מלוכלכת כן מכבסים בחוץ!

פעם רק אלימות פיזית נחשבה לאלימות, כל השאר היה בגדר " עליות וירידות" בזוגיות/נישואים.
ככל שהעולם עבר שינויים וקדמה, כך גם האלימות שינתה את צורתה. ברגע שנשים יצאו לשוק עבודה, אלימות פיזית פינתה את מקומה (לא לגמרי כמובן) למה שאני קוראת "אלימות מודרנית". כיוון שאלימות פיזית ניתן לראות על הגוף, "אלימות מודרנית" רואה רק מי שחווה אותה מרגישה, חשה בנפשה ובליבה טוב טוב.

האלימות המודרנית הכוללת: אלימות מילולית, נפשית, רגשית, כלכלית ומינית, משאירה לא פחות צלקות מאשר אותן מכות אלא שאותה נשים יכולות להסתיר. היכולת להסתיר את מה שמתרחש בתוך הבית, ביחסים, היכולת לשחק את המשחק של "עסקים כרגיל" זו יכולת נרכשת עבור מי שחווה אלימות בנישואיה. האלימות המודרנית לרוב מלווה באמירות מניפולטיביות ומשפילות כגון: "את לא עובדת אז את גם לא דואגת שיהיה אוכל?"
"את יודעת שאני עובד כל השבוע , אז לפחות בשבת מגיעה לי לנוח !" ובתוך תוכה תאמר האישה (כי היא לא תעיז לענות לו אבל עדיין תשמור על מידת ציניות בחייה) "נכון, כי אני כל השבוע ישבתי עם זרי פרחים רגל על רגל ועשיתי: אוהבת לא אוהבת, אוהבת לא אוהבת.. אוהבת!!"
וכשנשים מרצות אוהבות, הן גם בטוחות שהן האשמות בזה שהוא רעב, כועס, עצוב, עצבני.
אם הוא בלי מצב רוח זה בגללה, אם לא הלך לו בעבודה זה בגללה, אם הוא איחר היום זה בגללה ואם כל זה בגללה אז גם התפרצות הזעם שלו, השתיקה המתמשכת הדחייה או ההשפלות .. בגללה! כי היא הביאה אותו למצב הזה! נשמע הזוי נכון??

אין דבר כזה! לא המצב הכלכלי, לא פיטורין, לא אמא שלו שהרגיזה אותו .. זה לא בגללה. זה שלו וזה באחריותו!

אלא שאחרי כל כך הרבה זמן שאישה שומעת את התירוצים האלה, היא מתחילה להאמין בזה שאולי היא באמת לא טובה ולא שווה. שאולי היא נורא מעצבנת, טיפשה, לא נקייה... היא כבר מתחילה להריח את עצמה כי אולי הוא באמת צודק שהיא מסריחה!
מכירים את המשפט הזה "כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ"? אז תדעו שהדרך היחידה, כן כן היחידה להתחיל לצאת ממעגל האלימות היא "לכבס את הכביסה בחוץ"- לספר לאנשים קרובים, לפנות לגורמים מקצועיים שמומחים בנושא הזה. העיקר לא להישאר לבד עם הטרור הזה. אני אחזור על זה שוב – לא להישאר לבד עם הטרור הזה.
יש עוד הרבה מה לכתוב בנושא כמו למשל איך הילדים הופכים להיות כלי למיקוח, לניגוח ולסחיטה רגשית, מה עושים כשיש חשש אמיתי לחיי אותה אישה או לילדיה אך כמו שאומרים, היריעה קצרה מלהכיל.
חשוב לי לומר לכל אחת ואחת שקוראת את הטור כרגע וחווה ביחסיה התעללות מכל סוג או מכירה אישה אחרת שנמצאת במצב דומה:
את לא מסריחה, את לא טיפשה ולא מכוערת!
את אישה חכמה, נבונה, יצירתית, גמישה, סבלנית, מצחיקה, כריזמטית, יפה
ואת ראויה ושווה, לכן הוא לא משחרר אותך, כי הוא יודע עד כמה את שווה!
אך בגלל שזה מאיים עליו הוא ינסה להקטין אותך.
את ראויה לטוב ביותר, ממש מעצם היותך מי שאת כמו שאת.
אין צורך בהסברים והוכחות, זה פשוט, ממש כמו שזה נשמע.

הדבר האחרון שאני רוצה לגעת בו הוא החלק הכי משמעותי בסיפור הזה: היכולת שלך והמסוגלות שלך לפעול.
אחרי כל כך הרבה זמן שאת מתרגלת לשמוע שאת כל כך לא שווה, את גם בטוחה שלעולם לא תוכלי לחיות אחרת. לא תוכלי לקום על שתי רגלייך, לגדל את ילדייך ולהתפרנס.
אם תחשבי על זה רגע, הרי עשית את זה עד עכשיו לבד. אלא שמעכשיו תעשי את זה גם בשלווה, בלי לפחד מהביקורת הבאה, בלי לחשוש אם את עושה טעות ואיזה מחיר תשלמי על הטעות הזו.
נכון, תהליך היציאה ממעגל האלימות אינו תהליך קל ופשוט.
בתהליך הזה את לומדת להתחיל להכיר את עצמך מחדש, לבנות את הדימוי העצמי שלך , להקשיב לקול הפנימי ולפעול ממקום של עוצמה והרי שאם כך הדבר הרי חייך משתנים לחלוטין.
אז תזכרו – "כביסה מלוכלכת כן מכבסים בחוץ!"

לתגובות
מיטל בר- סודות הדימוי העצמי                           
[email protected]
גם בפייסבוק
052-6603095