"כל הסיפור הזה 'שהכול קורה בתל אביב'', זה עניין מאד מסוכן מבחינתנו כמדינה"

$(function(){setImageBanner('d216aea5-295f-4ba3-8182-880255770096','/dyncontent/2022/6/27/de782219-77bb-4e00-a3af-f42c8c294a32.jpg',14822,'דיזיין 722 אייטם',525,78,false,33920,'Image','');})

עמותת "ארץעיר" כבר מזמן משמשת כשם נרדף למילה - "קהילה". וכעת הגיע הזמן להכיר את מי שמנווט את הספינה הזאת, שמספקת בית חם לאלפי אנשים ברחבי הארץ, ובב"ש בפרט, שכל מבוקשם הוא - להיות חלק מקהילה

מנכ"ל ארץעיר, אורי כרמל. קרדיט - צילום פרטי"לא טוב היות האדם לבדו". כך קבעו חז"ל ושנים רבות לאחר מכן גם יהודית רביץ. המשפט במהותו הפשוטה ביותר אומר – הבן אדם צריך חברה, ואם אפשר, שגם יהיה לו נחמד ונעים לחיות בסביבתה.

זה בדיוק מה שהבינו אורי כרמל וחבריו בעמותת "ארץעיר", שבסיס פעולותיו נמצא ממש כאן בב"ש. העמותה, שכעת מונה 80 עובדים והיקף פעילות של כ-20 מיליון ₪, פועלת משנת 2006 לקידום קהילתיות עירונית בכל רחבי הארץ באמצעות שלושה תחומים מרכזיים: קהילה, יזמות ותעסוקה. הם מאמינים, שכדי ליצור איכות חיים בעיר נדרשת התחדשות עירונית אנושית.

מי שעומד בראשה הוא המנכ"ל – אורי כרמל (43). מי שעלה לישראל בגיל 10 מארגנטינה היישר לאשדוד, יונק קהילה ואחדות מגיל צעיר במיוחד. את ההכרות הראשונה עם חווית "הקומונה" פגש עוד שם במדינה הלטינית, אז חי עם משפחתו בתוך קהילה יהודית חמימה של כמה אלפי תושבים. כשעלו משפחת כרמל לארץ, הרגיש אורי שנושא הקהילה (מילה שתוזכר רבות בכתבה הזאת) הוא חלק בלתי נפרד ממנו – "זה נותן לך כל כך הרבה ביטחון, ועוטף אותך. איפה שאני גדלתי, כל חיי הפנאי והחברים הם בתוך המעגל הזה, שהופך לכל כך משמעותי עבורך. אין מצב שמישהו יהיה מובטל למשל, כי דואגים לו. וכשעלינו לארץ, הפכנו למשפחה אחת בתוך עיר. אמנם היינו ביחד, אבל לא הייתה קהילה. אז כן, מצאתי את זה אחר כך בתנועת הנוער. אבל בהמשך חיי הבוגרים חיפשתי את זה גם".

את התחושה עליה מדבר הוא מצא לפני 20 שנה, אז החליט לעבור לגור בב"ש. לאחר שהדרים, החליט אורי עוד לפני הלימודים אפילו, להצטרף לקבוצה של חברים, שחיו במעין קיבוץ עירוני לא מוגדר במיוחד. אותם חברים הקימו בהמשך קהילה של משפחות, שבעתיד תהפוך ל"ארץעיר" כפי שאנחנו מכירים היום.

אז מאיפה הגיע בכלל הרעיון של קהילה?

"בעיקרון, הרעיון הכללי הוא בגדר מגמה עולמית. פה בישראל, יש פריחה מאד גדולה של קהילות ב-20 שנה האחרונות, וכעת יש יותר מ-300 כאלה בארץ. אני חושב שהבסיס לכך מגיע מסוג של משבר מתמשך, שקורה לרבים בעולם המערבי".

איך זה בא לידי ביטוי?

"יש תחושה של בדידות. כי לאדם יש אותו ואת המשפחה שלו, אבל חסר המעגל הבא – הקהילתי. מה גם שרוב החברה הישראלית חיה בעיר. אז אנשים מחפשים את זה בכל מיני אופנים, ואחת הדרכים הן באמת ככה, דרך הקהילות המובנות שנותנות לך מעטפת. אני למשל, מגדל פה 3 ילדים, כשסביבנו יש עוד 15 משפחות שנותנות לי מענה להמון דברים".

אז כן, אורי בעצמו חי בקהילה – "קהילת קמה" שמה. כחלק מהחיים המשותפים, קנו חברי הקהילה מספר דירות באותו הבניין בבאר שבע, ואף בחרו בהחלטה משותפת לשלוח את ילדיהם לבית הספר הדו-לשוני בשכונה ג'. מעבר לקהילה של אורי, ישנן עוד כ-15 קהילות עירונית בב"ש. הוא טוען, שכעת ישנה מודעות חברתית מצד התושבים וגם מערכתית, מצד העירייה וחברת כיוונים, לחשיבות שבמושג קהילה – "כעת יש מודעות עירונית לעניין הזה של קהילות בקונסטלציות השכונתיות. וחברת כיוונים, שהם שותפים מאד קרובים שלנו, עשו גם מהפך בתפיסה. כעת יש מעין החזרת עטרה ליושנה – יש חזרה לקהילתיות בשכונות והתארגנויות של תושבים, כך שאפשר לראות שזה מתחיל ממש מלמטה".

על כמה קהילות אנחנו מדברים היום, שממוקמות בתוך באר שבע?

"אז כמו שציינו, כעת יש 15 קהילות שמוגדרות כקהילות עירוניות. ופה אני מדבר על קהילות צעירים, שהם יותר אינטימיות, ומונות 20 משפחות בערך. בדרך כלל אלו קהילות שיש להם איזשהו הווית חיים משותפת, שמלווה בהמון החלטות שנלקחות ביחד. למשל ניקח את קהילת "בארות'', שרובה מורכבת מעולי ארצות הברית. זוהי קהילה דתית ליברלית, שמונה 40 משפחות. אז במקרה שלהם הוחלט, שכל הילדים לומדים בבית ספר נתיבי עם בשכונה ט'. זוהי גם קהילה דתית, שבה בית הכנסת מייצר עוגן. אבל יש גם קהילה שנקראת "שבועת האדמה" ופועלת בחוות בארי בעיר העתיקה. אז להם יש קהילה שהיא סביב הגינה הקהילתית".

מודעות חברתית גוברת לחשיבות שבקהילה. קרדיט - צילום פרטיאורי מציין מושג מעניין – "ביחד-נס" הוא קורא לזה. התחושה הזאת של הביחד, אחד למען השני. הערבות העדדית שמתבטאת אפילו בקופות חיסכון משותפות שאותם קהילות פותחות, למקרה ואחת מהמשפחות בקהילה תיקלע למצב בו ייאלצו להיעזר בחבריהם.

למה בעצם בחרתם לשים את בסיס הפעילות שלכם כאן בב"ש?

"כי פה בחרנו לחיות. וזה מגיע מתוך אהבה וחיבור למקום הזה. בסופו של דבר, אנחנו מאמינים בנגב, בפריפריה ובהזדמנויות שהם מייצרים. מעבר לכך, לכולנו יש פה מכנה משותף מאד חזק, והוא ההבנה - שאם המדינה תמשיך "למרכז" את עצמה לדעת, היא בסכנה קיומית. כל הסיפור הזה "שהכול קורה בתל אביב'', זה עניין מסוכן מאד מבחינתנו כמדינה".

מה לפי דעתך גורם כל כך לעלייה בביקוש לקהילתיות בשנים האחרונות?

"אני חושב שזה קשור לקורונה. בעקבות הסגרים, שהביאו הרבה אנשים להבנה שחשוב מאד מה שקורה אצלי ברדיוס של 'הקילומטר מהבית', ואילו דברים תומכים יש לנו בחיים. וכמובן שבנוסף לכך, גם ההבנה שהחיים האלה שבריריים וכדאי שאנשים יהיו מוקפים ובעלי רשת תומכת".

