מודעות לאופי ומימוש הפוטנציאל

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('8c989d84-c69f-40f4-91a1-f2e3d40bd32e','/dyncontent/2024/3/21/f0bff0df-977b-40ad-bfa7-e0143f5efecd.jpg',17661,'רבין 0324 אייטם',525,78,true,33873,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('8c989d84-c69f-40f4-91a1-f2e3d40bd32e','/dyncontent/2024/3/21/f5c6fbf4-2749-4549-8c62-2139dbde48d2.jpg',17667,'עע יעדים 0324 אייטם',525,78,true,33873,'Image','');},7]]);})

סדרת המאמרים הבאה תעסוק במימוש עצמי או ליתר דיוק תציע דרך לעזור לקוראים לממש את עצמם. בני אבן, מומחה לצמיחה אישית בטיפים שחשוב לקרוא.

במאמר הקודם כתבתי על המרכיב הראשון בפוטנציאל שלנו, האישיות. חשוב היה לי לתאר את הקשר בין מודעות לאופי שלנו לבין מימוש הפוטנציאל. כתבתי על האופי ועל תכונות אופי והסברתי שחשוב לעשות התאמה בין האופי לעיסוק שאנו בוחרים. דיסהרמוניה בין הנטיות הטבעיות שלנו לתחום העיסוק או הלימודים שאנו בוחרים יגרום ללחץ, לשחיקה ולכישלונות מרובים. מאידך, אם נבסס את העיסוק על הנטיות הטבעיות נוכל להביא לידי ביטוי את מלוא המשאבים שלנו.

את קרן, מורה למתמטיקה מגבעתיים, (שם ומקום בדויים) פגשתי בקורס העצמה למורים. היא הייתה בשנת שבתון וסיפרה שאם לא הייתה יוצאת לשבתון היא הייתה מתמוטטת. היא סיפרה שבנוסף להיותה מורה למתמטיקה היא גם מחנכת כיתה. קרן, נשואה לאיש קבע פלוס שני ילדים קטנים תיארה בנוסף לשחיקה בעבודה גם את הקושי היום יומי בתפקוד כמעט ללא עזרה. השחיקה הייתה ניכרת על פניה היא מיעטה לחייך ותיארה קושי נוסף: המשפחות לוחצות עליה להביא ילד נוסף לעולם. כששאלתי אותה אם היא רוצה ילד נוסף היא לא ידעה לומר בבירור. מאוחר יותר בתהליך היא אמרה את זה בבירור. היא לא רוצה. מה שכן היא רצתה זה שינוי.

כשניתחתי איתה את תוצאות שאלון ההתאמה, שמבוסס על תיאוריית האישיות של הולנד ובוחן מידת התאמה של האופי למקצוע, נראה היה בבירור שהיא טיפוס אומנותי, אם כי לא מובהק. היו לה גם נטיות חברתיות וברשימה שלה אפשר היה לראות שהיא: רגישה, מורכבת, יצירתית, נדיבה, אוהבת חברת אדם, יעילה, זריזה, מדויקת, אוהבת לעזור ועוד. כששאלתי אותה לפשר הפן האומנותי שבה, היא סיפרה שמגיל צעיר היא אהבה אומנות. לצייר לקשט וליצור בכלל. כששאלתי אותה איך זה בא לידי ביטוי היום, הופתעתי מהתשובה. היא סיפרה שכל חג ובכל טקס בבית הספר היא זו שמקשטת את קירות ביה"ס והיא זו שאחראית על התפאורה בהצגות. כששאלתי כמה היצירות שלה טובות, לתקף את היכולות שלה, היא סיפרה בנונשלנטיות שראש העיר תמיד מגיע אל בית הספר שלה ותמיד מראים לו את היצירות "של בית הספר", שלה.

כשהלכנו אחורה בזמן לתחילת הקריירה שלה היא סיפרה שכשהיא השתחררה מהצבא הציעו לה במקרה ללמד בביה"ס כמורה מחליפה. זה לא היה הכיוון שהיא חשבה לעצמה אבל אמרה שלא חשבה על דרך אחרת להתפרנס. שאלתי אם חשבה ללכת ללמוד אומנות או עיצוב. היא פסלה את זה על הסף ואמרה שההורים אמרו לה "שאין בזה כסף ולא כדאי לה". זו הייתה תחילתה של נפילה ידועה מראש: היא סיפרה שהיה לה קל במתמטיקה ולכן למדה עם הזמן הוראת המתמטיקה והיא נחשבה למורה די טובה אז זה החזיק מעמד הרבה זמן. במבט לאחור דווקא היכולות הגבוהות שלה היו לה לרועץ.

מיומנויות החותם שלה סבבו סביב העיצוב, היצירה, ההדרכה, עבודה מדויקת עם הידיים, רגישות לצבעים וטקסטורות. שאלתי אותה מה באמת היא הייתה רוצה לעשות? היא רק אמרה מה היא לא רוצה לעשות, לחנך כיתה. ואם לחזור לביה"ס אז כמורה לאומנות בחצי משרה. כשחפרתי לעומק בנושא, היא אמרה שאם היא הייתה לומדת משהו, זה היה עיצוב חלונות ראווה.

בסופו של תהליך שכלל גם לימוד של גישה אסרטיבית מול המנהלת שלה, מול חמתה (שגרה קרוב אליה), מול בעלה ועוד, היא לקחה חופשה ללא תשלום מביה"ס (שהגיעה לה על פי חוק), למדה עיצוב וכיום היא מורה לאמנות בחצי משרה, יש לה חוגי אמנות למבוגרים והיא גם מעצבת אירועים.

לא קל לה. היא עמוסה בפעילות היום יותר מאשר בעבר אבל כזו שהיא אוהבת. היא חזרה לחייך.

הקושי הגדול ביותר של קרן והאתגר המרכזי שלי כמנחה ומאמן היה לגרום לקרן להאמין בעצמה. שאלה מרכזית שאני בדרך כלל נשאל בעיצומו של התהליך, לא רק מקרן – אלא גם מהרבה אנשים נוספים שפונים אליי, היא: "מי מבטיח לי שזה יצליח?". זו שאלת השאלות. שאלה שמרכזת אליה את כל הפחדים והחסמים. אדם לפני שינוי מהותי בחייו רוצה מידה של ביטחון, מידה של וודאות בתוך העמימות הגדולה.

האמונה, ככלל, היא פרדוקס - "ידיעה לא רציונלית". האמונה בעצמי כוללת את הידיעה שאני אצליח אך אין לי כל הוכחה לכך. אני אצליח לעבור את המבחן, אצליח להיות בן זוג טוב, אצליח בפרויקט, אצליח לגדל את הילדים שלי להיות ילדים מוצלחים ועוד.

אריך פרום טוען שהורה חרדתי לא מאמין בשני דברים עיקריים: הוא לא מאמין שהילדים שלו יצליחו וחמור מזה, הוא לא מאמין שהוא נתן להם את מה שנחוץ כדי להצליח. מדובר במעין מעגל מטורף שכזה, שבו חוסר הביטחון של הורה מביא לחוסר ביטחון אצל הילד. ילד שההורה שלו חרד מקבל את כל הסימנים שהוא לא בסדר.

כדי להקטין את רמת אי הוודאות בבואנו לחולל שינוי, אנו חוזרים למקומות שכן הצלחנו בהם. אנו חוזרים לליבת המשאבים שלנו לאותו החלק בפוטנציאל שאנו צריכים להיות מודעים אליו. אלו הן מיומנויות החותם שלנו. לכל אחד יש כאלה. גם אם זה לא נראה מנקודת מבט ראשונית.

מיומנויות חותם הן לא מיומנויות רגילות. הן מיומנויות שרק אותו אדם יכול לפתח אותם. מיומנויות שמייחדות את האדם. אצל קרן זו אותה המיומנות ליצור עבודות אסתטיות, להתאים בין מרקמים וצבעים, להוציא אל הפועל רעיונות מקוריים דרך מוטוריקה עדינה, להיכנס לחלל ריק ולראות אותו מעוצב ויחד עם זאת, למפות צרכים ולהיות קשובה לצרכי האדם שמולו היא עובדת, ללמד, להדריך ועוד. משתתפת אחרת אמרה לי לאחרונה באחת הסדנאות, שאומרים עליה שהיא כמו מרכזיית 144, שהכול עובר דרכה. אני אמרתי לה שזו מיומנות הכרחית לאחות אחראית בביה"ח, לדוגמא. זו הסיבה שזיהוי מיומנויות החותם כל כך הכרחיות להבנת התפקידים המתאימים לנו והיכולת לבצע אותם נאמנה, תוך תחושת הנאה מהתהליך ומימוש עצמי.

 

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){setImageBanner('d59db19d-d747-41c6-b408-ae37cf7e6f5b','/dyncontent/2024/4/10/1ce44408-1dd9-411b-b3d9-da123a2ff67c.jpg',17729,'עזריאלי 0424 אייטם',525,78,false,33875,'Image','');})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה