בלעדי: "השאירו את אמא שלי לבד, ללא השגחה – והיא מתה"

חודש עבר מאז פטירתה של שרית שמאילוב ז"ל, תושבת באר שבע, בבית החולים סורוקה, ובנה שמיר שמאילוב יוצא למאבק חסר פשרות בטענה לרשלנות רפואית חמורה לכאורה מצד הצוות הרפואי. לטענתו, אמו, שעברה ניתוח מורכב, הועברה למחלקה פנימית ח' אך לא חוברה למוניטור או לחמצן – מה שהוביל למותה בזמן שהייתה לבד, ללא השגחה רפואית.

בשיחה עם באר שבע נט, משחזר שמיר את הרגע שבו הבין שאמו אינה בין החיים. "הגעתי לבית החולים אחרי העבודה, הלכתי לחפש את אמא שלי במחלקה שבה היא הייתה מאושפזת. ידעתי שהיא שוכבת בחדר 4, אבל כשהגעתי לשם – היא לא הייתה שם. ניגשתי לאחות והיא סימנה לי ללכת לחדר 5. כשנכנסתי, ראיתי את אמא שלי שוכבת לבד, בחושך. ניגשתי אליה, קראתי לה – אבל היא לא הגיבה. נגעתי בה – והיא הייתה קרה. היא פשוט הייתה שם, לבד, ללא שום מכשיר שמחובר אליה."

שמיר מספר כי באותם רגעים הוא לא הצליח לעכל את מה שהוא רואה. "בהתחלה חשבתי שאולי היא ישנה. ניסיתי להעיר אותה, אבל אז הבנתי שמשהו ממש לא בסדר. היא לא הייתה מחוברת לשום דבר – לא לחמצן, לא למוניטור. איך זה יכול להיות? איך משאירים מטופלת שעברה ניתוח קשה, ללא השגחה? התחלתי לצעוק, לצרוח על הצוות. שאלתי אותם איך זה קרה, למה אף אחד לא שם לב. ופתאום כולם נכנסו ללחץ. פתאום הם התחילו לרוץ ולבדוק מה קרה."

"הרופא נכנס לחדר – והחוויר"

לטענתו של שמיר, הרופא הבכיר במחלקה לא ידע לתת תשובות ברורות למה אירע. "כשהוא נכנס לחדר וראה את אמא שלי ככה, הוא פשוט החוויר. אני זוכר את המבט שלו – הוא היה בהלם מוחלט. הוא לא הבין איך זה קרה. ואז הוא התחיל לברר עם הצוות מה בדיוק קרה פה."

במשך דקות ארוכות אף אחד לא ידע לספק לו תשובה. "הם התחילו להגיד שהם צריכים לבדוק, שהם צריכים לבדוק את הרשומות, אבל אף אחד לא יכול היה להסביר למה אמא שלי הייתה שם לבד, למה לא היה עליה אף מכשיר, למה אף אחד לא בדק אותה בזמן."

שמיר לא הסתפק בשאלות בתוך בית החולים – הוא פתח במאבק משפטי ופנה לכל גורם אפשרי בדרישה לבדוק את המקרה לעומק. "פניתי למשטרה, פניתי למשרד הבריאות, פניתי גם לנציבות תלונות הציבור בבית החולים. אמרתי להם – אני לא מתכוון לשתוק על זה. אני רוצה לדעת למה אמא שלי מתה ככה."

אלא שבמקום לקבל תשובות, הוא גילה שהתהליך רצוף במכשולים בירוקרטיים. "אמרו לי – אנחנו לא יכולים לתת לך שום מידע רפואי בלי צו ירושה. כאילו מה? אני הבן שלה! אני בא אליכם בתור בן שכול, ששואל למה אמא שלי מתה ככה – ואתם זורקים עליי ניירת? תחשבו איזה מצב הזוי זה. אני צריך להתמודד עם האובדן, עם הזוועה שראיתי, ובמקביל להילחם מול מנגנון אדיש שלא ממהר לתת תשובות."

שמיר הגיש תלונה רשמית למשטרת ישראל, אך החקירה נסגרה במהרה בטענה ל"חוסר ראיות מספקות". במקביל, משרד הבריאות הודיע כי הוא בוחן את המקרה - "אני מרגיש שהכול תקוע. שכולם פשוט מחכים שאשכח מזה, שאוותר. אבל אני לא מתכוון לוותר."

הכאב והזעם של שמיר מורגשים היטב כשהוא מדבר על התחושה שהמחדל הזה היה נמנע. "אם הייתה סיבה רפואית לכך שאמא שלי לא הייתה אמורה לשרוד – למה לא אמרו לנו? למה בכלל לקחנו אותה לבית חולים אם זה מה שהולך לקרות לה שם? אם ככה זה עובד, אז היא הייתה יכולה להישאר בבית, למות על הספה, מוקפת במשפחה שלה. אבל אנחנו הבאנו אותה לבית חולים כי חשבנו שזה המקום הכי בטוח בשבילה. רק שאף אחד לא באמת שמר עליה."

מאז המקרה, שמיר מספר שהוא לא מצליח לחזור לשגרה. "אני חולה כל הזמן. הגוף שלי מרוסק. אני בקושי ישן. התמונות של אמא שלי שוכבת שם לבד לא יוצאות לי מהראש. זה אוכל אותי מבפנים''. לדבריו, לא רק שהוא איבד את אמו – אלא הוא מתקשה להתמודד עם הידיעה שהיא מתה לבד. "זה מה ששובר אותי. היא הייתה אישה מדהימה, הייתה לנו מערכת יחסים כל כך קרובה, והדבר האחרון שהיא חוותה היה בדידות. אם היא הייתה הולכת לעולמה מוקפת במשפחה שלה, היינו יכולים להיפרד. אבל זה לא מה שקרה. היא פשוט ננטשה שם."

למרות הקשיים, שמיר נחוש להמשיך להיאבק כדי לחשוף את האמת ולוודא שמקרים דומים לא יקרו בעתיד. "אני לא עושה את זה בשביל פיצויים. אני לא רוצה כסף. אני רוצה צדק. אני רוצה לדעת מה קרה לאמא שלי ולמה זה קרה. ואני רוצה שזה לא יקרה לעוד אף אחד."

ממשרד הבריאות נמסר: ''משרד הבריאות משתתף בצער המשפחה. התלונה התקבלה בנציבות קבילות הציבור למקצועות הרפואה והיא תיבדק כמקובל. המשרד יעדכן את המשפחה בהליך''.

ממשטרת ישראל נמסר: ''כל תלונה המתקבלת במשטרה ומעלה חשד לקיומה של עבירה פלילית, נבדקת ונחקרת ביחס לראיות הקיימות באופן מקצועי, אולם ככל שאלה אינן מאפשרות את המשך ההליך, הרי שהתיק נסגר וכך היה גם במקרה הנדון. ככל שיתקבלו במשטרה ראיות או מידע חדש שיוכלו להביא להתפתחות בחקירה, אזי יפתח התיק מחדש כשלאזרח עומדת הזכות להגיש ערר על החלטת הסגירה לגורם המוסמך בחוק''.

מבית החולים סורוקה נמסר בתגובה: ''אנו משתתפים בצערם של בני המשפחה. הם יקבלו מענה לפנייתם על ידי הגורמים הרלוונטיים בבית החולים''.