עמית שדה מספרת על ההדחה מהכוכב הבא: "למחרת הגיע רגע המשבר"
19.01.25 / 07:59
כבר כוכבת: עמית שדה (23) היא קונצנזוס, שכל אחד יעיד עליה שהיא באה כדי להישאר. מספיק שהיא פותחת את הקול העצום שלה בתוכנית הכוכב הבא לאירוויזיון, ואין כמעט אחד שלא מתפעם מהיכולת הווקאלית שלה. שלא נדבר על החיוך שלה שהיה נמתח תמיד. גם כשרן דנקר שם לה אדום. כמעט לפני רבע הגמר של "הכוכב הבא לאירוויזיון" ולאחר הדחתה - עמית יודעת שהיא תפתיע ותגשים חלומותיה. עם סיפור מבוסס של ילדה שכל חייה שרה, היא משתפת בראיון אישי על הבולימיה שהובילה לניתוח קיצור קיבה ודחיית אודישן לתוכנית, על החיים כתצפיתנית לשעבר בכיסופים, על אהבת הקהל, הקשר עם אסף אמדורסקי, הדיכאון, החשיפה והאהבה שלצידה אור. וכן, היא מגלה מי לדעתה ראוי לייצג אותנו על הבמה בשווייץ.
יום אחרי ההדחה מהתוכנית הראליטי עטורת הרייטינג ובמעמד של אלפי אנשים שהתאהבו במנעד הקול המטורף, והביטחון על הבמה לקבל כל ביקורת - עמית שדה, אחת המועמדות הפייבורטיות ב'כוכב הבא 2025' מודה שאין מאושרת ממנה, גם אם היא כמעט נגעה בגמר של הכוכב הבא. הפנים המחייכות שלה ממשיכות להאיר כל במה שהיא עולה, כשהיא יודעת בתוך תוכה שהיא כאן כדי להישאר. קול כמו שלה אי אפשר באמת לשכוח, כזה שמפיקים ירצו אותה למחזמר הבא. "הגעתי למקום שלי בזכות ולא בחסד" סיפרה לי בחיוך ראוי. "בלי יותר מידי לספר עליי בתוכנית, הצלחתי בזכות עצמי כעמית הפשוטה מבאר שבע שהביאה את מה שיש לה וגאה בעצמה. גם בביצוע האחרון הייתי שלמה עם עצמי. עזבתי בצורה יפה ושלמה לגמרי מחוויה בלתי נשכחת".
לא חשבת לרגע שאין סיכוי שאת לא עולה לגמר?
"לא, אמרתי לעצמי תמיד שלא משנה מה יקרה, בסופו של דבר מדובר בתוכנית ריאליטי שיש בה דברים יותר גדולים ממני. אמרתי לעצמי שבסופו של דבר אני צריכה להאמין בבורא עולם, שלא משנה מה יקרה - צריכה לתת את המאה אחוז שלי. תמיד לקחתי בחשבון שאני כל רגע אני יכולה ללכת הביתה ולא רק קול טוב מספיק בתחרות ומה שיקרה יקרה. תמיד במחשבה אופטימית".
לא היה רגע שבו חשת פספוס או אכזבה, זה הרי אלמנטרי שמרגישים אחרי שמודחים.
"היה אחרי הביצועים בתוכנית, אבל לא מיד אחרי ההדחה. אחרי כל ביצוע בתחרות כן הייתי חוזרת הביתה וגם בוכה. הייתי אומרת זה ביצוע לא טוב, אבל לא נתתי לעצמי שזה ישפיע על הביצוע. עבדתי על הדברים והסתכלת על המציאות בעיניים. תמיד לפני הייתי פחות קשה עם עצמי, כי בסוף אתה צריך לעלות עם ראש נקי".
ואחרי ההדחה הכי קרובה לגמר, לא חשבת לעצמך שהשופטים טועים?
"בכלל לא הרגשתי ככה, אלא שהלכתי בזמן הנכון. הרגשתי שזה לא היה תלוי בי. בשיא הכנות, חשבתי שנתתי את הביצוע הכי טוב מתחילת העונה והייתי כל כך גאה בעצמי. לא ראו אותי בצילום, אבל ירדתי מהבמה עם חיוך ענק. ידעתי והרגשתי כבר לפני שזה כנראה סוף הדרך שלי בתחרות. לקחתי את זה ברוח אופטימית. מודה שלמחרת הגיע רגע משבר. פתאום קצת בכיתי ואמרתי איזה באסה, הגיע לי להתקדם יותר. אבל אמרתי לעצמי הכל בסדר, זה בסך הכל עוד נקודה בדרך להצלחה ושמתי את הכל בפרופורציות. באותו יום הייתי פשוט מנותקת רגשית".
חושבת שהיית מצליחה להופיע בבמה כזו ענקית באירוויזיון עם כל המתח, הלחצים והחשיבות להיות שגרירה למול כל אירופה?
"אני לא חושבת, אני בטוחה. אני כל כך מרגישה שהכל קטן עליי וגאה בעצמי. תופסת מעצמי זמרת ווקליסטית אדירה. אני באמת יודעת מה אני שווה. בגלל זה לא התבאסתי, כי אני יודעת מה מחכה לי מעבר לפינה. זה לא הסוף".
ומי לדעתך ייצג אותנו השנה באירוויזיון?
"אני מאוד הייתי רוצה שמורן אהרוני ורד בנד. הכי אוהבת אותם וזה משהו שיכול לתפוס באירוויזיון. התחרות תהיה בסוף לדעתי בין ולארי חמתי למורן".
בואו נכיר: עמית (23) נולדה בבאר שבע, התגוררה עם הוריה ושתי אחיותה הגדולות בשכונת זאב, ומשם עברו להתגורר בשכונת פלח 7. היא התחנכה בתיכון 'רגר' וזוכרת את עצמה שרה מאז ילדותה. ההתפתחות המקצועית בחייה החלה שהתברגה בקלות ללהקת צעירי באר שבע המקומית והייתה חלק ממנה במשך שלוש שנים שהובילו אותה להתפתחות אישית והרגשה הכי בטוח על הבמה. "הופענו מלא וטסתי עם הלהקה פעמיים להופיע בקנדה" שיתפה עמית. "עשינו הרבה יחד עם יאיר נגיד, נוריאל שבת, טל לייבל וכל המוכשרים שהיו איתנו. כל השלוש שנים אלה העניקו לי ביטחון ולא פחד במה. רכשתי שם הכל וכבר אז ידעתי שזה היעוד שלי. מגיל 16 הייתי שם וגיליתי שאוהבים אותי שרה, שאני נהנית מזה שמצלמים אותי והפוקוס עליי. שם הבנתי שזה המקום שלי. עד שהתגייסתי לצבא ושירתי בכיסופים בתפקיד תצפיתנית".
איפה תפס אותך ה-7.10?
"תפס אותי ממש קשה. אני מהצבא יצאתי עם דיכאון קשה, כי חוויתי דברים שחשבתי שאני יכולה להכיל ,אבל בפועל לא הצלחתי. ראיתי והיה לי מאוד קשה לקבל את התפקיד הזה. התפקיד של להסתכל במצלמה במשך ארבע שעות ולראות דברים שלא אוכל לפרט, אתה לא מצליח לעכל ואז זה מגיע בחלומות. אתה בסך הכל עוד ילד בן 18 וראיתי דברים שבדיעבד השפיעו עלי מאוד עד רמה שהייתי אובדנית".
איך זה השפיע עליך נפשית?
"היה לי קשה להכיל. רק אחרי הצבא התמודדתי בפועל עם התחושות והרגשות. הייתי מרוחקת, השמנתי מלא. הייתה לי חרדה קיומית עד התקפי חרדה. הייתה תקופה שפיתחתי בולימיה בגלל המצב הנפשי. איבדת את עצמי ממש ורק אחרי הצבא התחלתי לטפל בנפש, ולקח לי שנתיים אחרי שהשתחררתי להגיד אוקי, אני מוכנה לצאת לדרך חדשה. יצאתי מהצבא וישר התחלתי לעבוד, שכרתי דירה כדי להתקדם, ועדיין הרגשתי תקועה. האודישנים לתוכנית הכוכב הבא בעונה קודמת היו ירייה לחיים חדשים ובריאים יותר, כי בריאות הנפש הכי חשובה. הכל היה אינטנסיבי שם וזה חישל אותי"
הורדת המון במשקל.
"עשיתי ניתוח שרוול (קיצור קיבה), כי גם כל ההשמנה הביאה אותי לדיכאון. העליתי במשקל בצורה מטורפת בזמן קצר עד שהגעתי למשקל שאמרתי לעצמי שאני חייבת עזרה. וזה חלק מהשינוי. הגעתי למשקל 125 וה-bmi כבר חרג. אישרו לי ניתוח כי גם אבא שלי חולה בסוכרת ולא רצו שגם אחלה. ברוך השם, השלתי 55 קילו בשנה. לקחתי את עצמי לעשות שינויים אקטיביים בשנה הזו, 180 מעלות של שינוי בין איך שהיא התחילה ואיך הסתיימה. הניתוח הציל לי בעצם את החיים, כי זה לא רק להיות בריא, אלא היכולת להסתכל על עצמך אחרת במראה, לשרוך שרוכים בנעליים ללא מאמץ, תהליך כיף של ללכת לקנות בגדים בקניון ולא רק להזמין מהאינטרנט. זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי".
ואיך הגעת לתחרות?
"לפני שש שנים הלכתי כשהייתי בת 17. כן הצלחתי אז להעלות את המסך, אבל לא הצלחתי להיכנס לנבחרת. ואז הייתי אמורה להיות בנבחרת לפני שנה, בחרו לי שיר וכבר סיימנו ראיון עם אסי ורותם, אבל בגלל המלחמה שהחלה האודישן שלי נדחה שוב ושוב. בסוף קבעו לי אודישן בדיוק ביום שבו הייתי צריכה לעשות ניתוח קיצור קיבה, אז הייתי צריכה לבחור לאן ללכת ולבסוף בחרתי בניתוח. אמרתי לעצמי אני אחזור שנה הבאה בריאה ושלמה יותר. פעם שלישית גלידה. למרות שבפועל רואים אותי פעם שנייה שם".
ספרי לי על החוויות שם מאחורי הקלעים.
"שנכנסתי לעונה הנוכחת אמרתי לעצמי עמית, רק תכנסי לנבחרת. מה שלא הצלחת אז לעשות כדי שיהיה לי את הניצחון האישי. הודיעו לי שנכנסתי לנבחרת ופתאום אני קולטת שאני לא מסתפקת בזה, יצר הרעב משתלט עליי ואני רוצה לעבור עוד ועוד שלב. בא לי להצליח. מאחורי הקלעים כולם חברים טובים של כולם, היו יותר כאלה שהתקרבתי אליהם כמו דולב שהוא בן 16ומורן שגדולה ממני בעשרים שנה. הם החברים הכי טובים שלי בנבחרת ועדיין. הכרתי אנשים שאין סיכוי שבחיים אחרים הייתי מתחברת אליהם".
הורגשה קנאה או תחרות ביניכם?
"לא, אין שום קנאה. כל אחד מביא משהו שונה ולכן זה לא הרגיש כתחרות מי יותר טוב. כולם שונים וכל אחד הביא משהו אחר. לא הרגשתי במשבצת שיש מישהי ששרה כמוני או מתחרה מי יותר טובה. אם כולנו היינו שרים את אותו שיר, כל אחד היה מביא ביצוע אחר. היה פירגון בינינו ואני מאמינה בלפרגן, כי החיים הרבה יותר טובים שאתה מאמין ומבין שלפרגן לאחר לא מוריד מההצלחה שלך".
ורעדו לך הרגליים שהיית צריכה לעמוד מול חבר שופטים כזה מכובד?
"לא רעדו לי הרגליים, נהניתי מכל רגע. כל השופטים חמודים ואני שרופה על עדן חסון, הוא אהבת חיי. גם אהבה שנתגלתה זה עם אסף אמדורסקי, ולקראת סוף העונה זו הייתה התאהבות חזקה. דווקא הוא נתן לי כחול כל העונה מלבד פעם אחת. שרופה עליו. רן דנקר פחות התחבר אליי וזה הורגש בתוכנית. לא שהוא לא אוהב איך אני שרה, רק הודה שהקול שלי לא מגיע אליו וזה בסדר, ככה זה במוזיקה - לא תמיד יתחברו אליך".
מה את לוקחת מהתחרות להמשך הקריירה?
"שאילולא התחרות הזו, לא הייתי יודעת איזו סביבה תומכת יש לי. המשפחה שלי והבנזוג שלי. חמש וחצי שנים אני עם אור שפרגן לי כל שניב בחוץ ובתוכנית שאין לי מילים כבר להסביר במה זכיתי. הוא זכייה מבחינתי יותר מהאירוויזיון. הוא יהיה אבא לילדים שלי חד משמעית, אין מה לדבר. אנחנו מבינים יחד שזה הזמן לתת בראש ויש תכנון לטוס לארצות הברית. ילדים וחתונה יהיו, לא דואגת. בזמן הנכון".
מה התוכניות הלאה?
"קודם כל פניי מועדות קדימה. אני עובדת על שירים חדשים, כותבת שירים, מתכננת להוציא שיר ובעזרת השם גם לעשות הופעה שתהיה מחולקת משירים מקוריים שלי, קאברים ועוד. בגלל התוכנית דווקא אנשים הבינו מה אני מייצגת ומה הסגנון שלי – איימי ווינהאוס ואר.אן.בי. יש לי קהל מבין למה אני מכוונת ומי שאוהב אותי ובוחר בקול שלי יודע מה אני מייצגת. זה קהל שיבוא ויתמוך בי. הצעות מגיעות לאט לאט ואני גם רוצה להגשים חלום שמתפתח בי וזה משחק. מאוד מעניין אותי".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]