באלו הידיים



השף נדב חג'ג' לא מפחד לחלום בגדול- לגיל 32 הוא מגיע אחרי ניסיון של 12 שנים בתחום המזון ואחרי שהוא הספיק לעבוד בשלל מסעדות נוצצות ולקחת חלק במספר קורסי יזמות. כיום כבר יש לו מפעל מזון עם מותג משלו בשם "nany", שהעובדים בו הם ברובם פגועי נפש ופנסיונרים. בקרוב הוא גם פותח מעדנייה, הוא חלק מקבוצה של יזמים שמשתתפים במאיץ היזמות שמפעיל ארגון "PresenTense", יש לו אישה תומכת ושני ילדים מקסימים, והכי חשוב- יש לו חיוך רחב על הפנים. תמיד.

השף נדב חג'ג' (32) הוא באר שבעי שגדל בשכונות ג' וד', וכיום חי בתל אביב כבר יותר מ-10 שנים, אליה עבר אחרי שהספיק לחרוש את דרום אמריקה במשך כמה חודשים ארוכים. הוא מעיד על עצמו שכבר מגיל מאוד צעיר (12-13) הוא הרגיש מחובר מאוד לכל תחום הבישול, כשבזמן הצבא הוא שם לעצמו למטרה להגשים עם השחרור את החלום הגדול שלו- להיות שף. "אני בא מבית של אוכל, תמיד זוכר דודות וסבתות שמבשלות. נחשפתי ללא מעט סגנונות של מטבחים מגיל צעיר- האמא העיראקית שעושה את הקובה, הדודה המרוקאית שעושה את החריימה והסבתא הטוניסאית שמכינה את הקוסקוס".

נדב חג'ג' בערב ההשקות של PresenTense. צילום: עידן אסלן (סנאפ)

בצבא שירת חג'ג' בגבעתי, כשבזמן קורס מ"כים נפצע ונשלח הביתה לגימלים למשך חצי שנה. "ואז קרתה איזשהי תפנית- ממקום של לרצות להיות קצין בצבא ואולי אפילו להישאר שם בקבע, למצב שבו אני כל יום בבית, יומיות, 4 שעות בבסיס. אז גיליתי רגשות כמו תסכול, ייאוש... כל ההגדרות הקשות האלה. זה הכריח אותי לצאת לחפש את עצמי".

בגיל 20, בזמן הצבא, הוא ייצא לחפש עבודה, איך לא- בתחום המסעדנות. תחילה הוא עבד בתור מלצר באחת המסעדות בבאר שבע, אך מהר מאוד הוא מצא את עצמו מבלה יותר באזור המטבח, עוזר לטבחי בישול- בין אם לקצוץ ירקות לסלטים או בין אם להכין פיתות. ואז נפל לו האסימון. הוא החל לעבוד במטבחים שונים במספר מסעדות בעיר ואחרי שנה הוא השתחרר וטס לדרום אמריקה, שם מצא את עצמו עובד בכמה מסעדות- בארגנטינה עבד במסעדת בשרים ובוליביה עבד במסעדה של שף צרפתי. "הכנסתי למסעדה בבוליביה כל מיני מתכונים מהמטבח הישראלי- בין אם זה פלאפל, חומוס, ממולאים וכל מיני כאלה. מתכונים של בית. בארגנטינה זאת הייתה מסעדה חדשה וממש הייתי חלק מאלה שעזרו להקים את המקום. אחר כך חזרתי לבאר שבע והבנתי שהיא קטנה לי מידי".

הוא עזב לתל אביב, שם עבד בשורה של מסעדות ידועות- "רפאל" של רפי כהן ו"מול-ים" של שלו מחרובסקי, במטרה לצבור כמה שיותר ידע בכמה שפחות זמן. "הייתי על סוג של טריפ. הייתי בכל מקום בין שנה לשנה וחצי, הייתי מגיע למקום עבודה ב-07:00-08:00 בבוקר עד 01:00 בלילה, חמישה- שישה ימים בשבוע. ככה הייתי במשך כמה שנים טובות". הוא גם הספיק באותן שנים להיות הייזם של סנדוויץ' בר "דלישס" בשוק האיכרים בנמל תל אביב.

"בגיל 20 הרגשתי שאני כבר צברתי המון המון יידע בשנים האחרונות ושהגיע הזמן לעשות עם זה משהו".

מה היה הצעד הבא?

"נרשמתי לקורס יזמות עסקית, 4-5 חודשים שנותנים לך טעימה מהעולם העסקי. אני יצאתי מהקורס הזה עם 5 תכניות עסקיות, כשלפני זה לא היה לי שום רקע עסקי, לא מהבית ולא מהעבודה".

"מצאתי את עצמי בדירת חדר וחצי מוקף בצנצנות, מכסים ומדבקות- חנוק!"

באיזה שלב בנית את המותג שלך?

"במקביל לאותה תקופה פנה אליי ייצרן של שמן זית שהכרתי בשוק האיכרים ואמר לי שהוא זוכר שב"דלישס" הכנתי רטבים מאוד טובים, והוא הציע לי למכור אותם מחנויות שלו. אז אמרתי לו 'סבבה, אבל איפה אני מייצר את זה?' אז הוא אמר לי 'תתחיל בבית'. התחלתי לייצר לו בעשרות ותוך חודש וחצי זה כבר הפך למאות, פתאום מצאתי את עצמי בדירת חדר וחצי מוקף בצנצנות, מכסים ומדבקות- חנוק! (צוחק). אז הלכתי אליו ואמרתי לו 'שמע אחי, אי אפשר ככה'. ואז מירב, שאז הייתה חברה שלי והיום היא אשתי, הציעה לי להוציא ליין משלי של רטבים, בדיוק גם עלה הטרנד של המוצרים הטבעיים. אז באמת לקחתי לעצמי חודשיים ובחנתי את השוק הזה".

אז איך זה התגלגל משם לפתיחה של מפעל מזון?

"אחרי שסקרתי ובחנתי את שוק הרטבים, הגעתי לאיזה מפעל שהיה בתחילת דרכו בבית שמש, שהיה מייצר רטבים. סגרתי איתם סוג של עסקה כזו שהם נותנים לי את המקום, עם כוח אדם וחומרים גלם ואני מגיע בימים מסויימים שאנחנו קובעים מראש ומייצר את המוצרים שעד אז כבר פיתחתי- אצלם במפעל".

אבל הגורל רצה ואחרי שלוש שנים המפעל ביקש בנימוס מחג'ג' לעזוב את המפעל "ואז התחלנו בסוג של מרתון שנמשך 8-10 חודשים, בחיפוש אחרי מפעל חדש. בכל אותן שנים לא רציתי לעשות את המהלך של פתיחת מפעל משלי, כי האמנתי שלהיות יצרן זה המון כאב ראש. ואז הבנתי שאין לי ברירה. אין ייצור, לקוחות מתחילים לנטוש, מתחרים מתחילים להיכנס- מתחיל לחץ".

עד שאחד מחבריו שלח לו שיש מפעל קטן בבאר שבע שמוצע למכירה. אחרי לא מעט לבטים והתייעצויות עם גורמים שוני, החליט חג'ג' לקפוץ למים העמוקים ולהקים מפעל מזון שמייצר את הרטבים שלו.

"פתאום שמנו לב שיש קהילה של טבעונים שהולכת וצומחת, אז אמרתי לעצמי שאפשר לפתח את זה"

למה בכלל הלכת על הקו של הרטבים הטבעוניים?

"אני קצב במקצוע שלי והמוצרים בהתחלה לא היו טבעוניים, אבל הם תמיד היו מחומרים טבעיים, ללא חומרים משמרים. פתאום שמנו לב שיש קהילה של טבעונים שהולכת וצומחת, אז אמרתי לעצמי שאפשר לפתח את זה. היום יש לנו שלושה סוגי מיונז ללא ביצים".

מה מקור השם של המותג Nany?

"שם החיבה של ההורים שלי אחד לשנייה היה "נאן". לפני 9 שנים אבא שלי נפטר, וכהקמתי את העסק רציתי להביא שם שאני אתחבר אליו ברמה הרגשית".

ובאמת, ניכר כי החיבור של חג'ג' למשפחתו הוא מיוחד מאוד, כשהם מהווים חלק בלתי נפרד מניהולו ותפעולו של המפעל. אשתו מירב, מנהלת בעסק את כל הנושאים האדמיניסטרטיביים, ושתיים מדודותיו הפנסיונריות עובדות במפעל ומסייעות לו בכל הקשור לתפעול שלו. "גם עם העובדים נוצרה כאן משפחה, חממה מגניבה כזו של חצי עשייה חברתית, חצי עשייה משפחתית".

איך עלה הרעיון של העסקת פגועי נפש?

"היה לי ברור שבגלל שיש לי תקציב דל אני צריך לעבוד מאוד מתוכנן. ואז שמעתי על עמותת "גוונים" שמשלבים אנשים שמתמודדים עם אתגרים נפשיים בתעסוקה מעברית. הם נותנים לך כמות עובדים יחד עם עובדת סוציאלית והם בעצם כותבים להם תכנית טיפולית והם מתאימים עובדים לכל סוג עבודה. העמותה נותנת להם את הפן הטיפולי ואחראית גם על תשלום המשכורות. במידה והעובד מחזיק מעמד שנה באותה העבודה, ומעוניין להמשיך- אני, כמפעל, קולט אותו כעובד ישיר שלי".

עולים קשיים בעבודה עם אוכלוסייה כזו?

"בגלל שאני לא בא מהעולם הטיפולי, ההסתכלות שלי עליהם היא כעובדים רגילים- שזה גם יתרון וגם חיסרון".

"במידה והעובד מחזיק מעמד שנה ומעוניין להמשיך- אני, כמפעל, קולט אותו כעובד ישיר שלי"

אחרי שהמפעל נפתח והשף חג'ג' התחיל בהרצה שלו, פנה אליו חבר קרוב שהכיר בדרום אמריקה, אסף בן משה- שף קונדיטור, וסיפר לו על תחרות של "תור המדבר" שנערכת בבאר שבע, כשהפרס הראשון הוא זכייה בחנות לשנתיים בעיר העתיקה ללא שכירות. התנאים של התחרות היו שהפרויקט חייבת להיות עסקי מצד אחד וחברתי מצד שני. "היה לנו חלום משותף עוד מאז דרום אמריקה לפתוח מעדנייה יחד, אז אמרתי לו שאין בעיה, ארשם לתחרות, אבל אם אני זוכה- הוא מנהל את זה". בגמר של התחרות, שנערך בפברואר האחרון, הם זכו, איך לא, במקום הראשון ובפרס הנכסף.

איך מאיץ היזמות נכנס לתמונה?

"כשישבנו עם "תור המדבר" הם סיפרו לנו שיש תכנית של יזמים מתחילים של מאיץ היזמות, והם אמרו לי שהם מעוניינים שאכנס לתכנית הזו. משהו קרץ לי שם, לא ידעתי מה, אבל זה מאוד הדליק אותי. ברגע שהמפעל הוקם היינו רק על הפן העסקי לחלוטין, אבל כשהתחלתי בתכנית, אז גיליתי עולם שלם שלא הכרתי אותו בעולם החברתי- עבודה מול כל מיני גופים שתומכים ועוזרים. זה הערך המשמעותי העיקרי שקיבלתי דרך הפרויקט הזה".

מה מייחד את התכנית הזו עבורך?

"הכרתי שם יזמים צעירים, שבאמת רוצים להצליח ובאמת יש להם את הפאשן והבעירה. היו שם רעיונות פנטסטיים".

אתה מרגיש היום שעשית בחירה נכונה לבחור להקים את המפעל בבאר שבע, ולא לצורך העניין באיזור המגורים שלך בתל אביב?

"הדברים פה בבאר שבע זרמו בצורה מאוד מאוד מעניינת, היה כיף גדול לחזור לכאן. בתל אביב לא הכרתי אף אחד ואף אחד לא הכיר אותי, כל דבר זה נטו אתה. זה שהכרתי את המקום בבאר שבע זה יתרון בשבילי- יש כאן יותר אנשים שאני מכיר וגם העזרה עם המשפחה נתנה לי כאן המון חמצן שלא היה לי לפני. יש גם משהו מאוד נחמד בלחזור דרומה אחרי הדרך המאוד ארוכה שעשיתי- סוג של סגירת מעגל".

 

 

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה