מדורות על הכביש, אפס אכיפה – ואגרת שמירה כרגיל: ''איפה רוביק כששכונה ד' הופכת לשטח הפקר?''

בשכונה ד' בבאר שבע, ובפרט ברחוב אלעזר בן יאיר, המצב הביטחוני ואיכות החיים הידרדרו לרמה בלתי נסבלת, כך לפחות טוענים התושבים הזועמים. לדבריהם, הפיקוח העירוני והמשטרה מתעלמים מהכאוס ברחובות, בעוד העירייה ממשיכה לגבות אגרת שמירה—שמירה שאינה נראית בשטח.

רחוב אלעזר בן יאיר: שטח הפקר?

מדורות על המדרכות, רכבים חונים כאוות נפשם, מפגעי רעש שנמשכים עד השעות הקטנות של הלילה—הכל באין מפריע. "אנחנו חיים באנרכיה מוחלטת," מספרת אחת התושבות. "זה פשוט לא ייאמן שראש העיר מתגאה בסטטיסטיקות נוצצות, בזמן שהמציאות כאן היא של הפקרות מוחלטת."

השכונה, שנמצאת במרחק חמש דקות בלבד מהפארק היוקרתי "פארק המתכש", נראית לעיתים כמו שכונת רפאים בכל הנוגע לאכיפה עירונית. במקום רחוב שקט ונעים, התושבים מתמודדים עם בעיות של רעש, לכלוך וחוסר ביטחון, וכל זאת, לדבריהם, תחת עינה העצומה של העירייה.

"רוביק חי במציאות מקבילה"

בישיבת המועצה האחרונה, מספר תושבים הגיעו במיוחד כדי לזעום על ראש העיר, רוביק דנילוביץ', בטענה כי העיר הידרדרה משמעותית בתחום הביטחון האישי. אחת התושבות זעמה: "רוביק יכול להציג נתונים זוהרים ונוצצים, אבל מבחינתי הם מנותקים מהמציאות. השכונות הוותיקות מופקרות, והנתונים החיוביים שהוא מציג מתייחסים רק לאוכלוסיית הסטודנטים שמתחלפת כל הזמן. אין פה דאגה לתושבים הקבועים!".

תושבת נוספת הוסיפה גילוי מטריד: "רק בישיבת המועצה גיליתי שראש העיר לא היה נוכח חמש שנים בוועדת הביטחון! איך זה הגיוני? האם לאור המצב כיום, זה לא אמור להיות בראש סדר העדיפויות שלו? איפה רוביק כששכונה ד' הופכת לשטח הפקר?

אבל את אחת האמירות שהכעיסו ביותר, סיפקה לטענת התושבים דווקא אמירה מקוממת של ראש העיר עצמו:
"הוא אמר לנו 'אתם ואנחנו'. סליחה? מי זה אתם? מי זה אנחנו? זה לא אמור להיות 'כולנו'? איך אפשר ליצור חלוקה כזו גסה בין ראש העיר והתושבים? אנחנו בסך הכל רוצים לחיות בביטחון, זה הכל."

תגובת העירייה: אין פניות, אין בעיה?

בתגובה רשמית לשאילתה שנשלחה לעירייה, נמסר כי "במוקד העירוני ו/או במוקד הביטחון לא התקבלו פניות בנושאים שצוינו בשאילתה בחודשים האחרונים". עוד ציינה העירייה כי היא "פועלת בשיתוף פעולה עם המשטרה לקיום סיורים יזומים ולשמירה על הסדר הציבורי".

אלא שהתושבים, ששומעים הצהרות מסוג זה כבר שנים, מתקשים להאמין. "מישהו כאן מתכחש למציאות," אומר אחד התושבים. "כבר חודשים שאנחנו מתלוננים, ואף אחד לא עושה כלום. השוטרים והסיירים לא נראים כאן, ואם הם מגיעים, הם פשוט לא מטפלים בבעיה. אז מה הטעם באגרת השמירה? בשביל פקח שבא פעם בשנה לתת דו"ח חניה?"

בזמן שעיריית באר שבע משקיעה בפרויקטים נוצצים של פיתוח עירוני, הרחובות הישנים נשארים מוזנחים, חסרי ביטחון ופרוצים לעבירות סדר ציבורי. התושבים כבר לא מאמינים להבטחות. "אנחנו משלמים על שמירה שלא קיימת. אולי העירייה צריכה להחזיר לנו את הכסף?". השאלה שנותרה פתוחה היא האם העירייה תעשה מעשה, או שמא שכונה ד' תישאר מאחור, בין מדורות ליליות, חניות פיראטיות ותחושת נטישה—בזמן שהפקידה הבאה גובה את אגרת השמירה, כרגיל.