מעבר לייעוץ הפרקטי ל-25 קהילות ו-25 עסקים ויזמים חברתיים, ארץעיר משיקה גם לתהליכים חשובים ביותר שקורים באזור העירוני. אחד מהם הוא כמובן – התחדשות עירונית. "למעשה, לעמותה יש מחלקה שלמה שמתעסקת בדיוק זה" הוא אומר ומספר גם על הפרויקטים העתידיים שבדרך – "אנחנו כעת נמצאים בעיצומו של פרויקט עם מספר יזמי בנייה, ובכמה מוקדים בארץ - חיפה נהריה ובאר שבע".

אחד מאותם מיזמים מתרחשים ממש עכשיו בשני מוקדי נדל"ן שונים, כאן בבאר שבע – בפרויקט "סנטרל פארק 17" שקם על חורבותיו של אצטדיון ווסרמיל האגדי, ובשכונת הפארק שנבנית בפאתי העיר. בשני המקרים, הבינו חברות הבנייה הגדולות, כי על מנת להפוך את המיזם העסקי שלהם לאטרקטיבי במיוחד, עליהם לספק גם איכות חיים מכיוון אחר – קהילתי. אורי: "מינינו רכזת קהילה, אשר עשתה מיפוי של עשרות משפחות. והוקמו קבוצות פעילים, שעושות פעילויות גם למבוגרים וגם לצעירים. צריך להבין, כל בניין כזה הוא כמו קהילה, והקבלנים השכילו להבין זאת גם, והם גם שמים כסף על זה. בסופו של יום, יש כאן כלי שנותן ערך נוסף ומנגנון קהילתי לכל הפרויקט עצמו".

יש לך חזון שאתה פועל לפיו? הרי מדובר במאות, אם לא אלפי אנשים להם אתם מייעצים.

"אנחנו מאמינים מאד גדולים, שחלק משמעותי (מעבר לפעולות הממשלה) מהשינוי בפריפריה תלוי במשוגעים לדבר – אותם אנשים שמחליטים לעשות מעשה ובאמת עושים. גם אם מדובר רק ביזמים בודדים – כמו בקפה רינגלבלום או ב"סנאפ המרכז החברתי לצילום" (שגם אותם אנחנו מלווים וליווינו בעבר). השינוי הזה בא מלמטה, וזה לכשעצמו רכיב מאד משמעותי בשינוי. מעבר לכך, חשוב לנו שהם לא ירגישו בודדים ושהם חלק מקהילה גדולה, אז אנחנו עובדים הרבה בשביל לקשר ביניהם ולרשת ביניהם. כי מה שעובד בבאר שבע יכול גם לעבוד בכרמיאל וחצור הגלילית. כמובן שהייתי רוצה לראות ערים יותר קהילתיות – הרבה יותר אקטיביזם ומעורבות חברתית, הרבה יותר אכפתיות. אני באמת חושב שיש פה הזדמנות ענקית לעשייה, ומעבר לכך שיש פה פחות 'טרפת' מהמרכז, יש פה גם קרקע פורייה לאנשים שרוצים לעשות שינוי ולעשות טוב".

אז מה צריך לעשות בשביל לפרוץ את הגבולות האלו?

"יש לנו כל מיני מתודות ורעיונות, שהלוואי שהיה לנו את המשאבים לממש אותם. אני חושב שהנושא של קהילתיות עירונית הוא דבר לא מספיק מפותח. לדעתי המדינה צריכה להקצות לזה יותר משאבים, לעודד קהילתיות ולפעול רבות בנושא, כי גם לתושבי הערים מגיע קהילתיות. אז כעת המצע הקהילתי בארץ הוא די דל, ויש לנו עוד הרבה עבודה לעשות בהמשך הדרך".

"קרקע פורייה לאנשים שרוצים לעשות שינוי ולעשות טוב". קרדיט - צילום פרטי

"השינוי בפריפריה תלוי גם במשוגעים לדבר". קרדיט - סנאפ המרכז החברתי לצילום

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){setImageBanner('1ed93c3a-e327-41ae-9127-2ca6aa79510e','/dyncontent/2022/6/22/2fff39e7-059a-4bb4-9681-550c4b075940.gif',14806,'סמי 722 אייטם ת',525,78,false,33922,'Image','');})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה