חודש אחרי התאונה הטרגית: "הבן שלי אמר לי אמא, את יודעת שכל יום אני עצוב ששחף מתה?"

התאונה הקטלנית התרחשה בכביש דו-סטרי, ולפי החשד במהלך עקיפה של הרכב הפוגע בקו הפרדה לבן רצוף. בתיעוד ממצלמת רכב אחר ניתן לראות כי הרכב נוסע בכיוון הנגדי ותוך רגעים ספורים פוגע חזיתית ברכבם של שחף ואליאב, לאחר שהרכב של נוי ורועי היה לפניהם מצליח ברגע האחרון להתחמק מפגיעה ופונה לשוליים. אליאב ושחף נהרגים במקום ונוי ושחף היו עדים להתנגשות ולאימת הלב שיקירהם שם ברכב הדמים.

נוי, מה קורה אתכם מאז?

"האסון לא יוצא לנו מהראש. אין יום ואין שניה שעוברת מבלי לחשוב עליהם.  בלילות אני כל  הזמן רואה אותם מולי, רואה את רגע ההתנגשות, את שחף שוכבת מדממת ועושים לה פעולות החייאה, כמו שראיתי אחרי התאונה מרחוק. היה לנו קשר חזק וככל שהזמן עובר אני מרגישה יותר כמה שהיא חסרה לי".

את מדברת עם פסיכולוגית על כל מה שקרה לך?

"כרגע לא בא לי לדבר עם אף אחד, לא לקבל יעוץ או שיחות פסיכולוגיות, כי מבחינתי זה חפירות. אני באזכרות, עם המשפחה וכולם מנסים לנחם, אבל אני רוצה את השקט שלי להתמודד עם האובדן. אנשים אומרים לי יש לך משפחה, זה החוזק, אבל זה לא משפר כרגע את הכאב. כן הלכתי לרופאת משפחה וגם ישבתי עם פסיכיאטרית שהוציאה אותי עם שקית מלאה בכדורים, וזה פחות מעניין אותי. לקחתי שניים שלושה כדורים והרגשתי זומבי. אז הפסקתי".

נחזור לאותו יום ארור. יום שישי, שעה 21:00 בערב. שחף סימסה לנוי ושאלה אם יש להם תוכניות עם הילדים לשבת בבוקר. נוי ענתה לה שהיא חשבה ללכת לפארק השכונתי, אבל נוי הלהיבה אותה שיש קטיף תותים נהדר שיעשה טוב לה ולילדים. שחף משתכנעת, כולם מזמינים כרטיסים ומחכים בחיוך למפגש המיוחל. "בבוקר אני מסמסת לה בוקר טוב, היא עונה לי בוקר טוב ומשתפת שעבר עליה לילה סיוט" נזכרת נוי ביום התאונה. "מה קרה שאלתי? ענתה לי שהיא התעוררה בארבע לפנות בוקר ולא הצליחה לישון, רק בשש בבוקר. אמרתי לה איזה באסה ולמה זה קורה לה, כי זה כבר קרה לה בעבר, כי תמיד הייתה סיבה. אבל הפעם היא ענתה לי שהיא לא באמת יודעת הצביע על סיבה מסוימת. היא העירה את אליאב, התארגנו כולנו ונסענו יחד לקטיף".

הטיול המהנה והאחרון ביחד ביחד

"היה כיף ביותר. בעלי רועי, אליאב ואני היינו משתרכים אחורה ושחף הייתה עם הילדים. תמיד היה לה כיף איתם. מרימה את הבן שלי לקטוף תותים, אוכלים ביחד, אליאב דחף לי תותים לפה ואמר לי אשתי אמרה שאת חייבת לטעום. וכל תות שנתן לי היה ממש טעים ומתוק. כולנו נהנינו ואז החלטנו לחזור חזרה לאכול צהריים. הבן שלי שליו שמאוד היה קשור לשחף, ביקש לנסוע יחד איתם, אבל אליאב הסביר לו שלא ניתן כי כל החגורות מאחורה לא תקינות. הוא בכה, אבל לא עזר כלום, נסע איתנו".

מתי אתם תופסים שהיה לו מזל?

"הבנתי את זה רק אחרי שהגענו לבאר שבע. הייתי בשוק ממה שהיה ולא חשבתי על שום דבר. רק ברגע שהגענו לבאר שבע אחרי שעתיים שלוש של פחד ואימה שבהם לא יכולתי להתפרק ליד הילדים. נסענו להורים שלי בבאר שבע. עשינו ברת הגומל ואז פרצתי בבכי".

ספרי לי על הקשר של שחף ושליו

"שליו הוא כמו הבן של שחף. שהחננו את האוטו בכניסה לקטיף, הוא החזיק את היד של אליאב ושחף ולא את שלי. אמרתי לו למה לי אתה לא נותן את היד אני אימא שלך, והוא ענה שגם שחף ואליאב הם כמו ההורים שלו. שחף הייתה קוראת לו תמיד 'הנה המלך שלי'. הוא התעקש לנסוע איתם, אבל הסתבר שכל שלוש החגורות לא תקינות. מספיק אחת הייתה טובה והוא היה נוסע איתם. בכלל, הוא תמיד היה נוסע איתם לטיולים ומסעדות. שלו התחיל לבכות, אבל לא עזר לו כמובן כי לא לוקחים סיכון. אליאב אמר שהוא רוצה לאכול ג'חנון ושחף רצתה בורקס. הזמנו אותנו אלינו הביתה לאכול, כי הכנתי מלא אוכל, אבל הם התעקשו שניסע לעומר ל'שבלול'. אמרנו שניסע אחד אחרי השנייה וניפגש שם".

 מה אמרתם לשליו?

"הוא מודע למה שקרה. התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים איך כדאי לספר לו, והיא אמרה פשוט להגיד את האמת, אבל רק עובדות יבשות. אמרתי לו שחף מתה והוא ענה לי אוקי בסדר -  ומתי היא חוזרת הביתה? בהתחלה הוא לא היה שואל איפה היא, אחר כך הוא התחיל להזכיר כל מיני דברים שלה, כמו שהוא רואה מגפיים ונזכר ששחף קנתה לו. חצי מהבית זה משחקים ששחף קנתה לו".

הוא בוכה?

"לא, אבל בגן אמרו שיש שינוי בהתנהגות שלו. יותר אגרסיבי, יותר אלים. יום אחד בזמן המקלחת אמרתי לו שהוא צריך להסתפר. הוא אמר ששחף תיקח אותו, כי היא תמיד זו שלקחה אותו והזכרתי לו מה קרה לה. אחרי כמה שניות של שקט הוא מסתכל לי בעיניים ואומר לי, אמא את יודעת שכל יום אני עצוב ששחף מתה?  נשרף לי הלב, מה אומרים לו על זה? הייתי בהלם מאיפה זה בא לו".

 תנסי להיזכר ביום התאונה

"רועי ואני ראינו את ההתנגשות כשזה קרה. אני ראיתי במראה הצדדית ורועי במראה האחורית. צרחתי את הנשמה ורועי המשיך בנסיעה קדימה ועצר. הוא יצא מהרכב ורץ אליהם כשאני צועקת לו לך תראה מה איתם. יצאתי מהאוטו, אבל עמדתי מחוץ לרכב עם דלת פתוחה. שמתי לילדים את הנייד שלי כדי שיהיה להם במה להתעסק ואני רואה איך רועי מנסה לפתוח את הדלת של שחף ומבחינה רק בחצי גוף שלה. את אליאב לא ראיתי בכלל כי הוא היה בצד השני. הייתה רופאה שבדיוק נסעה בדרך והיא עצרה לעזור. ראיתי איך היא מנסה לעשות החייאה לשחף ואז באו אחרים שקפצו עליה כשהיא שוכבת על האדמה מדממת".

מתי הבנתם שם לא בחיים?

"אני הבנתי רק ברגע שהביאו לשם כיסוי שחור מניילון והניחו עליה. חשבתי בהתחלה שהיא אולי רק איבדה את ההכרה, הראש סירב להאמין כי כבר ראינו תאונות כאלה שאנשים רק נפצעים, אבל לא היה להם סיכוי".

מה הספיקו לספר לכם?

"ששניהם היו שלמים בגוף. הפגיעות היו פנימיות. אליאב קיבל מכה חזקה בראש והוא נהרג במקום. שחף גם קיבלה מכה בראש, אבל החגורה שלחצה לה על החזה יחד עם הכרית אוויר שהתפוצה הביאה לפגיעה בחזה כשעורק חשוב של הלב נקרע. ארבע שניות והיא נפטרה. הנחמה היחידה שהם לא סבלו".

הכל כבר היה סגור לחתונה של שחף ואליאב, שהכירו לפני שלוש שנים והאהבה ניצתה ברגע אחד. ב11.6 היה אמור להיות היום הכי שמח בחייהם. שחף עוד הספיקה לסגור איזה חליפות היא רוצה שהבנים של נוי ורועי ילבשו, מי יכנס עם הטבעות ושליו היה אמור להיכנס עם האחיינית של אליאב ולזרוק פרחים. "שלוש שנים יחד והם חיכו לחתונה יותר מהכל" משתפת נוי בכאבה. "שחף חיכתה לחתונה עוד לפני שהכירה את אליאב, כי היא רצתה להתחתן ולהביא ילדים לעולם. זה לא יקרה. הם נקברו ביחד כבעל ואישה ושם חקקו על המצבה "בחייהם ובמותם לא נפרדו. גם פתחו חשבון אינסטגרם כדי להנציח את סיפור חייהם".

למה את הכי מתגעגעת בה?

"לטוב לב שלה, לסבלנות, לכמה שהילדים שלי היו ערך עליון עבורה, שלפעמים הרגשתי שהיא האמא הביולוגית שלהם ולא אני. זה היה גורם לי לפעמים לתהות שאני פחות טובה. יום אחד הבן שלי שבר לה את האייפון.אני ממש התעצבנתי, אבל שחף הייתה מרגיעה ואומרת לו הכל בסדר, נתקן. לא עשתה עניין".

מה את חושבת שהם היו אומרים לכם כדי לתת נחמה בליבכם

"מקווה שהם היו אומרם לי שטוב להם והם בסדר".