מהפרקליטות לעצמאות: עו"ד מורן גז וציון קינן פותחים הכל בראיון מיוחד

ספרי קצת רקע אודותייך

"נולדתי בקריית אתא ובמהלך הילדות והנעורים גרתי במקומות שונים בעקבות הקריירה הצבאית של אבא שלי. גרנו באנגליה, בקיבוץ 'משמר הנגב', שם הייתי עד כיתה ט', גרתי ב'רעות' עד גיל 19. בשלב מסוים הורי עברו לארצות הברית (אבי מונה שם לנספח צבאי בוושינגטון) וגרו שם במשך שנים, רק השנה הם חזרו לישראל, כך שהרבה שנים חייתי בארץ בעצם לבד. בהמשך הכרתי את ערן (לימים בעלי) שהתגורר בבאר שבע, עברתי לגור בעיר כשהתחלתי את ההתמחות שלי במשפטים בפרקליטות מחוז דרום, שם עבדתי 20 שנה. עשיתי תואר ראשון במשפטים ב'מכללה למנהל' (עם התמחות בפלילים) ותואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. יש לי ארבעה ילדים".

מה הביא אותך לעסוק בתחום המשפטים?

"תמיד נמשכתי לתחום, התעניינתי בו וידעתי שזה מה שאני רוצה ללמוד ושבזה אני רוצה לעסוק. אחרי הלימודים השתלבתי בפרקליטות מחוז דרום כמתמחה, לאחר מכן שימשתי עוזרת משפטית של הנשיאה ולימים מוניתי להיות הרפרנטית של התחום הביטחוני בפרקליטות. טיפלתי בהמון תיקים ביטחוניים, כל מה שקשור בפעילות טרור (פיגועים, טרור מעזה, ירי טילים, עצירים ביטחוניים וכו') וגם בהרבה תיקים בתחום של עבירות מין בקטינים. העבודה בפרקליטות חשפה אותי לצדדים המורכבים של החברה בישראל והייתה בסיס-אם לשליחות ציבורית משמעותית וחשובה".

היית מעורבת גם בתיקים של מחבלי הנוחבה, תתייחסי לזה

"בעקבות אירועי ה-7/10 עברתי תקופה מאוד אינטנסיבית. הייתי מעורבת בתיקים של המחבלים ה "נוחבות" שחדרו לישראל ביום הטבח, הובלתי את הצוות שמכין את כתבי האישום בתיקים האלה. העבודה בפרקליטות היא אינטנסיבית מאוד, את משקיעה את כל כולך, זו שליחות ציבורית במלוא מובן המילה. בתקופה של שלושת החודשים הראשונים אחרי אירועי ה-7/10 עבדתי מסביב לשעון בקצב מטורף, נסעתי המון ללהב 433, ראיתי חלק מה "נוחבות" בחדרי החקירות, נחשפתי לזוועות שהדמיון הכי שטני לא יכול לייצר. זו הייתה חוויה קשה. באחת הפעמים נכח שם אחד מבני המשפחה של איסמעיל הנייה ואני זוכרת שחשבתי לעצמי "איך זה שהוא מוחזק כאן בחיים בכלל, איך ממשיכים לתת לו זכויות"?! התופת שעם ישראל עבר ביום ההוא לא משאירה מבחינתי שום מקום להתייחסות 'מכילה'. זה 'שאב' אותי פיזית ונפשית. בהקשר המשפחתי אפשר לומר שלאורך כל החודשים ההם לא הייתה בבית אמא לילדים שלי. עד היום בני בן השבע לפעמים חושש להיות לבד ואומר לי מדי פעם "אם יבוא מחבל, אז נתחבא מאחורי הארון"...יש מחיר לא פשוט לעיסוק בתחום הזה".

איך זה שכבר יותר משנה חלפה ועדיין לא הוגשו בפועל כתבי אישום מול ה"נוחובות"?

"אני מההתחלה טענתי שכל מי שנכנס מעזה לשטח ישראל ב-7/10 צריך להיות מועמד לדין. כל מי שפשע ורצח ואנס וערף ראשים ו/או אפילו 'רק' עמד מהצד וצילם את הזוועות, צריך להכיל עליו עונש מוות. הסעיפים המרכזיים הרלבנטיים הם רצח, סיוע לרצח ואפילו רצח עם. גם מי שכביכול 'רק' ראה את הפשעים מהצד ולא רצח בפועל וגנב טרקטור או קטף אבוקדו בקיבוץ, אבל עצם הנוכחות שלו בשטח תרמה בעקיפין, למשל, לזה שאנשים פחדו לצאת מהממ"ד ונשרפו חיים בממ"ד - אז כזה 'צופה מהצד' לתפיסתי הוא שותף לרצח. ב-7/10 פלשו לישראל כ-6000 מחבלים ואזרחים מעזה. כאלף מחבלים נמצאו הרוגים בשטח. מוחזקים אצלינו כיום רק כמה מאות מחבלי "נוחבה" וכמה אלפי מחבלים שנתפסו במהלך הלחימה. אני מניחה שהעובדה שעדיין לא הוגשו נגדם כתבי אישום קשורה בנקיטת זהירות מצידנו, שלא לפגוע חלילה בחטופים שלנו שעדיין בעזה/בידי האויב. כלומר, שאם נקדם בישראל מהלכים לענישתם של המחבלים זה עלול לגרום לשובים/לחוטפים להזיק לחטופים. כמו כן, בשביל להעמיד אותם לדין נדרשים תיקוני חקיקה שעדיין לא בוצעו  כאן. עצם הכליאה שלהם הצריכה תיקון חקיקה שכן בוצע – הארכת המעצר של עציר בטחוני ליותר ל-35 יום כמקובל בחוק. על מנת להשאיר אותם כאן במעצר (הליך שנמשך כבר יותר משנה) הכנסת מאריכה את תוקפו של החוק. צריך להבין שיש כאן גם מורכבות לגבי הראיות: בתיק רצח את צריכה להוכיח ש-X רצח את Y ולתמוך את זה בראיות. לצערנו, בנסיבות שאירעו ב-7/10 אנשים היו עסוקים בהצלת חיים ולא נלקחו ראיות פורנזיות מהבתים ומזירות הרצח/האונס. לא כל המחבלים הגיעו עם מצלמות GOPRO ותיעדו את הזוועות שהם ביצעו, כך שראיות קריטיות שחלקן היו בשטח בפועל (כמו טביעות אצבע, DNA של המחבלים וכו') ויכלו להיאסף לא נאספו בפועל. מבחינה משפטית מדובר בנסיבות מורכבות".

במסגרת עבודתך בפרקליטות טיפלת גם בתיקי עבירות מין בקטינות, תפרטי

"התיקים בקטגוריה הזו הם בין המורכבים ביותר גם מבחינה רגשית. בוודאי של נפגעת העבירה, אבל גם מצד המערכת שמטפלת בתיק. באחד התיקים טיפלתי במקרה של קטינה חרשת-אילמת מאריתריאה שעברה תקיפה מינית קשה. היו מקרים שבהם היעדתי שבע קטינות נפגעות תקיפה מינית ביום אחד. הנסיבות של תיקים מהסוג הזה בלתי ניתנות לתיאור, קשות מנשוא, ממש מדירות שינה. קרה שחזרתי הביתה בעקבות עדות כזו כשאני מרגישה ממש לא טוב פיזית, נכנסתי הביתה לחדר של הבת שלי התינוקת, החלפתי לה חיתול ומצאתי עצמי דואגת ומוטרדת, ממש חוששת לשלומה, עד לרמה שערן העיר לי: "מה קורה איתך?!, כנסי לפרופורציות"...אני מכירה קולגות שעברו חוויות קשות ושנזקקו לטיפול פסיכולוגי בעקבות טיפול בתיקים מהסוג הזה. לא פעם המחיר האישי בעבודה הזו הוא מאוד כבד." 

תני דוגמא לאחד התיקים בהם טיפלת שהיו בעלי פרופיל תקשורתי גבוה

"אחד התיקים המתוקשרים בהם טפלתי היה של אביעד משה ושירה איסקוב. הקשר עם שירה כנפגעת עבירה היה מאוד קרוב. כזכור, זה היה תיק בפרופיל תקשורתי מאוד גבוה, שירה התראיינה לתקשורת תוך כדי התהליך ועוד לפני שלב העדות שלה, זה היה רגיש מאוד והייתה עם זה בעייתיות, אבל כמובן שלא יכולנו למנוע ממנה להיענות לתקשורת שחיזרה אחריה. ברור שההד התקשורתי תרם להעלאת המודעות לאלימות נגד נשים. לדעתי זה גם השפיע על חומרת העונש שהוטל על אביעד משה, הוא קיבל 23 שנות מאסר בפועל והצלחנו גם להכיל עליו התעללות בחסר ישע, בהתייחס לבן שלו, שהיה עד להתעללות (ולא עבר התעללות בעצמו מצד אביו) הכלנו את סעיף ההתעללות בחסר ישע רק מעצם הנוכחות של הילד והחשיפה שלו בזמן התקיפה למצב שבו אימו (שירה איסקוב) הייתה נתונה. זה תקדימי. יכול להיות שלולא ההד הציבורי העונש היה פחות חמור. כבר היו מקרים שבהם הד תקשורתי גרם אפילו לשינוי הגדרת העבירה. אישית אני בגישה שאסור שאווירה ציבורית תשפיע על קבלת החלטות ו/או על שיקולים מקצועיים של הפרקליטות, למרות שלפעמים הד ציבורי מקדם מהלכים חיוביים לטובת הציבור. הראיות והעובדות הן שצריכות להכתיב את החלטות הפרקליטות".

הדימוי והאמון של הציבור בפרקליטות הוא נמוך מאוד, בלשון המעטה, בהקשר הזה הציבור לא פעם חש ש'תופרים שם תיקים', ראי תיק זדורוב, תיקי נתניהו, המעצר של החיילים בבסיס שדה תימן וכו', אשמח להתייחסותך

"לדעתי פרקליטים/ות היום לא מוערכים ולא זוכים ליחס הראוי להם. יש בפרקליטות אנשים נפלאים שעובדים במסירות ומתוך שליחות ציבורית אמיתית. לא פעם אני שומעת שמכנים אותם "אוכלי חינם", "מושחתים", "תופרי תיקים", "פקידים אפורים". לצערי, זה לא נחשב כבוד גדול להיות פרקליט במדינת ישראל, אבל אני שהייתי במערכת 20 שנה מכירה מקרוב את העבודה המסורה, המקצועית ואת ההקרבה האישית, הם מקדישים את החיים שלהם לשירות הציבור. חלקם ממש 'נשרטים' נפשית בעקבות תיקים קשים שבהם הם מעורבים. העוול שנעשה להם מבחינת התפיסה הציבורית הוא גם אחת הסיבות שגרמו לי לעזוב את המערכת. יש פער עצום בין רמת ההשקעה שלך לבין איך שאת נתפסת ב'עין הציבורית' בעבודה כפרקליטה ולא פעם זה 'מוציא לך את האוויר מהמפרשים'. אגב, בשנה האחרונה עזבו את פרקליטות מחוז דרום כ-20% מהצוות הוותיק, שזה לדעתי מדבר בעד עצמו. לגבי תיקי נתניהו לדעתי זו פארסה עצם העובדה שזה נמשך כל כך הרבה שנים, כולל בזמן שהוא מכהן כראש ממשלה ובמיוחד בשנה האחרונה שבמהלכה הוא מנהל כאן מלחמה על קיומה ובטחונה של ישראל. הוא מתמודד גם בחזית המשפטית-אישית וגם בחזית הביטחונית-מדינית מול כל העולם. בסוף המדינה נפגעת מזה, לדעתי צריך למצוא את הדרך לסיים את זה בהקדם. לגבי תיק רצח תאיר ראדה ושחרור זדורוב, אני חושבת שהראיות לא מובילות למסקנה שהוא חף מפשע, אבל שני שופטים חשבו ופסקו אחרת. לגבי פרשת החיילים שלנו מבסיס שדה תימן: כשהתחיל התהליך מולם מצד הפרקליטות הצבאית וכשיצא לתקשורת כל מה ש'מסביב' למקרה, כל הבלגאן שנוצר בעקבות המעצר שלהם וההד הציבורי שזה יצר, ממש נחרדתי. הדרך שבה הם נעצרו והאופן שבו ההתנהלות שלהם הוצגה (התנהלות כביכול) כל מה שחשבתי עליו בהקשר הזה התרכז בעובדה שהציבו אותם באחד התפקידים הכי קשים ומורכבים - לשמור על מחבלי הנוחבה, ובכך שאני רוצה לעזוב את הפרקליטות וללכת לייצג אותם, לספק להם הגנה משפטית. מקרה כזה פורט מייד על כל נימי הפטריוטיות". 

ספרי על ההחלטה שלך לפתוח משרד עצמאי

"במרוצת השנים שבמהלכן עבדתי בפרקליטות צברתי ידע רב, ניהלתי תיקים בעלי משמעות, הכרתי את המערכת על בוריה. הגיע שלב שבו הפער בין ההערכה הציבורית לבין מידת ההשקעה שלי והעובדה שהפרקליטות הפכה להיות מאוד ריכוזית ושסמכויות שבעבר היו לי נלקחו ממני, גם אלמנט השחיקה - כל אלה גרמו לי להחליט לעזוב ולהתקדם לאתגרים חדשים. החלטתי לפתוח משרד עצמאי בשותפות עם ציון קינן שגם הוא היה שנים בפרקליטות, הוא עורך דין שמתמחה בעבירות-מס ובתיקים כלכליים, איחדנו כוחות ופתחנו את המשרד שלנו 'קינן-גז' באוקטובר השנה, אנחנו יושבים ב-M TOWER בבאר שבע, יש לנו לקוחות מכל הארץ, לא רק מהדרום, נשמח לתת שירות לתושבים ולייצג בנאמנות כל לקוח/ה במקצוענות ובשקיפות מלאה".

"פותח תיק בבקשה"

ציון קינן, בעלים ושותף במשרד 'קינן-גז'

ספר קצת על הרקע שלך

"נולדתי וגדלתי בבאר שבע, ביסודי למדתי בבית הספר "אחווה", בתיכון למדתי במקיף א', בצבא שירתי בחיל הים. למדתי תואר ראשון במשפטים ב'קריה האקדמית אונו' ותואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. עשיתי התמחות בפרקליטות מחוז דרום, שם התמקצעתי בכל מה שקשור בתיקי מס הכנסה ובשחיתות שלטונית. אגב, אין הרבה אנשי מקצוע שמתמחים בקטגוריות האלה. בפרקליטות שילבו אותי בשני צוותים: האחד התמקד בצוות מעצרים (הכנת כתבי אישום, דיני מעצר, הופעות ב'שלום' וכו') והשני בצוות הכלכלי שעסק בעיקר בתיקי עבירות מס ובשחיתות שלטונית. הייתי 14 שנה בפרקליטות, צברתי ידע רב, טיפלתי בתיקים משמעותיים (ביניהם בתיק של גומא חסין, בכיר בנמל אשדוד ובתיק של אחותו של איסמעיל הנייה) והשלמתי שם 14 שנים של שירות ציבורי".

מה גרם לך להחליט לפנות לדרך עצמאית?

"אני תמיד בשאיפה לאתגר את עצמי, להרחיב אופקים מבחינה מקצועית, הרגשתי שזה הזמן לפרוש כנפיים ולפנות לעצמאות. חברתי למורן גז ופתחנו יחד את המשרד שלנו בבאר שבע 'קינן-גז'. כעורך דין עצמאי בעצם הכל על הכתפיים שלך, אתה לא 'עובד מדינה' יותר, אין מאחוריך את העוצמה של הפרקליטות, מעכשיו אתה שחקן יחיד במגרש, ניהול התיק מ א' עד ת' בידיך, הגורל של הלקוח שלך בידיך (כלומר בידי השופט שאתה זה ש'מתווך' מולו את התיק) אתה חייב ללחום את המלחמה של הלקוח, להגיע לכל דיון בבית המשפט כשאתה מחודד ובקיא בנושא ברמה הכי גבוהה, לעשות את המקסימום על מנת להגן על הלקוח. כל טעות שתעשה היא עליך, לוח הזמנים יותר בשליטה שלך. המעבר מהפרקליטות לעצמאות גם חייב אותי ללמוד תחום חדש - להיות סניגור. מבחינתי זה עולם חדש, אחר, מאוד שונה מהפוזיציה שמילאתי בפרקליטות".

אפרופו תיקים כלכליים, מסקרן לדעת לאן הולך כל הכסף שצה"ל איתר במנהרות חמאס ובסביבתו של סינוואר בעזה

"בהתאם למה שקבוע בחוק למאבק בטרור – הכספים הללו הולכים לקופת המדינה. זה כסף חלוט שהולך לאוצר המדינה".

אתה מטפל גם בתיקים פליליים שאינם בהכרח בעלי אופי כלכלי, תתייחס לזה

לב הפעילות הוא כלכלי. אני מטפל גם בלקוחות שהם בעלי עסקים/חברות בתחומי הלבנת הון, מכרזים שהוגשו שלא כחוק, הלוואות בשוק הפרטי ועוד. בנוסף לזה, אני מטפל גם בקטגוריות נוספות, ביניהן: עבירות סמים, הברחות נשק, סחר בסמים, רצח. אני מייצג גם לקוחות מהמגזר (בדואי, ערבי) במשרד החדש אני מתמקד בטיפול וייצוג לקוחות בתחומים של עבירות מס, תפיסה וחילוט, 'צווארון לבן', 'צווארון כחול'. השאיפה היא לבסס מעגל לקוחות רחב ולתת שירות מקצועי ברמה הגבוהה ביותר לכל לקוח/ה שנכנס למשרד שלנו".