קבלו את הדור הבא: הבנות של הראפר אלון דה לוקו כובשות את המדינה

תכירו את סיסטרס דה לוקו: דניאל כהן (19) האדמונית הכי ניו שיקית בעיר, שתכף מוציאה אלבום ראשון, כשהסינגל החדש שלה "יש בי את הכוח" תופס חזק את האוזן, הקהל, את הלוק האופנתי והאאוטפיטים שהיא תופרת בעצמה. אור כהן (21), להלן הזמרת הבכורה, די.ג'יי ז'קלין בשבילכם, שמאז שהחלה לתקלט במועדון הפורום, יש לה כבר ביקוש מסמיק להופיע במועדונים אחרים בארץ שכבר קלטו את הכישרון והתופעה. עכשיו זה התור שלהן להתראיין בלי פילטרים ובלי שאבא יתערב, ולספר לנו איך זה לחיות בבית שבו המוזיקה התנגנה 24/7 ואבא היה סופר סטאר מקומי וארצי, ושלמדו מהאולפן הפרטי שלו איך לא להתפשר.

ברזומה של חייו אלון הוא זמר ומפיק מוזיקלי, רקדן, רגאיי, דאנסהול, אר אן בי, היפ הופ, רגאטון ועם שירים רבים שכתב והלחין, הופעות בכל המדיות ובכל במה אפשרית, תמיד בולט בתעשיית המוזיקה, התעסק באופנה ולימודי ריקוד, השתתף בתוכנית הריאליטי "לה לה לנד" וזכה במקום הראשון, הופיע וניגן במסיבות הכי טובות במיאמי, ויחד עם אשתו ענבר, להלן הבוסית של הבית שמנהלת אותו עסקית ומשפחתית, הם גידלו לתפארת ארבעה ילדים מוכשרים: אור, דניאל, שי ורזיאל, שקיבלו במתנה את הבית ספר הכי טוב לחיים ולמוזיקה. עכשיו זה התור של אור ודניאל להרים ידיים באוויר.

האחיות הבסטי לבית דה לוקו, אור (21) ודניאל (19), זכו בחייהן לקבל שירים שכתב עליהן אבא, שהפכו ללהיטים שהושמע בכל בית ותחנת רדיו מקומית וארצית, ועכשיו הן כותבות את המוזיקה של עצמן - מי אמר גנטיקה אותטנית ולא קיבל?. אור היא כיום דיג'אית מוזיקה אלקטרונית, זמרת ומפיקה עם שם במה לא קונבנציונלי בשם ז'קלין, תוספת שם שקיבלה בצעירותה על שם סבתה רבקה (במקור השם ז'קלין) אותו הוסיפו לה ההורים לשם בהמלצת הרב. היא אולי נראית יותר מופנמת, פחות דברנית ועם לוק של הילדה הכי הטובה בשכונה, אבל אל תתנו למראה להטעות, כי אם תשימו לה עמדת תקלוט על הבמה - אור תהפוך ברגע לחיה טורפת עם קהל שרוקד ומריע לה בידיים. כיום היא עובדת על שת"פים עם אמנים נוספים, ועכשיו היא באה לדבר על החיים בבית דה לוקו. ולא, היא לא מדברת הרבה, כי אור מתעוררת הכי טוב בעמדה. "מבחינתי זה לא חלום שמתגשם" מספרת לשאלתי אם היא מגשימה חלום ילדות. "כי כך חייתי כל חיי וכך אני זוכרת את עצמי".

מתי הבנת שאת תהי דיג'יאית?

"זה התחיל בקורונה. התלוויתי לאבא שלי במשאית שנסעה ברחבי העיר כדי לשמח את התושבים שהיו בסגר. אבא הביא דיג'אים ואני ראיתי איך הם עובדים, מה הם מנגנים ופשוט התאהבתי בזה. למחרת הגיעו אלינו הבית הדיג'אים, פתחו פלטות תקלוט ואני ביקשתי שילמדו אותי איך עושים את זה. לימדו אותי את הבסיס, השאירו לי פלטה במתנה ובמשך שנה ישבתי והתאמנתי עד שאבא הבין שאולי שווה לקדם את זה. הלכתי למורים, השקעתי בתחום, והיום אני מנגנת ממיינסטרים ואפרו האוס ועד מוזיקה אלקטרונית".

הבית בעצם הטמיע בך את האהבה למוזיקה

"הכל הושרש מהבית. אי אפשר להימנע מזה, כי זה חלק מהחיים שלך. אני  גם לומדת תקשורת חזותית במכללת ספיר ואני עושה מה שאני אוהבת. זה חלק ממני בדיוק כמו שיש לי יד נוספת – לא יכולה לוותר על יד אחת".

דניאל כהן גם לא יכולה בלי מוזיקה, אבל היא באה עם ערך מוסף של מוזיקה משולבת עם עיצוב אופנה שהיא מדמיינת ותופרת עם ראש לא באנלי וסטייל יוניק. יש לה שיער אדמוני בוהק, אאוטפיט א-לה בריטני ספירס, וכזו שלא מפחדת להגיד מה היא חושבת ואיך חושבת, בלי מחסומים ובטח בלי מעצורים. היא באה לעשות לנו בלגן בטעם כמו אבא שלה ועם תוכן לדור הבא. בימים אלה היא מסיימת להקליט אלבום בכורה שיכלול שירים מגוונים. "יש אחד רגאטון ואחד אר אן בי" מסבירה דניאל. "ששואלים מה הסגנון שלי, אני עונה 'בלי הגדרות'. תקשיבו לשיר ותגידו מה אתם חושבים".

איזה שם בחרת לאלבום הבכורה?

"עדיין לא יודעת, אבל כן עובדת על חידוש השיר 'דניאל' שאבא כתב לי בילדות כדי שיכנס לאלבום. על השיר "יש בי את הכוח" עבדתי שבע שנים מאז הבת מצווה כדי שייצא מדויק. אור אורחת בשיר שלי".

זה בער בך או ההורים לחצו?

"אף אחד לא לחץ עליי. בבית ההורים הראו תמיד שיש לי את הפוטנציאל ושאני יכולה להצליח. כל ביקורת שקיבלתי מאבא היא לא הייתה סתם, אלא נכונה ומדויקת לי. זה לא שאמרו לי את חייבת להיות כמו אבא ולשיר ולרקוד, אלא תמיד אמרו לי שאעשה מה שאני אוהבת ומרגיש לי נכון".

אם היית אומרת להם שהיית רוצה להיות מהנדסת חשמל, הם היו מקבלים את זה?

"היו אומרים לי שיש לי דברים אחרים שאני יכולה לעשות ואהיה בהם טובה, אבל אם זה התחום שאבחר וזה החלום שלי, אז אהיה מהנדסת חשמל".

את חיילת כיום?

"לא, קיבלתי פטור מהצבא. אני היום רק בתוך המשך המורשת המשפחתית וכל כולי במוזיקה, ביצירה ומתעסקת באופנה. בדיוק כמו אבא שעסק במוזיקה ובאופנה בצעירותו. אני עוד קופי פייסט לאבא. אני זמרת, מלחינה, תופרת ומעצבת. מגיל צעיר התחלתי להתעניין, אבל להתמקצע בתפירה החל מגיל 13. כל זה היה בבית ואין לך דרך להימנע מזה".

מה זה לחיות בבית שחי, נושם מוזיקה ומהות החיים סביבו?

דניאל: "למשל את מעריצה את ריהאנה? דמייני שאת גרה איתה בבית, אז ברור שבבית שמתעסק בעולם המוזיקה וההופעות אין לך דרך לברוח מהתחום שמשריש בך את כל התכונות".

אור: "זה כמו שאמרתי שיש לך יד ימין ויד שמאל, את לא יכולה לברוח מזה או לוותר על זה. את חיה את זה מהרגע שבו נולדת וחיה את זה. אי אפשר לא לרצות או לנתק את עצמך מהאהבה לתחום".

דניאל: "יש לך שתי אופציות בחיים: או שלא תסבלי את המקצוע, או שאין מה לעשות וזה חלק ממך. את לא יכולה לברוח מזה. לא היינו בשלות בהתחלה. גם שניסיתי להיכנס לזה, כתבתי שירים ובאתי בהתלהבות לאבא שיראה. הוא היה מסתכל ואומר זה לא טוב דניאל, זה נשמע מועתק משיר אחר או אומר שהמילה הזו לא טובה, תורידי. לא עטפו אותנו בהחלטה שכל מה שנגיד או ניצור זה ואוו, אלא שנעבוד על זה עד שייצא מושלם. זה מה שלקחנו מהמקצוע, שנבין שאנחנו לא נהיה גימיק כי אבא שלנו זמר מוכר ולא טרנד חולף. החלטנו הילחם בשיניים כדי להשתפשף ולבדוק".

כשאבא היה אומר לך לא טוב את היית נפגעת?

"להיפך, זה היה מסובב לי את הקופסא. רציתי להוכיח שאני יכולה אחרת. בתור ילדה את רואה את אבא יושב עם הרבה אמנים כמו נועה קירל ודניאל יפה באולפן ואת רוצה גם. אולי בהתחלה זה היה מבאס שהייתי מביאה לו שיר והוא היה אומר שזה לא מספיק טוב, אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה להגיע לנקודה שבה אשב עם אמנים באולפן, אני צריכה לעבוד קשה ונכון. זה הגיע ברגע שהשמעתי לאבא שיר שכתבתי והוא התחיל לבכות. אז הבנתי שאני את שלי עשיתי והוכחתי".

אור: "הוא בכה כמו ילדה קטנה".

אל תחשבו שלהיות פיימוס זו האג'נדה או המטרה שלשלם כאן התכנסנו, כי הסיסטרס באו בעיקר להשאיר חותם ועם ערך של מהות ושינוי תפיסתי. דניאל לא חולמת להיות מפורסמת, זו לא מהות חייה, אלא ליצור מוזיקה שתגיע לכם לנשמה. כזו שנאהב עם כבוד למילה ולערכים. אור רוצה בעיקר לעמוד על במה בכל מקום שרק ירצו בה ולראות אנשים שמחים ורוקדים לקצב שהיא קובעת. לטעם המוזיקה שלה. עם מעל 5000 עוקבים באינסטגרם (ולא משנה להן גם אם היו 2000 עוקבים) ולמעלה ממיליון צפיות ביוטיוב, הדה לוקו וומן כאן כדי להישאר. לעשות היסטוריה.

אתן בעד מהות ותוכן

דניאל: "לא אשיר על שטויות כמו משקפיים או נסעתי ככה וככה או איזה יפה אני - מרגיש לי התנתקות מהמציאות. השיר הראשון שלי מדבר על עוצמה, מי אני ולאן אני רוצה להגיע. אף אחד לא יעצור אותי. רוצה להעביר מסר לנשים, לדור שגדל ולדעתי האישית גדל על פלסטיק, שיש בהן מעבר. אני מעדיפה תוכן, שאנשים יבינו שיש בנו נשמה ולא רק חיצוניות. לא חושבת שיש זמרת אחת שלא משווקת שטויות".

את לא רוצה להיות כמוהן?

"לא, בגלל זה ששואלים אותי אם אני רוצה להיות נועה קירל הבאה אני עונה שלא. כבודה במקומה מונח והיא עשתה כאן משהו מטורף, אבל זו לא הדרך שלי. אין לי פנטזיה על במה מסוימת או להופיע בהכי גדולה, יש לי פנטזיה לגעת בלב של כל האנשים".

אור: "אני אוהבת מסיבות, כן בעד עומק ואותנטיות ואני גם חושבת שאני מייצגת תוכן, אבל אני כן רוצה במות, לפרוץ בתור דיג'יאית ולהגיע לחו"ל עם המוזיקה שלי. רוצה שיאהבו את המוזיקה שלי שתהפוך למיינסטרים. רוצה שיאהבו אותי, אלו השאיפות שלי".

כמה כבר מאיתנו זוכים לקבל שיר שאבא כתב עלינו והוא מושמע בכל תחנת רדיו אפשרית? לדניאל ואור הייתה הפריבילגיה ליהנות משירים שאבא כתב להן ועליהן: "דניאל" ואור", שעד היום הם חלק מפסקול חיינו, במיוחד אם אנחנו בגילאי ארבעים פלוס. זו הסיבה שהן כל כך היו צמודות לאבא בילדות ועד היום, כי אבא שלהן היה מטפס גבוה בסולם, והן עלו איתו בכל שלב של אולפנים, מופעים, הקלטות, צילומים או כל מה שממלא את עולמו בקריירה. הן היו קנאיות לאבא ורצו אותו קרוב אליהן, כי לא תמיד היה אפשר להצטרף לכל הופעה, וזמן איכות היה מצרך מבוקש. "בילדות הייתי הולכת עם אבא ברחוב ומתעצבנת שלוקחים לי את הזמן איכות עם אבא" מגלה אור. "לכן אני מעריכה את העובדה שאותם אנשים גדלו עליו אומרים לו כמה שהם אוהבים אותו".

עד היום?

אור: "היום אני מעריכה, גאה ואומרת תודה. אם מישהו יבקש תמונה באמצע הרחוב אני אצלם אותם. לא לחינם היה זמן השהות הארוך שלנו עם אבא באולפן בממ"ד. למידה והתאהבות במקצוע".

דניאל: "אצלי הפוך, אור הייתה בפרונט ואני פחות הייתי בשלה לזה. בבית הספר לא תמיד היו לי חוויות טובות כי לא תמיד קיבלו אותי. הייתה צרות עין מצד החברים והסובבים אותי מאותו הגיל. היו שאמרו לי איזה אבא מגניב יש לך ויש שירדו עליי כי אני חשופה ומקבלת ביקורת. הייתי רוקדת בקליפים של אבא בלי מודעות עצמית וגם על הבמה איתו. כשירדתי מהבמה והייתי נפגעת מההערות, אבא אמר לי שאני לא בשלה מפסיק לצאת החוצה כי התגובות שלי למה שאומרים פוגעות בי. בגיל 19 כבר יש לי את היכולת והוויב לנצח הכל. גדלנו בבית שאם את לא שומעת ממנו אומצי בומצי כל היום, משהו לא תקין, אז מי אמר שאנחנו נורמליים? זה אנחנו".

זו זכות גדולה לקבל מתנה שיר שאבא כותב ושר עליך

דניאל:" לא קלטתי שהשיר עליי עד גיל מאוחר. את שומעת אותו וגדלה עליו".

אור: "לקח לי זמן להבין את המילים שאבא כתב עליי ואת המשמעות של השיר, ואז את מבינה את הערך שלו כשאת רואה אנשים שרים אותו בעלפה".

מה לקחתם מאמא ומה מאבא?

דניאל: "אמא היא הבוסית בבית וזו שמנהלת את הכל, אז עד היום אני לומדת ממנה להיות כמוה. שי שלא נמצאת כאן, היא הפלפלית של הבית ואני למדתי מאמא את הכוח לשרוד ולהתנהל בתעשייה, וסלחי לי על הביטוי, לגדל ביצים ולהגיד מה שאת צריכה בלי לדפוק חשבון לאף אחד. את כל הכתיבה, איך לפתח את עצמך בעולם המוזיקה ואיך לחיות עם עצמך ולעבור תהליך כדי להרשות לעצמי להגיד מה אני רוצה בכוונה טובה ולהצליח, זה מאבא. וכמובן היצירתיות והכתיבה".

אור: "משהייתי קטנה ומושפעת מהבית, רציתי להיות גם אמא וגם אבא. אבא שלי רצה בן וקיבל בת, אבל בכל זאת לימד אותנו לרכב על סקטבורד ושאר אטרקציות. לא הצלחנו לעשות הכל, אבל ניסינו".

הייתה לכן חוויה פחות טובה?

דניאל: "התגובות של הילדים. ביסודי ובתיכון היו הצקות בגלל המוזיקה. היו מקניטים אותי וקראו לי ילדה מוזרה שאבא שלה מופיע בבית קברות וכל מיני כאלה. בתור ילדה את לא מסוגלת לתפוס שאפשר להגיד דברים כאלה. אני פחות אוהבת להתייחס לזה ומעדיפה להשאיר בנחלת העבר. זו אחת הסיבות למה בחרתי לכתוב על תוכן, כי בעיניי זה מה שחסר בדור הנוכחי. שמוזיקה תחבר בינינו והיא תרופה לכל דבר. אם אשב ואהיה עצובה כשאשמע שיר שמדבר על כלום ושום דבר, בסופו של דבר לא יחלחל אליי כלום פנימה ולא השגנו את המטרה. אני רוצה לגעת באנשים, שזה ישנה אותם לטובה ושיגיעו למקום של אמת דרך המילים שלי".

מה אתן לוקחות בעיקר מאבא?

דניאל: "מבחינה אישית לדעת איך להתייחס לאנשים, כי אבא מדבר בגובה העיניים גם שהוא פוגש את מי שמדבר על דברים פחות חיוביים, מתוך אמונה שכולנו בני אדם. מה לא אקח ממנו? אני לפעמים קוראת לו חבקן. הכוונה שיש לו לב גדול מידי גם לאנשים שמכאיבים ואתה לא יודע לעשות סטופ ולהגיד אתה לא נכנס אליי יותר".

אור: "אבא הוא כזה שהיה מכניס אליו הרבה אמנים שנכנסו ויצא כמו גרביים ואפילו חיו איתו, ולא כולם נשארו. את מבינה שלא תמיד יש נאמנות בחיים".

דניאל: "למדתי דרכו בחיים מה אני אעשה ומה לא. חיינו בבית פתוח שאפשר לדבר על הכל. אין משהו שאבא שלי לא יודע עליי. הוא היועץ הכי טוב שלי והחבר הכי טוב שלי. אמיתי, אין לי חברים שאפשר לספור על יד אחת ואבא ואמא הם החברים הכי טובים שלי. מעבר לזה אני לא צריכה אף אחד. המשפחה לא תפגע בי לעולם. בגלל זה אין בי פחד מלא לספר להם הכל, גם מה שלא קל להורים לשמוע. ילדים עוברים סדום ועמורה בחייהם ואני זכיתי להתייעץ עם אבא שלי על הכל גם בגיל חמישים".

במה אתן שונות?

דניאל: "לאור יש פאסון, אפילו שהיא נראית שקטה ומופנמת, היא אש על הבמה ויודעת מה היא רוצה ועקשנית על זה, אבל יודעת למתן את עצמה. אני יותר מתפזרת ומרשה לעצמי לשחרר יותר".

אור: "דניאל יותר ורבלית וכריזמטית ואני יותר קולית, טום בוי, למרות שיש בי את הצד הנשי. אני גם חיה עם בת זוג כבר שלוש שנים".

איך ההורים קיבלו את היציאה מהארון?

"קיבלו את זה הכי מדהים שיש. בהתחלה הצהרתי שאני דו מינית, כי חשבתי שאם לא אשמיט את עניין הבנים אז זה יהיה בסדר או קל יותר. כשסיפרתי לאבא, ישר הוא אמר לי 'איזה מגניב, כי זה כי בדיוק כמו שכתבתי עליך בשיר, כן את האור. זה לא מעניין אם אני אוהבת בנים או בנות, רק מעניין את מי תביאי הביתה. בת זוגי לומדת תקשורת, רוצה להיות שדרנית רדיו ומעריצה את אבא".

דניאל: "לא קיבלתי בהתחלה שיש לה בת זוג, לא כי היא נמשכת לנשים, אלא כי היא לא רק שלי ואני לא מצליחה להכיר את האהבה שלה. רציתי לדעת מי היא מתוך דאגה לאחותי, היה חשוב לי שיהיה חיבור איתה ואוהב אותה כמו אחותי, כי אנחנו משפחה אחת. תמיד שמרנו אחת על השנייה, אז חטפתי סיבוב שלא תרחיק אותה ממני. אמרתי שזה לא יקרה במשמרת שלי. בסוף הכרנו וגיליתי אישה מדהימה שאני מתה עליה והיא כמו אחותי. לפעמים מתקשרת אליה במקום לאור".

אור, את רואה את עצמך עוזבת את הבית?

"התכנון הוא לעבור לגור ביחד, זה שלב שאני רוצה בחיי. גם להתחתן ולהביא ילדים".

איך הייתה התקופה שטסתם עם ההורים למיאמי?

דניאל: "רציתי לעבור לשם. לא היו לי חברים שהיה קשה לעזוב, אז אמרתי פשוט ביי ביי בלי לבכות. אחרי שראינו את החיים שם, הבנו כמה טוב שם. כשאבא ואמא היו טסים לשם הרבה כדי לעבוד על המוזיקה, סבא וסבתא גידלו אותנו והפכו להורים השניים שלנו. הכל מטורף שם וכשאת רואה את האולפנים שם את אומרת אימא'לה, אני רוצה עוד יותר להתמקצע במוזיקה. ההורים היו על קו מיאמי לוס אנג'לס באר שבע במשך עשר שנים והקליטו מוזיקה, עבדו על סרט קצר,  הכירו את האנשים הנכונים ואי אפשר שלא לברך אותם על זה".

יש רצון לעזוב את הארץ בעתיד?

דניאל: "אני לא רואה את עצמי עוזבת את הארץ מתוך אמונה שארץ ישראל זה הבית שלי. אנחנו יהודים וזו המדינה שלנו. אני אדם מאמין וככה רואה את העתיד כאן. אבא שלי תמיד אמר אולי נרוויח פחות כסף, אבל נהיה משפחה ונשמור על המהות, נאהב את מה שאנחנו אוהבים ונטוס מתי שנרצה".

ואיך ההרגשה שלכן להיות על הבמה?

אור: "זה מרגיש טבעי. כשאני יוצאת למסיבה אני מרגישה לא בנוח אם אני לא על העמדה. אני בעיקר מסתכלת על הדיג'יי ושואלת מה אני עושה עם עצמי אם אני לא שם. לא מרגישה בנוח אם אני לא על העמדה, כי שם אני הופכת להיות אור".

דניאל: "היא יותר מידי צנועה. אור הייתה צריכה לעלות בפורום לעמדה לסדרת בדיקות התאמה לנגן במועדון. נתנו לה 15 דקות לנגן כדי לראות מה היא עושה ומה מנגנת בשביל להחליט איך להתקדם. אור שרפה את העמדה כמו שאף אחד לא שרף. ואיך זה מוכח? יום למחרת צלצלו לפורום לסגור אותה במקומות אחרים מרוב שהיא הייתה טובה. אמרו לה שהיא תותחית ושאלו מתי מנגנת שוב, משמע שהעבודה נעשתה, אז את יכולה לפרגן לעצמך".

ומה את מרגישה על הבמה?

דניאל: "שאני יורדת מהבמה אני מקבלת פידבקים טובים של ואוו את שרה מטורף, איזה שיר מגניב ואיזה סטייל שווה. חשוב לי הסטייל והאאוטפיטים ואני שמה על זה דגש ומשלבת בין העולמות של מוזיקה ואופנה, כי אני אוהבת להיות עוף מוזר. באופנה אני לא אוהבת את הדברים הבאנלים, קחי אותי רק להפקות אופנה מוזרות ומטורפות".

אתן רבות לפעמים?

דניאל: "נראה לך שלא? על מה לא, על הבגדים בארון ועד לביט הכי קטן בשיר".

ואיפה ניפגש עוד חמש שנים?

דניאל: "טפו טפו תמיד רציתי להיות אמא צעירה כמו אמא שלי שהתחתנה בגיל 22. אבל בחיים כמו בחיים התחלתי להתמקצע בעבודה שלי והבנתי שאמא צעירה אני לא אהיה, כי יש דברים שאני רוצה לתת להם מקום".

אור: "נשואה, מנגנת עם הקהל שלי שבא לראות אותי וגם בבמות גדולות בחו"ל".

דניאל: "מאחלת שאגיע לכמה שיותר אנשים שישמעו את המוזיקה שלי ויגידו לי 'המוזיקה שלך עשתה לי משהו".