נדמה שענבר דנון, ילידת תל אביב, ידעה מאז ומתמיד שהחיים שלה ועולם המשחק יהיו קשורים זה בזה, מאחר שמגיל צעיר הייתה עם תשוקה לבמה. כבר בתיכון למדה בעירוני א', תיכון מוכר לאומנויות בתל אביב, איך לא- במגמת תיאטרון. משם המשיכה למסד את יחסיה עם עולם הבמה כשהתגייסה לתאטרון צה"ל, כשבאמצע השירות הצבאי ביצעה דחיית שירות מאחר והתקבלה לסדרת הנוער "תיכון השיר שלנו". לאחר מכן היא חזרה לצבא, השתחררה, והספיקה לעשות עוד עונה באותה סדרת נוער ועוד שלל תפקידי אורח בסדרות שונות, ביניהן "ניויורק" ו"אופוריה".

setImageBanner('aad65683-ebb2-453e-9fb7-d65f3409f575','/dyncontent/2019/11/19/9adac678-7cd6-4dce-9ea5-1aa3ecc2a092.jpg',9488,'',510,80);

"אחרי ההשתתפות בסדרת נוער די נבהלתי, והחלטתי שאני רוצה לעשות תיאטרון...".

למה נבהלת? מהחשיפה?

"את יודעת... סדרות נוער זה תחום מאוד ספציפי, זה תחום שיש לו באז מאוד גדול, ויש איזה שהיא דרך לסדרות נוער. אתה מוצא את עצמך אחרי זה מנחה בערוץ הילדים, שאני מאוד מעריכה את המקום הזה אבל הוא פחות מדבר אליי. תמיד היה לי חלום של להיות על במה, של לשחק בתיאטרון. החומרים בתיאטרון תמיד עניינו אותי. גם הייתי במגמת תיאטרון אז נחשפתי להרבה מחזות, הצגות...".

אז עזבת את סדרות הנוער?

"החלטתי שאם אני רוצה לעשות תיאטרון אני צריכה לעשות את זה כמו שצריך, אז נרשמתי לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. בבית הספר הכרתי את רפי ניב, שהוא המנהל האמנותי של תיאטרון באר שבע. ביורם לוינשטיין הוא היה המורה שלי. בסוף שנה ג' הוא פנה אליי שאשתתף בהפקת התיאטרון "טירונות בלוז"".

איך הגבת?

"כמובן שהסכמתי, 'אני פנויה' (צוחקת). זה חלום מבחינתי, רק חיכיתי לרגע הזה שאקבל הצעה כזו. גם כל הזמן היינו באים לראות הצגות בתיאטרון באר שבע במהלך הלימודים בגלל שרפי היה המורה שלנו, ולא היה לי ספק שזה המקום שאני רוצה להיות בו. כשהוא התקשר, ברגע הזה, אתה מרגיש שהכל הסתדר ושאתה לא צריך יותר שום דבר בחיים".

מתוך טירונות בלוז. צילום דניאל קמינסקי

את מרגישה שתאטרון באר שבע הוא באותה רמה כמו תיאטראות אחרים בארץ? נניח כמו הבימה או הקאמרי?

"אני חושבת שהוא ברמה אפילו יותר גבוהה מכל תיאטרון אחר. זה תיאטרון שיש לו את החומרים הכי מעניינים והכי עמוקים. אני לא חושבת שבתיאטרון אחר הייתי מקבלת הזדמנויות כמו שאני מקבלת היום בבאר שבע"

אולי את מקבלת הזדמנויות דווקא בגלל שזה בבאר שבע? אולי אין בתיאטרון הזה הרבה תחרות?

"אני חושבת שזה בזכות זה שיש שם מנהלים ויוצרים ברמה מאוד מאוד גבוהה, ובכלל, הדיבור היום על תיאטרון באר שבע הוא שזה תיאטרון מאוד מוביל. הנה, אפשר לראות את זה גם בקבלת הפרסים בטקס פרסי התיאטרון האחרון, שזה איזה תמורה נחמדה להכל, לא מה שהכי חשוב- אבל התיאטרון מוכיח את עצמו. ההצגות באמת טובות, החומרים הם לא סתמיים".

את הזכייה שלה בפרס השחקנית המבטיחה בתיאטרון לשנת 2015, קיבלה בזכות תפקיד ששיחקה בהצגה "הרולד ומוד", שם היא משחקת את שלושת התפקידים הנשיים.

"בהתחלה הייתי אמורה לשחק רק את אחת הדמויות, אבל אז רפי, המנהל האמנותי, הפקיד בידיי את שלושתן. זו הייתה הזדמנות מדהימה, כי זה בעצם לשחק שלוש בנות שהן מאוד שונות אחת מהשנייה, החל מהטקסט ועד הנראות שלהן. המחמאה הכי גדולה היא שאנשים אומרים בסוף ההצגה "אני אהבתי את זו ששיחקה את הבחורה השנייה והבחורה השלישית". זו הייתה הזדמנות מעולה בשבילי כדי ללמוד".

