מעוררים השראה: בתיכון מקיף א' חוגגים שבועות קצת אחרת

בסוף השבוע האחרון חגגנו את חג השבועות הידוע בשלל כינוייו "חג הקציר", "יום הביכורים", "חג מתן תורה" וכן בכינוי העממי "חג הגבינות". אך מה עושים החוגגים האלרגיים למוצרי חלב? בואו תלמדו מתלמידי כיתה ט' 2 בתיכון מקיף א' בבאר שבע איך לחגוג שבועות מהנה וטעים גם בלי מוצרי חלב ועם המון התחשבות בילדים האלרגיים. 

בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בילדים הנולדים עם אלרגיות או מפתחים אלרגיות שונות במהלך חייהם, אותן אלרגיות כוללות תופעות שונות בניהן: גירודים, פצעים על העור, קשיי נשימה ואף במקרים חמורים מוות מיותר. אז איך מתמודדים? מיכל אלבז מורה באר שבעית מסבירה על חשיבות הנושא ודרכי ההתמודדות שקל כל כך ליישם, בדיוק כפי שיישמו בני כיתתו של בנה האלרגי לחלב ותירס.

"כדי שאנשים יבינו את חומרת האלרגיות לסוגים שונים של מזון, אנחנו יכולות להשוות למשל את האלרגיה לחלב עבור ילד אלרגי שנכנס לכיתה שבה אוכלים ארוחת בוקר חלבית, לכניסת אדם בריא למקום סגור מלא בציאניד". כך מסבירה מיכל כי הילדים האלרגיים מצויים בסכנת חיים ממשית ומוסיפה: "אנשים לא תופסים את הסכנה באלרגיה לחלב, מספיק שילד אלרגי יגע או יריח את המזון האסור והחיים שלו בסכנה". 

בנה של מיכל, אורי, מתמודד עם אלרגיה חמורה לחלב ולתירס מגיל 4 חודשים, הוא כבר מורגל תמיד ללכת עם מזרק אפיפן ומגיל צעיר מבין את חשיבות הדבר ומגלה אחריות רבה למתרחש סביבו. אולם, למרות הערנות הגבוה לא תמיד ניתן לשמור על סביבה סטרילית לגמרי, בייחוד כאשר המודעות לנושא כה נמוכה ואנשים לא יודעים כיצד עליהם להתחשב בזולת.

"לחיות עם אלרגיה זה לא דבר פשוט, זה דורש המון אחריות. למשל באחד המקרים שאורי הלך להתאמן בחדר כושר מישהו פתח לידו קופסת חלבון ואורי מיד חווה התקף אלרגי. אבל לצד זאת חשוב לי להודות למי שדווקא כן משתדלים לגרום לאורי להרגיש חלק בלתי נפש והם ההורים של חבריו לכיתה שעורכים ימי הולדת נטולי חלב". מספרת מיכל.

לדבריה של מיכל מצטרף אורי שמספר על חוויותיו האישיות וקורא לכולנו להיות ערניים ומודעים יותר ובכך להפוך את חיי הילדים האלרגיים לפשוטים יותר: "אני חושב שברוך השם אני נמצא בסביבה מדהימה, אבל לא לכל הילדים האלרגיים יש את הסביבה התומכת הזאת ולכן אני חושב שצריך להעלות את המודעות לנושא האלרגיות בכל המקומות האפשריים ובמיוחד במערכת החינוך. בעבר בגלל חוסר מודעות נאלצתי לפספס את חגיגות פורים בבית הספר היסודי, כי תמיד חגגו כשהמאכל המרכזי בארוחה הוא פיצה, אז הייתי מגיע לשעה והולך. אני בטוח שאם יעלו את המודעות לנושא ויסבירו איך להתמודד יחסכו מהמון ילדים אלרגיים סבל מיותר". 

לאחר שנים רבות בהן נאלץ אורי לגלות בגרות ואחריות רבה ולהיות ערני לסביבתו החליטה אימו שהוא יהיה קרוב אליה בבית הספר בו היא עצמה מלמדת וכך הוא יחסך סבל מיותר לכולם. הוא יהיה מוגן והיא לא תידרש לצאת מהעבודה לעיתים תכופות בשל חוסר מודעות ובירוקרטיה שחוותה בעבר מבתי ספר שונים שסרבו להחזיק מזרת אפיפן, עוד לפני שיצאו חוקים ברורים בנושא המחייבים את מוסדות החינוך לספק סביבה מוגנת ובטוחה לילדים אלרגיים. 

המהלך שעשתה מיכל הוביל לשיפור משמעותי בחייו של אורי וכיום ללא ספק יכול להוות השראה עבור כולנו, כי לא רק שבית הספר החדש (מקיף א') ידע להכיל את האלרגיה של אורי, אלא המחנכת שלו יעל היזמי הובילה יוזמה מדהימה במסגרתה את חג הגבינות יחגגו בכיתה בארוחה על טהרת הפרווה, כן כן קראתם נכון ארוחת שבועות עשירה ומנפקת וכולה פרווה.

אורי מספר כי "במהלך שלוש השנים האחרונות המחנכת שלנו החליטה שארוחת שבועת תהיה מורכבת ממוצרים שהם פרווה, כל ילד מביא משהו ואנחנו חוגגים ביחד. בשנה שעברה נחשפתי בטעות למוצרי חלב בכיתה אחרת ובעקבות זה חשבתי שאולי לא אלך השנה, אך החברים הבהירו שגם אם אני לא בא הם עדיין עושים ארוחה פרווה אז כמובן שהגעתי. זכיתי בחברים מדהימים!".

את הארוחה המעוררת השראה חשף ברשתות החבריות אביו של אורי, אלי אלבז, שכתב: "בחרתי לשתף אתכם בתמונה של בני אורי, אלרגי ברמה מסכנת חיים (עם מזרק אפיפן צמוד מגיל 4 חודשים...), חוגג את מסיבת השבועות על טהרת הפרווה עם חבריו לכיתה". 

ובשיחה עמנו הוסיף: "הכי חשוב לי זה העלאת המודעות, שגם הציבור וגם מערכת החינוך יהיו מודעים לאותם ילדים אלרגיים ולהתמודדויות שלהם. במקרה שלנו מדובר באלרגיה לחלב ותירס, אבל יש עוד כל כך הרבה ילדים עם סוגים שונים של אלרגיות כמו: אגוזים, בוטנים, ביצים ועוד. אני חושב שחשוב שכולם יבינו את ההתמודדות ובמה היא כרוכה, יגלו אכפתיות ויאפשרו סביבה סטרילית לילדים אלרגיים".  

אתם אלרגיים? מכירים מישהו בסביבתכם שאלרגי? מוזמנים להיכנס לאתר >> משרד הבריאות << לקרוא על סוגי האלרגיות ודרכי ההתמודדות איתן, להעביר את המסר החשוב לאנשים נוספים ולהקל על חייהם.