עמית ביג'אוי הוציאה אלבום ראשון ומספרת על הקשר לחטוף רני גואילי: "אדם של אנשים"
23.03.25 / 07:08
שנה וחצי עברו מאז שעמית ביג'אוי (25), מורה וזמרת ממיתר, בוגרת רימון, הוציאה את הסינגל הראשון שלה והחלה את צעדיה במסע המוזיקלי. מיד אחרי הכתבה הראשונה שבה סיפרה בהרגשות על הסינגל החדש שלה "ברזיל", על העבר הצבאי כמפקדת תצפיות על גבול מצרים ואף פתחה את ליבה וסיפרה על משבר הנפש שבו הרגישה ריקנות ורצון לשינוי מהותי, שמתוכו היא התחילה לכתוב שירים ולצאת בסינגל- הגיע השבעה באוקטובר וקטע את כל התוכניות להוציא אלבום, מהסיבה שכל השירים שכתבה הרגישו פתאום לא רלוונטיים ברוח התקופה הקשה. אבל זה לא עצר אותה לכתוב שירים וטקסט אחד מיוחד שאחר כך הפך לשיר.
בפברואר 2024 הוציאה עמית ביג'אוי את הסינגל "לדבר עם העיניים" לאוויר העולם שנכתב לפני השבעה באוקטובר, אבל העבודה עליו הייתה בעצם תהליך ריפוי שלה ושל הסביבה, כשהיא מצלמת תוך כדי קליפ שבו השתתפו הרבה אנשים שהיא אוהבת בחייה. בחודש אפריל גם היא שחררה את השיר "כשהיום הזה יחלוף", שלו היא כתבה טקסט מיוחד לזכרו של אריאל אוחנה ז"ל, חבר של אחיה מהצוות שנפל בקרבות הקשים בהגנה על קיבוץ בארי. "בדיוק חצי שנה אחרי שאריאל נפל". סיפרה עמית.
מאז הכתבה האחרונה לא הפסקת לעבוד על השירים והאלבום
"אני עובדת כל הזמן, עשינו מאז המון הופעות אקוסטיות בכל הארץ, מופע להקה נוסף ב'תמונע' בתל אביב, ועוד אחד ענק במיוזיקסיטי בבאר שבע".
איפה תפס אותך ה7.10 ומה עבר עליך מאז
"יום שבת, שמחת תורה. אני שומרת שבת, אז לא הייתי עם נייד או טלוויזיה. ישנתי בדירה שלי שהיא חמש דקות הליכה מההורים אחרי שערב קודם אירחתי את כל המשפחה שלי. אמא שלי דפקה בדלת וסיפרה לי שהקפיצו את האחים שלי. שאנחנו במלחמה. לא האמנתי עד שאח שלי הגיע לקחת את המפתחות של האוטו שלי. ב8:30 הוא כבר נסע דרומה. בבוקר עוד הלכנו לבית הכנסת, לא הבנו את גודל המתקפה כי לא היינו עם טלפונים. תוך כדי ראיתי שהגברים בבית הכנסת כבר מתחילים לקבל שיחות שגם הם מוקפצים. נזכרתי בהקלטות של סבא שלי ז"ל על מלחמת יום כיפור וראיתי את הכל כאילו קורה שוב. אני כל הזמן חושבת מה הוא היה אומר אם הוא היה פה".
עמית: "ברמה האישית, התחלתי בשנה שעברה ללמד בבית הספר, אז המסגרת החינוכית מאוד עזרה לי לשמור על עצמי במלחמה. בשבוע הראשון לא יצאתי מהבית, כמו כולם, הרבה הלם. אחרי שבוע כבר פרסמתי פוסט בקבוצה של הישוב שאני רוצה להגיע לנגן בבתים של אנשים, יצאתי להתנדב בשביל למלא את הלב במשהו טוב".
בשבעה באוקטובר גם נלחם רן גווילי ממיתר, אותו הכירה עמית באופן אישי. שניהם למדו בשכבה במחזור א' של תיכון מיתרים ברנקו וויס - שכבה מאוד קטנה יחסית לתיכון עם חמש כיתות ו140 תלמידים שמכירים האחד את השנייה מכיתה ז', וחלקם אף מכיתה א'. אני תמיד אומרת שרני לא היה בקבוצת החברים הקרובים שלי" מסכימה עמית לשתף. "אבל הייתי אצלו פעמיים בבית כשהיינו יושבים כולם יחד – זה אומר הרבה על מי שהוא. על הטוב לב שלו ועל זה שהוא אדם של אנשים. סיימנו ללמוד יחד ב2017 ועד היום יש לנו קבוצת וואטסאפ פעילה "מחזור א' מיתרים". מאז השביעי באוקטובר תמונת קבוצה שלנו היא התמונה של רני.
עד כמה זה השפיע על כולכם?
"אחרי חודש הקמנו קבוצת מטה להחזרת רני. אספנו כספים, הוצאנו שלטים, מדבקות, פליירים, ויצאנו לרחובות לצעוק את זעקת המשפחה. הגענו אליהם בימי שישי להדלקת נרות וניסינו לתמוך בכל דרך אפשרית. ביום העצמאות האחרון הופעתי בכיכר החטופים עם שיר שכתב תושב היישוב להחזרתו של רני. טליק ואיציק ההורים שלו הם אנשים כל כך מיוחדים, שאם להגיד את האמת, באנו לחזק ויצאנו מחוזקים. אנחנו עדיין מתפללים ועושים כל מה שאפשר בשביל שיחזור הביתה. לפני שלושה שבועות הייתי בערב נשים עם דיצה אור, אמא של אבינתן אור, היא אמרה "לכל סיפור חייב להיות סוף טוב, ואם הוא לא טוב סימן שזה לא הסוף. הלוואי".
ספרי על האלבום החדש והשירים שנכתבו
"שני שירים מתוך הEP כבר יצאו לעולם בחודשיים האחרונים, "מתגעגעת" ו"לקום לבד". השלישי שהוא גם אולי השיר הכי אישי שלי מבין שלושתם, יצא מיד אחרי הופעת ההשקה. השירים מדברים על התמודדות שלי, יש בהם הרבה אמונה וגם הרבה רצון לאהוב ולהיות נאהבת, אבל הכי חשוב שאני מרגישה שהם מסכמים איזו תקופה בחיים שלי. אנחנו עובדים עכשיו על אלבום, ולהוציא את השירים האלה מאפשרים לי להמשיך לפרויקט הבא ולהביא משהו חדש. אני מאחלת לעצמי להיות ככה תמיד – להוציא מוזיקה כמה שיותר. שחר אמאנו מגלגל"צ כתב בביקורת על השיר שלי שאני מיישמת את התובנה ששיר חייב להיות עם מסר – וזה כל מה שאני מנסה להעביר בשירים שלי".
את תופיעי ב30.3 בתל אביב – מה עם הופעה בבאר שבע?
"אני אופיע עם הלהקה שלי בבית היוצר בתל אביב, הופעה חדשה עם עיבודים חדשים, השקת הEP החדש ואירוח של שני מוזיקאים מדהימים - דניאל מלחי וגל סמוחה. ההופעות האלה הם הזדמנות לפגוש את הקהל מקרוב ולעשות את מה שאני הכי אוהבת בעולם. שום דבר לא יכול להחליף את התחושות שאני מרגישה על הבמה. בקיץ הקרוב נחזור בע"ה גם לעוד הופעה בבאר שבע".
למה את עדיין מתגוררת בדרום?
"עזבתי בזמן הלימודים לגור ברמת השרון, גרתי ממש ליד רימון, רחוק מהמשפחה. התקופה של הלימודים הייתה כיפית ומאתגרת מאוד, הכרתי אנשים חדשים, למדתי את עצמי מחדש וכתבתי שירים, אבל הרגשתי שרועש לי מידי, ושהשקט שיש במיתר חסר לי. חזרתי לכאן כי אני בחורה שמחפשת כל הזמן איזון. אני מוצאת אותו באמונה שלי, במקצוע שלי כמורה וגם בבית שאני בוחרת לגור בו. כיף לי לנסוע שעה לחזרות או לסשן הקלטות במרכז, ולחזור לפינה השקטה שלי.
נכון אני יכולה למצוא לי מקום כזה גם שם, אבל הקרבה לאנשים שאני אוהבת גם משמעותית לי מאוד, ועבודת החינוך במיוחד בתחום המוזיקה בדרום היא משמעותית כל כך. כרגע, אני רואה את עצמי נשארת כאן עוד הרבה שנים. אין לי בעיה עם הנסיעות, כל עוד טוב לי".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