ומתי גילית שאת מועמדת לפרס השחקנית המבטיחה?

"עלינו עם ההצגה, והייתה תחושה מאוד טובה. תוך כדי חברי האקדמיה הכריזו על המועמדויות, שזה כשלעצמו מעמד מאוד מרגש- פתאום להיות מועמדת".

תתארי לי את התחושה שמכריזים עלייך כזוכה.

"אמאל'ה!!! קצת קיוויתי אבל כל כך הנמכתי ציפיות כי כל כך פחדתי להתאכזב. ואז זה פתאום קורה ו.. זהו, אפשר למות (צוחקת). זה מאוד מאוד מרגש, זה נעים. תמיד אומרים "מה זה משנה פרסים?" ובסופו של דבר זה לא באמת הכי חשוב, אבל כשזה קורה זה נעים ולרגע זה נותן לך את התחושה שאתה אולי עושה את הדבר הנכון ושאתה במקום הנכון לך"

זאת אומרת שעדיין יש לך ספקות לגבי המקצוע.

"תמיד. זה מקצוע שמלווה בהמון חרדות, אתה מקבל גם "כן" וגם "לא" וזה גורם לך להתחיל לחשוב מה יהיה ומה יקרה. רגעים כאלה (של הזכייה) הם רגעים קטנים של אושר שאומרים לך שאתה כן בכיוון, נותנים לך אישור כזה. זה מקצוע שיש בו תחרות נורא גדולה. פתאום מישהו עולה על איזה גל טוב, אבל גם אם אתה נמצא על גל טוב, אתה לא יודע מה יקרה עוד כמה שנים, יש המון חוסר וודאות".

והחוסר וודאות מורגשת גם בתיאטרון באר שבע?

"תראי מה שבאמת נורא חזק בתיאטרון באר שבע זה תחושה משפחתית, יש דיבור עם המנהלים, אתה לא נמצא בערפל, אתה יודע מה הולך להיות איתך, זה נותן הרבה ביטחון. אבל עדיין, זה באמת מקצוע שאין בו ביטחון ואתה לא יודע מה יהיה מחר. לגילה אלמגור היו תקופות כאלה, אז כן- זה מפחיד".

מתוך "קומדיה סקסית בליל קיץ" באדיבות תיאטרון באר שבע. רוצו לראות

ואיך את מכינה את עצמך לתקופות פחות טובות? מה תכנית המגירה שלך?

"אותי באופן אישי מעניינים הרבה דברים. ברור שמשחק זה הדבר שהכי חשוב לי ושאני הכי רוצה לעסוק בו, אבל למדתי שבתקופות שהן יותר רגועות ושיש פחות עבודה, חשוב ללמוד עוד דברים. לפזר את הביצים שלך בכל מיני מקומות, כדי שאם תהיה נפילה, אז שהיא לא תהיה מאוד מאוד כואבת. בסך הכל, הרגעים הפחות טובים יכולים להיות מאוד משתקים ושלא תרצה לגעת בזה יותר".

גישה ריאלית מאוד יחסית לברנז'ה, לא?

"כן, אבל אני חושבת שגם בתור שחקן זה מאוד חשוב לעשות עוד דברים. אתה נהיה איש שיחה יותר מעניין כשאתה לומד וחוקר. אני בסך הכל שחקנית צעירה, ואני עוד מנסה לגשש ולהבין מה הדרך שלי בתוך התחום הענק הזה. אבל בכל פעם לומדים איך לעשות את התהליך הזה יותר קל, יותר מעניין ופחות מלווה בחרדה, לרכך את הכל".

ומה השאיפות שלך לעתיד? רוצה לחזור לטלוויזיה?

"ברור. אני גם עדיין מצטלמת מידי פעם ("בנות הזהב", "אופוריה"), אבל אני רוצה קודם כל להמשיך בתיאטרון. גם קולנוע התחיל לעניין אותי מאוד".

יש פרויקטים חדשים על הפרק?

"עלתה עכשיו הצגה חדשה שאני משחקת בה בתיאטרון באר שבע, "קומדיה סקסית בליל קיץ", הצגה שהיא עיבוד שעשו מולי שולמן וירון ברובינסקי לסרט של וודי אלן. שניהם גם חלק מתיאטרון באר שבע והם גם משחקים בהצגה והבמאי הוא שחר סגל. כמובן שיש עוד פרויקטים חדשים, אבל הם עוד לא בשלב של לדבר עליהם".

כל שנותר הוא לאחל לענבר הצלחה בהמשך!

  

באר שבע נט