" יש רגעים בהם אני מרגישה לא נוכחת. זה קורה לי למשל כשאני בתחילת קשר עם מישהו . אני מוצאת את עצמי מחכה לטלפון ,לסמס, המחשבות נודדות מהכאן ועכשיו, מתוכי.. החוצה.
העיסוקים שלי נדחקים לצד כאילו לא היו. אני חשה בלבול וככה במשך הימים הבאים אני מגלה שפספסתי דברים. זה קורה לי גם כשאני כועסת על מישהו, כאשר אני דרוכה ממצב מסוים.
המחשבות שוב נודדות, מתעסקות במה יהיה, מה יגידו.. לא מעט ספקולציות. אני לא באמת נעלמת אלא שהנוכחות המנטלית שלי נעלמת, אני שוכחת את עצמי, את מי שאני ומה שאני.
אז איך בכל זאת אני יכולה לעזור לעצמי ברגעים אלה? אני מזכירה לעצמי שאני כאן, כן ..ממש כאן. אני כאן וכל השאר שם, בחוץ. אני נושמת עמוק, בודקת שוב מה עלי לעשות, בוחרת משימה אחת לפחות. אני גם מזכירה לעצמי שאני נוכחת בחיי בזכות מי שאני ולא בזכות אישורם של אחרים, שיחת הטלפון שלהם, התגובה שלהם ובטח ובטח לא בזכות מה שהם חושבים ( אם בכלל הם חושבים) עלי.
אני נזכרת בכל הכוחות הפנימיים שלי, אלה שסייעו לי להצליח בעבר, לעיתים אני ממש מחבקת את עצמי , כדי להרגיש שאני כאן, אומרת לעצמי מילים אוהבות, מלטפות, רכות. מספרת לעצמי כמה חשובה אני לעצמי וכמה הנוכחות שלי חשובה לי להמשך חיי. ממשיכה לנשום פנימה, לתוכי עד שאני מרגישה שהמתח יורד, שהגוף נרגע. אני מחייכת לעצמי, לפעמים גם ממש הולכת למראה כדי לראות את עצמי , מזדקפת וממשיכה הלאה.
שום אירוע או מצב לא יכול לגרום לנו להעלם , להרגיש לא נוכחים אלא אם אנחנו תופסים את המציאות כך אלא אם אנחנו חושבים שאנחנו קיימים רק בזכות דעתם, מחשבותיהם ורגשותיהם של אחרים.
בהתחלה האמנתי שקיומי מוצדק רק עם רואים אותי, שומעים אותי, מגיבים לי ומתייחסים אלי.
היום אני יודעת שזה לא הם.. הנוכחות שלי מתקיימת רק כשאני רואה אותי, מקשיבה ומתייחסת לעצמי . וכשזה קורה, הפלא ופלא.. גם אחרים שמים לב אלי.
יש משפט שאני מאמצת כבר מפגישתנו הראשונה- מערכות היחסים החיצוניות שלי הן רק תוצאה של מערכת היחסים שלי עם עצמי.
כך אני חוזרת לעצמי, אוספת את עצמי ויוצאת בחזרה לעולם והפעם.. רגועה יותר, שלווה יותר והכי חשוב שלמה"
שבת שלום יקרים                                
לתגובות
מיטל בר מנטורית לצמיחה
[email protected]
גם בפייסבוק