תושבי באר שבע ידועים בנתינה ובעזרה לזולת המאפיינת אותם, והפעם אנחנו רוצים לפרגן להם. מידי שבוע נחלק את 'צל"ש השבוע' לתושבים שראויים לפרגון על העשייה החברתית שלהם ומעשיהם הטובים כלפי אחרים. השבוע, אנחנו רוצים לפרגן לפרויקט "חלום ללא גיל" של תלמידי כיתה י' במקיף ז' בעיר. "חלום ללא גיל" היא הדרך של אותם בני נוער לתת לניצולי השואה הזדמנות להגשים את מה שלא יכלו, לאסוף את המשאלות והחלומות שלהם כדי לנסות ולהגשים אותם.

צילום באדיבות חלום ללא גיל

את הפרויקט מבצעים התלמידים במסגרת התנדבותם בארגון "נוער לתת", אשר הוקם במטרה לחנך לערכי התנדבות, סולידריות חברתית ולהקנות לנוער הישראלי ערכים של ערבות הדדית ונתינה, לפתח מנהיגות ולעודד יזמות חברתית. "החניכים היו צריכים לבחור אוכלוסייה לה רצו לסייע והחליטו ליצור את 'חלום ללא גיל'- הגשמת חלומות לניצולי שואה. הם עבדו קשה, חיפשו ניצולי שואה, יצרו קשר עם כל מיני ארגונים לסיוע ובסופו של דבר חברו לבית אבות השלום פה בעיר ונפגשו עם ניצולי השואה", מספרת רווית שמשון, רכזת "נוער לתת" במקיף ז' ומדריכת שכבה י' בפרויקט.

צילום באדיבות 'חלום ללא גיל'

מגשימים חלום

בתחילת השנה בני הנוער הכירו קבוצות שונות באוכלוסייה, כמו למשל חולי סרטן, מרכזי קליטה, ארגוני חלוקת מזון וכדומה, ואחד מהמקומות בהם ביקרו היה בית אבות גריאטרי. רווית מספרת: "זו הייתה חוויה קשה ועוצמתית עבורם, ובאמצע השנה הם ניסו לחשוב על אוכלוסייה לה ירצו לעזור. מאוד כאב להם שיש המון פרויקטים של הגשמת חלומות לחולי סרטן וילדים למשל, אבל ניצולי שואה לא מקבלים את אותו היחס בדרך כלל, וזו גם אוכלוסייה שלא קל לה. אז הם רצו להגשים דווקא להם את החלומות. רוב הניצולים הם בגיל מופלג מאוד... הרבה מהם אמרו לנערים כשהם ביקרו אותם "אין לי יותר חלומות לבקש", זה היה עצוב לשמוע את זה", נזכרת רווית.

צילום באדיבות 'חלום ללא גיל'

עם כל הקושי, היו ניצולים שכן ביקשו להגשים חלום, למשל ללכת לקונצרט קלאסי, שם הם היו בתחילת השבוע. "הצוות של הסינפונייטה בבאר שבע היו כל כך אדיבים. עשו לנו הנחה ענקית והיו רגישים לסיטואציה בה ארבעה ניצולים עם כיסאות גלגלים היו צריכים מענה. הניצולים בקונצרט כל כך נהנו שהגיעו עד לרמת בכי מרוב שמחה. הייתה ניצולת שואה שהיו חסרות לה פיג'מות וכותנות שינה אז קיבלנו עזרה כספית וקנינו לה", משתפת רווית. היא מספרת גם על ניצולה שכל מה שרצתה זה לאכול גפילטע פיש אמיתי, אז סבתא שלה התנדבה להכין והם הלכו השבוע גם לבית האבות להגשים לה את החלום. "הייתה חוויה מרגשת כל כך, גם לחניכים וגם לניצולים. הרצון של החניכים ללכת לעשות את זה, לעזור להם, זה כיף גדול. הם נפגשו עם תורמים של בנק מזרחי טפחות שעוזרים לנו גם במימוש היוזמה. גם אנשים בפייסבוק התנדבו לעזור, הציעו לארגן הסעה לנכים שתתאים לכיסאות גלגלים, מישהי שתרמה כסף לקניית פיג'מות וכדומה. הייתה היענות, הרבה פנו אלינו וזה מחמם את הלב", אומרת רווית.

צילום באדיבות 'חלום ללא גיל'

מה החשיבות בעינייך של נוער באר שבעי שתורם ונותן מעצמו?

"אם יש משפט שאני מאוד מתחברת אליו זה "מתוך שלא לשמה בא לשמה". שזה אומר שהחניכים במקרה הזה אולי נרשמים לארגון מתוך זה שיש להם מחויבות חברתית שהם חייבים לעשות אבל בסוף הם נותנים ועושים מכל הלב, מתחברים למטרה, רוצים לעזור, לגרום לאחרים להרגיש טוב. היופי הוא שכשאתה מתחיל בגיל צעיר לעשות משהו למען מישהו אחר, אז גם בצבא אחר כך אתה מבין את התחושה הזו, ובטח כאדם בוגר. לחיות כמו שלושת הקופים ולכסות עיניים, אוזניים ופה, זה מאוד קל. אבל הם לומדים את החיים כמו שהם, גם אם ניצול שואה אמר עכשיו שאין לו חלומות והוא רק רוצה לסיים את חייו כי הוא סבל מספיק, אז הם לומדים להסתכל על המצבים האלה ממקום מאוד אישי ואמפתי, להתמודד עם הבעיות בצורה בוגרת".

צילום באדיבות 'חלום ללא גיל'

רווית טוענת כי הבגרויות והלימודים במערכות החינוך הפורמליות אמנם חשובות לקידום ההשכלה של בני הנוער, אך לא באמת מאפשרות להתמודד עם מקרי היומיום ודברים שקורים סביבנו, ובגלל זה המעורבות החברתית כל כך חשובה. רווית מסבירה: "הבגרות לא באמת מבגרת אותך, ובגלל זה יש פרויקטים של מעורבות חברתית שגורמים לבני הנוער להתנדב ולהכיר את הסביבה בה הם חיים וזה מקסים בעיני. הכי חשוב זה שהחניכים מרגישים שגם עם כל העצב במצבם של ניצולי השואה שנמצאים לקראת סוף חייהם, הם כן יכולים לתת להם טעם טוב אחרון ולהגשים להם חלום".