החיים על פי מאיה לביא

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImage('3dec7c75-a700-4659-b186-f41b1e3c8f88','\u003ciframe src=\u0027https://campaignsb.i-in.co.il/banners/sami/2021/july/tikshoret_hazutit/boy/300x100/300x100.html\u0027 width=\u0027525px\u0027 height=\u002778px\u0027 style=\u0027overflow:hidden\u0027 scrolling=\u0027no\u0027 seamless=\u0027seamless\u0027\u003e\u003c/iframe\u003e\u003ca href=\u0027/Website/BannerClick?id=12790\u0026AreaId=33920\u0027 rel=\u0027nofollow\u0027 style=\u0027width:525px;height:78px\u0027 class=\u0027iframe_cover\u0027 target=\u0027_blank\u0027\u003e\u003c/a\u003e',true);},7],[function() {setImageBanner('3dec7c75-a700-4659-b186-f41b1e3c8f88','/dyncontent/2021/7/11/08bf2379-2125-41bd-8db0-675e883817e6.jpg',12819,'',525,78,true,33920);},7]]);})

תכירו את מאיה לביא (46) מבאר שבע שהוציאה לאחרונה את הספר השני שלה "נתז טיפתי אהובתי", שכתבה בהשראת הקורונה ומתבסס על אהבת נשים, רק כי הנושא עניין אותה. מאיה בכלל רווקה עם זוגיות יציבה של שמונה שנים והשניים מנהלים מערכת יחסים כשהיא חיה בבאר שבע והוא בתל אביב. אחת לשבועיים הם נפגשים וזה הכי נוח למרוץ החיים שלהם. והיא לא רוצה ללדת ילדים, מבחירה, אז אל תחפרו בנושא. היא כן תשמח לספר גם על הספר הראשון שלה, שהוציאה כמתנת גיל 41, שמוקדש כולו לבאר שבע.

צילום ביתי

מאיה עובדת באוניברסיטת בן גוריון כבר 15 שנה לערך במחלקת "מנהל תלמידים ומאוד אוהבת ללכת לשם מידי יום. "רומן ארוך עם מקום עבודה" מספרת בחן "אני אוהבת את האוניברסיטה. לבוא לשם בבוקר זה כיף. כי זה לא כמו כל משרד אחר שנכנסים אליו. זו עיר שלמה קטנה, או מין קיבוץ כזה כיפי. עם חברה מאוד מגוונת. סגל אקדמי, מנהלי, טכני, סטודנטים, עובדי ניקיון. חתולים".

היא נולדה בבאר שבע, גדלה בווילות רסקו ויש לה אח תאום ושני אחים גדולים. לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בישוב עומר. למדה בתיכון  מקיף ד'("הייתי חוזרת לתיכון היום, עכשיו") ואת הצבא היא מחשיבה כתקופה המזוויעה שלה "לא רציתי להתגייס, כי הייתה לי אפס מוטיבציה ותחושת חנק קשה שאני רכוש של מישהו אחר (הצבא)."

 את המילה הכתובה ובעיקר הרבה מוסיקה היא אהבה מאז ולתמיד ועצם אהבתה למוסיקה הובילה אל חייה להתאהב במילה הכתובה ובשירה המולחנת "וולך וזך וגולדברג ואלתרמן ועמיחי, דרך נורית גלרון ויהודית רביץ וחוה אלברשטיין, גיליתי את האהבה לספרות" סיפרה "אני זוכרת שנפעמתי בסוף כיתה ט', נדמה לי כשנתנו לנו אנסין לנתח במבחן בספרות של ביאליק, את "היא יושבה לחלון", "בעינכם היא פרוצה, בעיני היא ברה". בעברית של היום חוץ מ"היא" הם לא יבינו מילה. דיכאון."

 

מתי חלמת להיות סופרת?

 "לא חלמתי להיות סופרת, למרות שאהבתי לכתוב. אני זוכרת שכנערה הכרתי עלם צעיר ברוק עצמאות באצטדיון. קראו לו כפיר והוא היה מיבנה והוא התחיל איתי והפכנו חברים, והיינו מתכתבים, בדואר, זה היה הווטצאפ של אז. אני זוכרת שהוא כתב לי שמה שהוא כותב בעשר שורות אני מתמצתת לשורה אחת. כנראה שכבר אז היו ניצנים של יכולת ביטוי וכתיבה שמומשו תכלס רק שנים רבות אחרי. בגיל 41 ממש בערב יום הולדתי ה 41 עת השקתי את רומן הביכורים שלי  "שָׁלוֹשׁ ד', בַּחָדָשׁ", שמתרחש רובו בבאר-שבע. לא חושבת שהיו לי איזה שהם חלומות. נדמה לי שחלמתי להיות עיתונאית וגם נורא רציתי טור בעיתון ותוכנית רדיו. זהו, לא הרבה סך הכל. כלום מזה לא התממש".

 

 מתי נכנסה הכתיבה לחייך?

 "אחרי כמה שנים הלכתי ללמוד תואר שני במחלקה לספרות עברית במגמה לכתיבה יוצרת. הלימודים היו הנאה אחת צרופה. החבר'ה שלמדו איתי, הפכנו למעין משפחה פעמיים בשבוע. אהבתי בעיקר את סדנאות הכתיבה. המפגשים האלה הרגישו לי כמו טיפול פסיכולוגי. היה משהו בהקראה ובשיתוף של הכתיבה עם שאר הסטודנטים כמו השארת הקישקע בחדר של הפסיכולוג ולפעמים זה היה גם יעיל יותר. אבל אני לא יכולה להגיד שכתיבת הספרים באה מהלימודים. לא האמנתי מימיי שאוציא ספרים. ועשיתי את זה בזכותו של בן זוגי בשמונה השנים האחרונות, קובי ניב. שהאמין בי, ביכולות שלי. שדחף אותי אין טו איט."

 

היית תולעת ספרים מאז שאת מכירה את עצמך?

 "מעולם לא הייתי תולעת ספרים. נהפוכו. אני זוכרת זיכרון ילדות, שאני מחליטה לא ללכת יותר לספריה להחליף ספרים (היינו מנויים בספריית בית יציב). נדמה לי שהייתה לי טראומה מד"ר סוס או משהו ובכיתי לאחי הגדול שאני לא רוצה יותר ללכת לספריה. היום אני קוראת, אבל לא תולעת. מפחדת מתולעים וג'וקים."

סיפרת שאת רווקה שחיה עם בן זוג וויתרת על ילדים בחייך, למה?

 "החלטה מושכלת שהלכה איתי בראש הרבה שנים. לא הכי פופולארי בעולם, קל וחומר שבעיר כמו באר שבע. יש לי בן זוג. הוא חי בתל אביב ואני כאן.  אנחנו נפגשים אחת לשבועיים וטוב לנו ככה."

מתי החלטת שאת רוצה לכתוב ספר ועל הדרך שבה כתבת עד המוצר המוגמר – ספרי על מה מדובר ולמה החלטת לכתוב על הנושא הספציפי.

  "את הספר הראשון, "שָׁלוֹשׁ ד', בַּחָדָשׁ". שהוא ספר שכולו באר שבע. הוצאתי לפני שש וחצי שנים והשקתי אותו בערבו של יום הולדתי ה- 41, זו הייתה המתנה שלי לעצמי. כמו שציינתי קודם, לא האמנתי בחיי שאצליח לכתוב ספר. שאצליח לעבור את מחסום הסיפור הקצר, וקובי מהרגע שנכנס לחיי, ישב לי על הראש כדי שאכתוב. לא שלא האמנתי בכישרון שלי, אלא לא ידעתי איך עושים את זהף איך מתחילים, על מה כותבים, ובאמת שלא היה לי שום רעיון בספר הראשון. רק ידעתי שאני רוצה שהגיבור יהיה בסטייל של דמותו של הולדן קולפילד מ'התפסן בשדה השיפון' - זרוק, דפוק ומקלל ללא הכרה. שלושה חודשים העמדתי טיוטה ראשונה ואחרי שקובי ערך את הספר. יצאתי לגיוס המונים, הוצאתי את הספר דרך הדסטארט וקיבלתי ביקורת מטורפת מאריאנה מלמד, שכתבה אז במדור ספרים של "הארץ".

 

על תחילת כתיבת הספר השני היא מספרת שלקח לה שלוש שנים עד שהחלה לשבת ולכתוב: "שוש שנים ישבתי וכתבתי וזה לא היה טוב" נזכרת "אחרי שהבנתי סופית שאין טעם לאלץ אותו להתקיים. החלטתי בעצתו של קובי לנטוש אותו ולהתחיל משהו אחר. בסגר השני, בשלושים למאי עשרים עשרים, התחלתי לכתוב את הטיוטה לספר החדש, שיצא ממש השבוע "נתז טיפתי אהובתי". כולו בהשראת הקורונה, אבל זה רק סיפור המסגרת. כי הספר עצמו הוא רומן העוסק באהבת נשים ובחייה של הגיבורה מול אביה, אחותה, חברות הילדות שלה ובנות הזוג שלה."

 

איך שיווקת את הספר ואיך היו התגובות, כיצד מימנת את הוצאת הספר?

  "אני ממש בחיתולי העניין. הספר יצא רק השבוע וישווק דרך מי שהוציא לאור את הספר הזה, חגי מרום מהוצאת "מרום תרבות ישראלית".

בינתיים, אחרי חצי יום של תגובות ראשוניות של חברים קרובים, משפחה ועבודה, אני יכולה לומר שהתגובות הן חמות ומשמחות ומלאות תקווה. כנ"ל חברי הפייסבוק שלי, הרבה מהם תמכו בספרי הראשון ויודעים לפרגן לעילא ולעילא. השתתפתי במימון הספר".

 

על ההשראה לכתוב את הספר השני – מדוע בחרת בסיפור על בחורה לסבית ואיך הצלחת להכיר את עולם האהבה בין אישה לאישה?

 "אז אחרי הכישלון הראשון לכתוב ספר שני הגיעה הקורונה, ובסגר השני והחלטתי לכתוב ספר ברוח התקופה. אבל כמו שציינתי כבר למעלה, הספר הוא לא על הקורונה, זה רק המעטפת שלו והסיפור, הרומן עצמו הוא על גיבורה על סף גיל החמישים שמספרת את סיפור חייה בזמן שהיא בסגר בראשון. למה בחרתי על אהבה בין אישה לאישה? כי זה נושא שמעניין אותי. אני לא שם ומעולם לא התנסיתי, אבל זה נראה לי מעניין ואחר ומרתק ואחר ושווה סיפור. וסופר טוב ואני מקווה שאני בדרך להיות כזאת, לא חייב בהכרח להכיר עולם כדי לתאר אותו ולספר אותו. ספר זה על רגשות, לא על עובדות."

מה התכנון לספר השלישי?

עוד אין כזה, אני רוצה לשמוח בינתיים על הולדת הספר החדש.

את חולמת שאחד הספרים שלך יהיה בסיס טוב לסדרת טלוויזיה או פיצ'ר?

אחרי שהוצאתי את שלוש ד', היה דיבור להפוך אותו לסרט. הוא הגיע לידיו של מפיק אחד שדרכו נפגשנו קובי ואני עם במאי שהיה אמור לעשת את הסרט. הייתה מחשבה לצלם את הסרט כולו במצלמה של סלולרי, כי מי שקרא או יקרא את הספר יבין כמה נכון היה יכול להיות שספר כזה יתורגם לסרט בצילום רועד, לא מקצועי ומסורבל. כמו הגיבור הראשי. אולם לצערי זה התמסמס בסוף וחבל. אבל אולי פעם זה יקרה. לגבי הספר הנוכחי, הלוואי . הוא יכול חופשי לשבת באיזה רצועת שידור של "קשת" כסדרה. אבל חלומות נו.."

צילום ביתי

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה