מיוחד לרגל יום העצמאות: בחזרה ללהקות הנוסטלגיות של באר שבע

$(function(){setImageBanner('c34737c0-50e2-40f2-97fe-ebc66577f290','/dyncontent/2022/6/27/de782219-77bb-4e00-a3af-f42c8c294a32.jpg',14822,'דיזיין 722 אייטם',525,78,false,33920,'Image','');})

לרגל יום העצמאות החלטנו כאן בבאר שבע נט לצאת בפרויקט מיוחד ולחזור ללהקות הנוסטלגיות של באר שבע. אלו שבשנות ה-70 וה-80 הרקידו את תושבי העיר, מגדול ועד קטן. רוק, בלוז, פאנק ואפילו גרסה מוקדמת של טראנס – באר שבע של אותה תקופה הייתה קרקע פורייה ומקבלת. אז קבלו את הלהקות שעיצבו את ההיסטוריה המוזיקלית של העיר

סקרלט P בתחילת דרכם. קרדיט דני בלר, 1986

העיר באר שבע מאז ומעולם הייתה ידועה במגוון התרבותי הענק שיש בה. שחקנים וזמרים דוגמת – אורנה, מאיר ואביתר בנאי, יהודית רביץ, צביקה הדר, עמיר בניון ועוד רבים טובים אחרים מעטרים את ההיסטוריה התרבותית של בירת הנגב. אך מלבד אותם כוכבים וכוכבות, אשר רובם פרצו והתפתחו לממדי ענק וכתוצאה מכך גם עברו למרכז, ישנן אמנים שהחליטו באופן מודע להישאר בעיר וליצור פה.

למען הכתבה, נפגשנו עם דויד פרץ – מוזיקאי ויוצר וותיק מבאר שבע, ואחד האנשים שראו הכל מהכל כאן בסצנה המקומית. כעת הוא כותב לישראל היום וחוקר מוזיקה וזמר עברי במכללת "ספיר". בעברו, כתב דויד מוזיקה שהגיעה עד לטקסי האוסקר ולברודווי. כחלק מעבודתו, הסתובב בכל העולם תוך שהוא יוצר מוזיקה בעברית ובאנגלית.

ההדים – ''הם לא ניסו להתחמק ולא ברחו מבאר שבע''

הלהקה הראשונה שאותה הוא מציין היא, איך לא – להקת ההדים. דוד – "את להקת ההדים המיתולגית הקימו האחים אבי ומומי אסרף בשנת 1962. בזמנו קראו לז'אנר שאליו הם השתייכו להקות קצב. מדובר היה בלהקות שעשו מוזיקת רוקנרול, שהושפעה מאד מהביטלס. הם היו ממש באר שבעיים גאים, ויחסית להרכבים אחרים שהיו בסביבה באותה תקופה - הם ממש הצליחו לפרוץ.''

מה היה כה מיוחד בהם?

''אז ככה, בניגוד ללהקות אחרות באותה התקופה, ההדים כתבו חומרים מקומיים. צריך להבין, אז להקות בסדר גודל כזה כמעט ולא כתבו חומרים משלהם, אם בכלל. ושלושת האחים - אבי (גיטרה ושירה), מומי (בס ושירה) ושלום שהצטרף בשנות ה-90 (תופים) הקימו את ההדים ובמשך תקופה ארוכה מאד הם הופיעו בחתונות ובחאפלות. כמעט לא היה אירוע שהם לא הופיעו בו.''

להקת "ההדים", הגיעה לגבהים חסרי תקדים. קרדיט - שלום אסףדוד: "אחד הלהיטים הגדולים שלהם היה תקליט בשם – ''Fascinations'', שזכה במקום הראשון במצעד הפזמונים בשנת 1973. בהמשך, מי שדחף אותם קדימה היה הקלידן אורי קריב, שלימים יהפוך למעבד ידוע בתל אביב. אז כן, זאת הלהקה הראשונה מבאר שבע שיצאה ממנה משהו.''

מדוע הם שרו באנגלית?

''באותה תקופה הרבה להקות רצו לשיר באנגלית. ההסבר שלהם היה שבעברית הם הרגישו שונים, וזה משהו שנוגע כמעט לכל המזרחים של אותה התקופה. הם חשבו שזה יחבר אותם יותר לישראליות.''

איפה הם הרבו להופיע?

''באותה תקופה הם הופיעו המון במועדון המנדי'ס האגדי ברחוב הדסה, שזהו אחד מהמועדונים הראשונים בעיר. כמו שאמרתי, מעבר לכך הם הופיעו המון בחתונות, ושמה הם גם עשו את הכסף הרציני".

''נאייטום'' – להקה דרום אמריקאית/רוסית, שמנגנת פאנק מלונדון במרכז חן בבאר שבע

להקת נאייטום הייתה מהלהקות היותר בועטות ונשכניות שאי פעם קמו בבאר שבע. ההרכב הייחודי, הוקם בתחילת שנות ה-80 על ידי ארבעה צעירים מוכשרים: שני עולים מארגנטינה - גבי סברנסקי (שירה וגיטרה) ודני בלר, יחד עם דודו ביינארט (קלידים, טרומבון וכתיבת שירים) ויגאל אקסמן (תופים). דוד – "מדובר בלהקה מאד מרשימה, שהייתה ממש מחוברת למה שקורה מעבר לים מבחינה מוזיקלית. הם היו מנגנים פאנק ופוסט פאנק ברמה מאד גבוהה. והעניין הוא שהם עשו את זה פה בבאר שבע, בעוד שלרוב הדברים הקיצוניים לא מגיעים ממקומות כאלה.''

אז מדוע הם היו כה שונים בנוף התרבותי בעינייך?

"בשנות ה-80 בבאר שבע אנשים פה היו הכי סגורים שאפשר. ופתאום באו להם חברה עם תלבושות מלונדון וסטייל ווייב שונים, מה שגרם פה להרבה רעש סביבם. ב-1986 הם הוציאו את האלבום שלהם, כשמי שלוקח חלק בהפקה וביצירה הוא זיו מטושקה ז"ל שהיה עושה להם את ההקלטות והסאונד.''

להקת נאייטום במהלך חזרה בשנות ה-80. קרדיט - דני בלר

דני בלר, חבר הלהקה ואחד ממקימיה מספר על הזכרונות שלו מהתקופה - "בין השנים 1982 ל-1990 הייתה פריחה תרבותית בלתי רגילה בבאר שבע בכל הנוגע ליצירה. בקונטקסט היסטורי, זה הקביל לימים היפים של הליקוויד, הפינגווין, קולנוע דן והעיתון ווליום, שערך מיכאל רורברגר.
לא היו כבלים, לא רשתות חברתיות, לא רדיו איזורי, לא סלולאריים. הייתה עיתונות מקומית, הייתה פריחה לעיתונות המקומית והיו פאנזינים (עיתוני מעריצים, עיתונות מחתרתית, שהייתה נמכרת בעיקר בתל אביב, אבל גם בבאר שבע היו לה קונים, בין היתר, העיתון חמור פנימי של קובי אור).''

''גבי סברנסקי ודודו ביינרט (כיום תושבי ארה''ב וקנדה), שכתבו שירים באותה תקופה, שאלו אותי אם במקרה יש לי מיקסר או מגבר או גיטרה בס ואם אוכל לעשות עבורם כתבה בעיתון ''כלבי''. אז היה חסר להם בס ובסיסט, אני הצטרפתי ואת החזרות עשינו במוסך באיזור התעשייה. כך התגבש ההרכב של נאייטום, בו ניגנתי בס ושרתי חלק מהשירים. הופענו בסך הכל 4 פעמים בבאר שבע, מתוכן שתיים בבלנטק''.

זיו מטושקה ז"ל. קרדיט - תוכן גולשים ע"פ סעיף 27א'

''יש להם בסך הכול קסטה אחת מאד מוצלחת, ואלו שירים שלדעתי עד היום עומדים במבחן השעה. אחד מהם הוא השיר – Suddenly, שמדבר על מעבר לארץ זרה וההסתגלות בה. כך שבאיזשהו מובן זה היה אלבום של מהגרים בבאר שבע. והסטייל של האלבום היה משהו מאד מתכתי ואנגלי, שמשולב באופן מעניין עם השוק הבדואי. זה היה פורץ דרך בצורה מטורפת והם הקדימו בהרבה מובנים את זמנם''.

איפה הם הופיעו באותה התקופה?

''בזמנו היה את מועדון ה''בלנטק'' במרכז חן. וזה היה המקום של ''הפריקים'' של באר שבע – כל אנשי השוליים. מדובר היה במקום שנתן במה למוזיקה אלטרנטיבית והם היו הכוכבים שלו. יש גם סיפור יפה על כך ששמחה בנאי (אמא של אביתר, מאיר ואורנה), נתנה להם הזדמנות להופיע במקיף ו'. וזה היה ממש מהלך עם אמירה רצינית.''

סקארלט P – ילדים וירטואוזיים עם סוף טראגי

להקת סקארלט P הינה אחת מהלהקות היותר מוכשרות ומעניינות שאי פעם הוקמו בבאר שבע. הכל החל לאחר שהרצל אוחיון, הידוע בכינויו האגדי – "בלקמור" (על שם גיטריסט להקת "דיפ פרפל"), פגש באחד ממסעותיו בשכונת דרום חבורה של ילדים מוכשרים שמנגנים ברחוב. אחד מאותם ילדים הוא כמובן גדי בן אלישע ז"ל, שהלך לעולמו באופן מפתיע וטראגי לפני כשנתיים בגיל 51. כשראה את בן אלישע וחבריו מנגנים, הרגיש בלקמור כי יש פה משהו שונה והחליט לפרוס את חסותו עליהם. לימים, יהפוך גדי לאחד הגיטריסטים המבוקשים בארץ, תוך שהוא משתף פעולה עם דני ליטני, שם טוב לוי, שרון חזיז ופבלו רוזנברג, והיה אף שותף להפקות רבות.

וירטואוז בקנה מידה עולמי, גדי בן אלישע. קרדיט - תוכן גולשים ע"פ סעיף 27א'דוד – "סקארלט P היו מעין הכלאה בין הביטלס ללד זפלין. גדי היה פשוט עילוי בגיטרה וכולם ידעו שמדובר פה בכוכב בין לאומי. גם בלקמור ידע, והוא החליט לתת להם לנגן באולפן שלו. ככה הם החלו להתפתח – יוסי קרוצ'י הסולן, גדי שהיה מוכשר בטירוף – על הגיטרה ורם ארץ קדושה על הקלידים. אם היית הולך בזמנו ברחוב טרומפלדור בעיר העתיקה, היית רואה אותם מופיעים מול עשרות מעריצים. הטרגדיה הגדולה היא שהם אף פעם לא הוציאו חומרים. הם יכלו להיות ברמה של להקת ''היהודים''.

מה היה כל כך מיוחד בהם?

"היה בהם הכל - גיטריסט פנומן וזמר שצורח את הנשמה. אבל שוב, הם לא כתבו חומרים מקומיים אז כמעט ולא נשאר מהם זכר במובן הזה. אבל מה שכן, עבור מי שחווה אותם בלייב זה היה כמו לראות את ''דיפ פרפל''. זאת הייתה תקופה פשוט מדהימה שאנשים פה היו סופר פרודוקטיביים.''

תמיד זיהה את המוכשרים, הרצל אוחיון (בלקמור) ז"ל. קרדיט - צילום פרטי

שווים אזכור:

טסטקרד 235: דוד – "מדובר בהרכב השני שדני בלר הקים אחרי שנאייטום התפרקו. התקופה היא סוף שנות ה-80 תחילת ה-90, וזהו הרכב שבעצם נגע לראשונה במוזיקה תעשייתית קיצונית מאד, כאשר באותה תקופה גם הסמפלר נכנס לשימוש. כך יצא שהסאונד שלהם הפך להיות מאד תעשייתי ואלקטרוני. אפשר לומר שהם בין הראשונים בארץ שהתחילו לעשות משהו שמתקרב לטראנס, הם היו ממש חלוצים בנושא. באותה תקופה הטראנס נחשב למוזיקה לרקדנים מוזרים, אבל הם הצליחו יפה ואפילו הגיעו למקומות מרשימים מאד בשלב מוקדם מאד. זה היה יפה לראות אנשים שעושים מוזיקה כזאת בבאר שבע, ולמען האמת אני לא חושב שהם בעצמם הבינו את זה בזמן אמת, אבל ההשפעה שלהם הגיעה הרבה יותר רחוק ממה שהם חשבו.

MFG: להקת הטראנס הכי בכירה של באר שבע, ועד היום הם פעילים בתחום המוזיקה האלקטרונית.

nipple on the hill: להקתם של מישל זריהן יחד עם האחים יורם ואיתן פויזנר. לימים יורם הפך לחבר הרכב קבוע בלהקת "אתניקס", איתן לעומת זאת עובד כרגע על אלבום והוא נמצא במו"מ עם חברת תקליטים בארצות הברית.

חברי להקת nipple on the hill: (אדי טובול, מישל זריהן, מוטי גרימנגר, דורון זנדר ואיתן פויזנר).

nipple on the hill. קרדיט - צילום פרטי

לסיום, מה לדעתך הפך את באר שבע ואת הלהקות שפעלו בה למה שהן היו?

''באר שבע היא עיר גדולה שמייצרת מגוון אפשרויות ותרבויות שונות. העניין הוא, שהיא גם עיר שמספיק רחוקה מתל אביב בשביל לייצר לעצמה ''ווייב'' עצמאי. התחושה שאנחנו לא במרכז, יצרה פה הזדמנות לאנשים להגיד – 'אם אני לא אעשה משהו, לא יקרה פה כלום'. אז העובדה שאותן להקות פעלו במקום קטן, שהוא למעשה גדול - יצרה פה סצנה של אנשים שהזינו אחד את השני והתחרו אחד בשני.''

''עם זאת, לצערי לא הייתה מספיק תקשורת שתשים על זה את העין, למרות שהיום זה די מובן מאליו. האנשים האלה היו האבות המייסדים, שגם אם החבר'ה של היום לא מכירים אותם ואת מה שהם עשו, הפעולות שלהם משרתות את אותם אומנים צעירים גם היום. זהו דור המייסדים שבנה משהו לבד באמצע המדבר עם אנרגית נעורים משוגעת. אז גם היום, כשילד בן ה-16 עושה חזרות במרכז צעירים, גם אם הוא לא יודע את זה, הוא בעצם הולך במסלול שאחרים עיצבו לפניו.''

האבות המייסדים, מועדון הבלנטק ב-1986. קרדיט - דני בלר

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){setImageBanner('4321496c-2fa1-41c3-97ef-57592a22a0ff','/dyncontent/2022/6/22/2fff39e7-059a-4bb4-9681-550c4b075940.gif',14806,'סמי 722 אייטם ת',525,78,false,33922,'Image','');})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה