מובא בכתבי רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל, שסוד "פוקד עוון אבות" הוא שנשמת האבות מתלבשין בבנים, והם בעצמם סובלים עוונותיהם (כך מובא בסידור הקדוש "קול יעקב" לרבנו יעקב קאפיל).


והנה ב"חסד לאברהם" (מעיין ה, נהר ל) מובא וזה לשונו, דע כי אין האדם מת אלא בעבור השגגות אשר עשה בימיו, והיינו "איש בחטאו יומת". אמנם, העוונות הם נשארים אחר כך לבנים כדי שיקבלו יסורים על עוונות אביהם, כאמור "פוקד עוון אבות על בנים" וגו'. והעניין כי האב נותן חלק מנשמתו אל בנו, ונעשה אותו חלק מלבוש לנשמת הבן.

ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('a05413c5-9c58-4fcc-8db5-0f8fd5c844f2','/dyncontent/2019/9/22/87a39669-c1de-48f2-9ba5-72c9f9701899.jpg',9126,'',510,80,true);},15],[function() {setImageBanner('a05413c5-9c58-4fcc-8db5-0f8fd5c844f2','/dyncontent/2019/9/11/45246763-6774-44b3-9174-29459cab723d.jpg',9000,'',510,80,true);},15]]);


נשתדל בכל כוחנו לשמור על מעשינו ועל דרכינו, שלא ח"ו נשאיר ירושה לבנינו של התמודדויות וקשיים וצער, אלא ירושה של רוחניות של זכות אבות, ושל "לא ימוש מפיך ומפי זרעך עד עולם".