על ספורט, פמיניזם וריקוד על עמוד

$(function(){setImageBanner('db3e5249-deae-4171-9e36-87044ce81052','/dyncontent/2021/9/12/3720aa90-502e-4743-af3f-2f17912bc41b.jpg',13433,'',525,78,false,33920);})

"זנות מתקדמת", "זה מה שחסר לבנות ישראל, שהתחביב חלילה יהפוך למקצוע שורת קורות חיים, תעשו טובה ותחנכו את ילדותיכן": וזה רק על קצה המזלג- טעימה מהתגובות שמקבלות עדי ונועה הבאר שבעיות על פרסומי הסטודיו שהן פתחו, בו הן מציעות שיעורים לריקוד על עמוד. נפגשנו לשיחה מעניינת על הענף, על פמיניזם, ועל כמה חשוב לעשות מה שרוצים באמת בלי לתת לחברה לקצוץ לך את הכנפיים

צילום: פרטי

עדי לנגר סלוטקי (28) ונועה גלעד (28) תושבות העיר, עוסקות כבר שנים בספורט שנחשב לפחות שגרתי- ריקוד על עמוד. כשעברו לעיר וגילו שאין מקום שמספק שיעורים כאלה בסטנדרטים ובתדירות שהתרגלו אליהם, החליטו לקחת את המושכות לידיים ולהקים אחד לגמרי בעצמן. זה התחיל בסטודיו קטן בעיר העתיקה, ולאחר מכן עבר למקום חדש וגדול יותר בשכונה ג' סטודיו פולנע. הסטודיו הפך להצלחה גדולה ויצר בתוכו קהילה שלמה של מתאמנות (ומתאמנים!) ששמות את הדעות הקדומות בצד, ונהנות מהספורט בלי לחשוש מה אחרים יגידו.

איך הגעתן לעסוק בספורט הזה?

"לפני שהתגייסתי לצבא, הסתובבתי בשוק בירושלים וממש במקרה נתקלתי בשלט נייר עם מספרי טלפון שאפשר לתלוש, היה כתוב שם: 'ריקוד על עמוד בשוק- שיעורים פרטיים, בואי ללמוד'. איך שראיתי את זה הרגשתי שהיו לי כוכבים בעיניים ואש בלב" מספרת עדי. "זה עדיין לא היה כל כך פופולארי וחשבתי לעצמי, מה ריקוד על עמוד, אני אלך לרקוד על עמוד? זה היה לפני הרבה זמן וזה היה פחות פופולארי ומקובל, כל הדעות הרווחות האלה ששמעו אז הרבה והיום שומעים אותן קצת פחות, גרמו לי לחשוב שאולי זה פחות מתאים לי. אז לא הכרתי את הצד המגניב והספורטיבי של זה. עברו שנתיים, השתחרתי מהצבא ושוטטתי באתר גרופון לחפש מתנה ליום הולדת של חברה, ונתקלתי בסדנה של ריקוד על עמוד. אמרתי יאללה, והצלחתי להזרים את כל החברות ללכת לסדנה.  אני נפלתי בשבי והתאהבתי בצורה קשה מאוד ומאז נכנסתי לזה מאוד חזק והמשכתי לקורס הדרכה".

"בתור ילדה הייתי עוסקת בהתעמלות קרקע ותמיד נמשכתי לעולם של האקרובטיקה, הגמישות והעבודה עם הגוף. אחרי הצבא רציתי להגשים חלום ילדות ולהתחיל לרקוד ולהיות בלרינה, והתחלתי ללכת לסטודיו לריקוד בתל אביב. בסטודיו היו שיעורי ריקוד על עמוד אחת לשבוע, והחלטתי להצטרף". מספרת נועה. "זה מילא לי חלל שהיה לי כל כך חסר, של האקרובטיקה ושל העבודה עם הכוח והגמישות, מהר מאוד זנחתי את החלום של להיות בלרינה והתמכרתי. הייתי מגיעה כל הזמן להתאמן, המשכתי לקורס הדרכה ובסוף אני ועדי פתחנו סטודיו, אני לא חושבת שהייתי מגיעה לזה אם לא הייתי מגיעה למצב שאין לי איפה להתאמן. אני ועדי הרגשנו את הצורך הזה לחזור להתאמן כמו שהתרגלנו וכשפתחנו את המקום".

מתאמנת שסיימה קורס מדריכות, צילום: פרטי

מה היתרונות של ריקוד על עמוד כספורט?

זה ספורט מאתגר שיש בו גם פן פיזי וגם פן נפשי מאוד משמעותי של תגמול, מתמלאים בכוח, עוצמה וביטחון. בספורט עצמו אנחנו עושות עבודה משולבת שעוסקת בכוח, בגמישות וב'בלאנס' והשילוב הזה יוצר תרגילים שמאתגרים את המוח והקואורדינציה. השילוב של כל זה עם ההצלחה לייצר דברים יפים, גורמת לתגמול גבוה מאוד. את מגיעה לשיעור, עושה ספורט, אבל את לא מרגישה שאת עושה ספורט.

עדי: "אני לא באה ממקום ספורטיבי, לא הצלחתי למצוא ספורט שאני אוהבת, רק אחרי שראיתי שצמחו לי שרירים בידיים ובבטן פתאום הבנתי שזה ספורט. זה גרם לי להערכה עצמית יותר גבוהה, להרגיש שאני חזקה, למצוא כוחות שלא מצאתי קודם ולעשות התקדמות פיזית. יש תפיסה לא נכונה שספורט אקרובטי אפשר להתחיל רק בגיל צעיר מאוד, זה לא נכון. אני כל הזמן מתקדמת ומתפתחת, בוחנת את הגבולות של הגוף שלי ומתקדמת בקשר שבין המוח לגוף. מבחינתי זה מדהים".

נועה: "יש לנו המון פניות גם מגברים וגם מנשים, שפונים אלינו כי הספורט מעניין אותם, אבל הם לא באים מרקע ספורטיבי ומחזיקים בתפיסה שזו 'נחלתם של הספורטאים'. יש לנו לקוחות שהיו אמיצים ועשו את הצעד הזה והתחילו, למרות שהם הגיעו מאפס בלי קשר לעולם האקרובטיקה והם מגיעים למצב שהם עושים תרגילים שהם מעולם לא חשבו שהם יכולים לעשות. עוד משהו שמאוד מיוחד בספורט הזה, הוא שכל אחד ואחת יכולים למצוא תחום אחד בתוכו שהם מתחברים אליו. גם אם לא מתחברים לפן האקרובטי, יש גם פן ריקודי, וככה מישהו שאוהב תזוזה, תנועה ומוזיקה יכול למצוא את עצמו. ואם רוצים את הצד הסקסי וההעצמה המינית, זה גם קיים בריקודים עם העקבים והקריצה לתחום הזה. זה ספורט עם הרבה פנים יותר ממה שנראה".  

מתאמנת שסיימה קורס מדריכות והשתתפה בתחרויות, צילום: פרטי

מה היחס של החברה בעיר לריקוד על עמוד? יש קונוטציה מינית בנושא?

"אני חושבת שזה בסדר שיש קונוטציה מינית, וזה לא לגמרי תלוש מהמציאות, כולנו יודעים שבמועדוני חשפנות יש חשפניות שרוקדות על עמוד, והרבה פעמים שמים את כל הענף שלנו בתוך הצנצנת הקטנה הזאת של המועדוני חשפנות. זה מבאס כי יש כל כך הרבה יותר מזה, יש לנו ענף של 'ארט' שיותר דומה לריקוד מודרני, יש את הענף האקזוטי שזה הז'אנר היותר סקסי, ויש את הענף הספורטיבי שמתמקד בטכניקה ויותר מזכיר התעמלות. חבל שאנשים בלי לדעת ישר אומרים לך שכל מה שאת עושה זה לימודי חשפנות, היה גם כאלה שאמרו לנו שזה לימודי זנות מתקדמת, זה מאוד קצר רואי לראות את זה ככה. מצד שני, אין שום דבר פסול בלרצות להיות סקסי" מספרת עדי.

נועה מצטרפת: "המגמה היא כן חיובית, כמישהי שעושה את כבר שש שנים, ישר מגמת שיפור. אני רואה את ההבדל לעומת מה שהיה בעבר, פעם הייתי מתביישת להגיד שאני עושה את זה. היום כל מי שמבקש לראות סרטונים אני בשמחה מראה לו. בהתחלה היה צורך להדגיש יותר את הצד הספורטיבי וקצת להרחיק את הצד האקזוטי מהזרקורים, אבל אנחנו כסטודיו לא מנסות להסתיר את הצד הזה, מי שלא מתחברת אליו ומי שלא אוהבת (אגב גם אני פחות נהנית ממנו) אנחנו לא מנסות להסתיר את זה כדי לא לקבל תגובות כאלה, כי זה עוד צד חשוב וחיובי. זה לא קשור למועדוני חשפנות או להשתמש בגוף כדי לרצות מישהו אחר. אני חושבת שהיום יש מגמה כללית בענף להחזיר לאור הזרקורים את כל הצדדים של הספורט הזה, זה גם חלק מהפמיניזם וההרגשה של להיות אישה חזקה. יש לי הכל וזה בסדר, אני לא עושה את זה בשבילכם אני עושה את זה בשביל עצמי".

איך אתן מתמודדת עם התגובות? לאחרונה ראיתי פרסומים שלכן שקיבלו הודעות לא פשוטות, כמו ההודעה הזאת

פייסבוק

"זה כן צובט לקבל את התגובות האלה, לפני שאנחנו מעלות פוסט אנחנו מוכנות לקבל ביקורת, התגובה הזאת הייתה קיצונית באופן חריג. בדרך כלל זה אנשים שמסתלבטים עלינו ומתייגים את החבר שלהם 'בוא מצאתי לך עבודה', אבל זאת באמת הייתה תגובה מאוד חריגה". מספרת נועה. "הסרטון שפורסם בפוסט היה שלי, ואין מה לעשות זה לא נעים, זה עוקץ. אבל זה לא יגרום לי להתבייש. מה שכן, זה גורם לך לרצות לקחת את המקלדת ולהתחיל לכתוב וברור שזה לא הפתרון. אנחנו מהצד שלנו יודעות שאנחנו צריכות להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושות".

"לפני כמה שנים הייתי חושבת עשר פעמים אם להגיד מה הספורט שאני עוסקת בו והיום זה כבר לא המצב. הדיבור על הענף בזירה הציבורית מאוד השתנה ונהייתה הרבה יותר פתיחות. לפני שש שנים היו מגיבים 'מה את חשפנית' והיום מגיבים 'בטח את ממש חזקה'. התגובות באמת השתנו וגם אני השתנתי ואני חושבת שאני עם ובלי קשר לשינוי בשיח לובשת את זה שאני רוקדת על עמוד בהרבה גאווה. לאנשים תמיד תהיה ביקורת בכל מקום וזה בסדר, אבל זה לא אומר שאני לא אעסוק במה שאני אוהבת" אומרת עדי.

"אנחנו רואות עם הזמן שהמתאמנים פחות מתביישים, מתחילים להתאמן עם טייטס ארוך, אחר כך מקפלים מעל הברך ולאט לאט הולכים יותר חשוף" אומרת נועה.

ויש גם תגובות לגבי עניין הלבוש? למה ריקוד על עמוד מגיע עם מעט לבוש?

"זה גם עניין של נוחות וגם עניין של כייף. את מתחילה להנות ממה שאת לובשת" אומרת נועה. "הלבוש הקצר הוא גם צורך של הספורט, אנחנו משתמשות בעור שלנו כדי להיתפס על העמוד והחיכוך שנוצר בין העור שלנו לעמוד זה משהו שהוא הכרחי כדי להצליח לעשות חלק ניכר מהתרגילים שקיימים אצלנו בענף" מספרת עדי. "יצא לנו לפרסם גם סרטונים נוספים וקיבלנו המון תגובות גם מנשים וגם מגברים על הקטע הזה של הצניעות, 'למה את חייבת ללבוש כל כך קצר, למה את חייבת להראות לכולם את הגוף שלך?' זה גם איזה שהוא עניין, אני לא רואה שאנשים שופטים שחיינים בבריכה על זה שהם לבושים בספידו, לכל ספורט יש את הדרישות הטכניות שלו וזו אחת הדרישות הטכניות שלנו, משום מה זה מאוד חורה לאנשים".

צילום: פרטי

יש ביקוש לספורט הזה כאן בעיר?

יש ביקוש, חד משמעית, באר שבע קצת מטעה לפעמים והרבה פעמים יש תדמית על באר שבע אבל יש פה הרבה סוגים של אנשים עם הרבה השקפות ודעות מגוונות. בבאר שבע היה צורך במקום שמספק ספורט שהוא יותר 'נישתי', משהו שכן יש בו שוני מאימון חדר כושר או חוגים כמו שיש בכל מקום. אמנם הרבה פעמים אנחנו מפרסמות פוסטים ומקבלות תגובות פחות חיוביות, אבל יש גם הרבה תגובות טובות והרבה באים ומתעניינים, אולי פחות מגיבים ברשתות כי יש סטיגמות.

יש גם גברים בתחום?

בואי נגיד שאם את מסתכלת על הענף ממבט על, יש מדינות שהוא כבר יותר ותיק כמו רוסיה ששם זה ספורט יותר לגיטימי, יש המון רקדנים גברים שעושים את זה וזה לא מזוהה בכלל עם נשיות או נטיות מיניות.

גם גברים יכולים

בארץ לאט לאט זה מתחיל להשתחרר, במרכז אמנם הרבה יותר נפוץ ויש שם הרבה יותר אפשרויות להתאמן יש יותר שיח על התחום. אבל גם לנו יש מתאמנים גברים, יש לנו מתאמנות שהביאו את בני הזוג שלהם, ויש לנו כבר כמה בני זוג שנשברה להם הסטיגמה.

זוג מתאמנים בצילומי save the date בסטודיו

איזה מסר הייתן רוצות להעביר הלאה?

"אני חושבת שהסטודיו שזכינו להקים ממש מייצג את הערכים והשאיפות שלנו. אני חושבת שהמתאמנים נהנים ונהנות והאוירה פה היא מאוד משפחתית, בין היתר בגלל ההרגשה הזאת של להילחם בעצמי ובפחדים שלי. הדברים האלה יוצרים משהו שהוא הרבה מעבר לספורט, אנשים שבאים רק לחיטוב או לירידה במשקל, זה הופך בסוף להיות רק הבונוס". אומרת נועה.

"מהמקום האישי שלי, בתחילת הדרך אפשרתי לדעה החברתית לעצור אותי, לקח לי שנתיים עד שהגעתי לעסוק בזה. הצלחתי להשאיר את התשוקה הזאת בפנים, פלוס כל המחשבות האלה שמאוחר מדי להתחיל או שאני אפול ולא אצליח. יש המון סייגים לספורט הזה, יש הרבה קולות נגד, פשוט לתת להם שקט ולעשות את מה שמעניין אותך ואתה אוהב" אומרת עדי. "אני מרגישה שפספסתי עוד שנתיים עם הספורט שהפך להיות החיים שלי סתם כי הקשבתי לכל הקולות האלה, במיוחד כשהם קולות על לחץ חברתי".

"בהתחלה פתחנו את הסטודיו והוא נוצר ממקום של צורך, עם הזמן ראינו שהענף של האקרובטיקה האווירית מאוד לא מפותח עד לא קיים פה בנגב. אמרנו שאנחנו הולכות לפתח פה ענף ובאמת סיימנו לאחרונה קורס הדרכה בסטודיו שלנו והוצאנו לאור מדריכות חדשות באזור הדרום! והכי חשוב, יש לנו את המתאמנים והמתאמנות הכי מושלמים בעולם והם האור של חיינו".

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){setImageBanner('1e694ee1-395b-4c0b-9c64-c86422320c50','/dyncontent/2021/9/13/c597d25d-a939-4509-99dc-f9a73b3ea8c6.jpg',13441,'',525,78,false,33922);})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה