אם נמשיך להתעלם - הזבל לא יעלם

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('06ba2b41-20dd-4a19-aa86-f055b2340590','/dyncontent/2022/5/23/370b8857-5de9-499d-b103-3280be854109.jpg',14656,'סינפונייטה 522 אייטם',525,78,true,33042,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('06ba2b41-20dd-4a19-aa86-f055b2340590','/dyncontent/2022/6/27/de782219-77bb-4e00-a3af-f42c8c294a32.jpg',14822,'דיזיין 722 אייטם',525,78,true,33042,'Image','');},7]]);})

"תעלומת הפח הכתום" – הצגת יחיד חינוכית לילדים של "תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע" בשיתוף "תאגיד תמיר", אשר מטרתה להטמיע מודעות לחשיבות המחזור והפרדת פסולת ולחנך את הדור הצעיר שאפשר גם אחרת. אייל צ'יובנו, שחקן ההצגה, מספר בגילוי לב על ילדים שאכפת להם מאיכות הסביבה וגם על כאלה שלא. האם הוא יסכים להופיע בכל מקום ואיך הכל מתקשר בכלל לרועה צאן

אייל צ'יובנו. קרדיט - צילום פרטיבתחילת חודש דצמבר (8.12) צוין יום המיחזור בישראל. זהו אחד מהנושאים הבוערים כעת שעומד על סדר היום בנוסף להתעסקות הבלתי פוסקת בעליית מחירי הכלים החד-פעמיים וההתחממות הגלובלית. משיטוט באתר המשרד לאיכות הסביבה עולים הנתונים כי במדינת ישראל הישראלים מייצרים 5.3 מיליון טונות פסולת בשנה, כשאדם בישראל מייצר 1.7 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום, 51 ק"ג פסולת בחודש, 612 ק"ג פסולת בשנה. "אלה נתונים מטורפים" אומר אייל צ'יובנו, 30, שחקן תיאטרון במקצועו. "זה כאילו שלכל אחד מאיתנו יש 2 ק"ג מיותרים, שהם בעצם אשפה. ובכל יום אנחנו משילים ומעלים את המשקל הזה מחדש. זה מטורף!".

ביוני 2020, כשלושה חודשים לאחר שמגפת הקורונה התפרצה ואילצה אותנו להיכנס ללא מעט סגרים בארץ ובעולם, קיבל השחקן אייל צ'יובנו טלפון מ"תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע".

"שאלו אותי אם אני רוצה להשתתף בהצגה שנקראת "תעלומת הפח הכתום", הצגה שנכתבה במיוחד מטעם תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע בשיתוף תמיר - תאגיד מיחזור האריזות בישראל", מספר אייל, "אמרו לי שהתאגיד ביקש מהתיאטרון לכתוב הצגת יחיד על מיחזור ושאלו אותי אם אני בעניין לשחק. כמובן שללא היסוס הסכמתי".

אייל צ'יובנו (רועה צאן ברומנית – במקרה ותהיתם לפשר השם), שחקן עם רזומה מרשים, בן 38, בזוגיות + 2 בנים (6 וחצי ו-3), ממושב קדימה, שינס מותניים, כיתת רגליים וחרש (במלוא מובן המילה) את כל הארץ עם ההצגה "תעלומת הפח הכתום" מאז אותה שיחת טלפון, שיחה שקבעה את לוחות הזמנים שלו לתקופה הקרובה.

ההצגה "תעלומת הפח הכתום" מספרת על דדי, חתול ג'ינג'י בר מזל. מאז שהביאו לחדר האשפה בבניין שלו את פחי המחזור, חדר האשפה שלו הוא חדר האשפה הכי נקי ומסודר בשכונה. אבל אז דדי מגלה שמישהו זורק לפח הכתום את כל הפסולת הביתית מבלי למיין אותה וזאת חוצפה בעיניו. נחוש בדעתו למצוא את האחראי וללמד אותו לקח, יוצא דדי למסע בלשי אחר דיירי הבניין. בדרך הוא מלמד את דיירי הבניין על חשיבות הפרדת הפסולת הביתית והמיחזור ולומד בעצמו שהאחריות לשמירת הניקיון היא לא של אדם אחד בבניין אלא של כל הדיירים יחד ואפילו שלו עצמו.

"האמת היא שגדלתי בנצרת עילית. החיידק למשחק היה קיים בי עוד מתקופת התיכון ואני זוכר במיוחד את מסיבת הסיום של כיתה ט'. הייתי סוג של מצחיקן כזה אבל לא בולט במיוחד. לאט לאט החיידק למשחק דעך עם הזמן וזה קרה בגלל שלא מגמת תיאטרון בתיכון וכך מצאתי את עצמי לומד ביולוגיה וכימיה. שמתי את חיידק המשחק בצד וזה פשוט נדחק הצידה".

אז איך חיידק המשחק נכנס בחזרה אל חייך?

"בצבא יצאתי מקורס טיס והפכתי לקצין מודיעין בחיל האוויר. הייתי בשירות קבע ועברתי לגור עם חבר טוב מהבית בתל אביב. הוא היה מוזיקאי מחונן והכיר לי מוזיקאים נפלאים. מצאתי את עצמי הולך להמון הופעות ופתאום דגדג לי לחזור לבמות. פגשתי המון זמרים ושחקנים. אני זוכר שנסעתי לנצרת עלית לבקר את אימי ובמקרה פגשתי את המורה שלי בקניון. היא זו שחשפה אותי בילדותי לתיאטרון בכיתה ד' ושמה רונית איבגי ז"ל. אחותו של משה איבגי".

נזכר אייל בעצב מהול בשמחה וממשיך: "נפגשנו ואמרתי לה שבא לי לפגוש שוב את עולם המשחק. היא עזרה לי והכינה אותי לאודישנים. לקח לי שנה להתבשל עם הרעיון כי הייתי עדיין בשירות בקבע ולא ידעתי לאן פניי מועדות. הייתי אזרח עובד צה"ל ובמקביל אפילו עשיתי מיונים לשב"כ. הייתי צריך להיות מסתערב. אבל אז הבנתי שאני לא רוצה לשחק בתחום המדיני-ביטחוני אלא אני רוצה לשחק על הבמות. "עשיתי סדנת משחק בניסן נתיב – ואז נפל לי האסימון סופית. התקבלתי לשחק בהצגה "החוטאים" של יהושע סובול עם אנסמבל "עיתים" ושיחקתי בעוד עשרות הצגות בתיאטרון (כמו "המלט" של תיאטרון הבימה בבימויו של מאור זגורי, "הרדופים" של תיאטרון צוותא ועוד...) שיחקתי בטלוויזיה ובקולנוע והרגשתי שזה הייעוד שלי. בקרוב אני אופיע על מסכי הטלוויזיה בסדרה חדשה של הוט".

ופתאום הכל נעצר בגלל תקופת הקורונה. ואז קיבלת את שיחת הטלפון להשתתפות בהצגה "תעלומת הפח הכתום" של תיאטרון לילדים ולנוער בשיתוף תאגיד תמיר.
אתה חושב שיש חשיבות להצגה ולטיימינג שלה בתקופת הקורונה?

"להצגה תעלומת הפח הכתום הגעתי דרך האחים תום ויהונתן שוורצברג. את תום אני מכיר עוד מתקופת לימודי המשחק שלי ואפילו שיחקתי אצלו בכמה הצגות. ההצגה תעלומת הפח הכתום היא הצגה של one man show ובובה ואני חורש איתה את כל הארץ".
 
"אני פחות מייחס את חשיבות ההצגה לתקופת הקורונה אלא יותר לחשיבות ולשמירה על איכות הסביבה וההתחממות הגלובלית. בעיניי זה מאוד חשוב להביא את הנושא הזה ולהעלות אותו על סדר היום וזה מאוד חשוב בגילאים האלה ללמד למחזר. הילדים של היום באמת יודעים למחזר ולאן לזרוק כל אריזה. כמעט בכל גן או מקום שהופעתי בו ראיתי פחים שונים לסוגי המיחזור ואני רואה היום שהמודעות למיחזור היא מאוד גבוהה ואני נתקל בנושא המיחזור באופן יום יומי ובכל מקום שאני נמצא. יש שלב בהצגה שאני מסדר עם הילדים את פסולת האריזות ועושה מיון יחד איתם".

בעל רזומה מרשים, צ'יובנו והחתול דדי. קרדיט - צילום פרטי

ספר על מקום שהופעת בו ואתה זוכר במיוחד.

"הייתי בכל מיני מקומות וחרשתי את כל הארץ עם ההצגה. אני רואה בזה שליחות. אנחנו המבוגרים צריכים ואפילו חייבים להנחיל לילדים מגיל צעיר מאוד את עניין המיחזור ואת החשיבות של שמירה על איכות הסביבה. אני זוכר שהופעתי בבאר שבע בגן והופעתי מול ילדים בני 3. הם היו ממש מתוקים ומרותקים. צפו והשתתפו. זה הפתיע אותי מאוד. תחשבו על ילדים עם מוצץ היו מרוכזים וממש בתוך העניינים!". הוא אומר בהתלהבות ומוסיף, "אני תמיד מנסה להתאים את עצמי לקהל. אני קודם כל בוחן את הקהל מולו אני מופיע קודם, מתעניין בגילאים של הילדים ומנסה לפנות אליהם בכל מיני דרכים. עם יד על הלב, אני מודה שיש ילדים שלפעמים לא ממש משתפים פעולה וההצגה לא ממש מעניינת אותם, לצערי".

ומה אצלכם בבית? אתם מקפידים? אתה מנחיל לילדיך את מה שאתה מציג על הבמה?

"אצלנו בבית אנחנו בהחלט מקפידים ומשתדלים כמה שיותר. מקפידים על מיחזור אריזות לפח הכתום, זורקים אריזות פלסטיק מכל הסוגים, קרטוני  חלב ומיץ וכמובן אריזות מתכת למינהם. ויש לנו ליד הבית את כל הפחים די קרוב. לעיתים קרובות אנחנו עושים גיחה עם הילדים לפח ליד הבית ומפנים תמיד את הפסולת לאיזה פח שצריך. אני יכול לספר שאפילו צמצמנו מאוד את השימוש בחד פעמי בבית ואם כבר אנחנו משתמשים בחד פעמי אז אלה כלים שמתאימים למיחזור ומתכלים".

מי ההשראה שלך בעולם המשחק?
"הייתי רוצה להופיע עם השחקן דורון תבורי או ליאור אשכנזי שהוא בעיניי אחד השחקנים הטובים בארץ. בעצם הייתי רוצה לעבוד עם כל פרטנר שהוא טוב ומקצועי ושאפשר ללמוד ממנו. כמו למשל שחקן הקולנוע רוברט דאוני ג'וניור – כולם רוצים לשחק איתו. הוא הדבר! כל הנשים חושקות בו וכל הגברים רוצים להיות כמוהו. בעולם התיאטרון בחו"ל – אין כמו יו ג'קמן בעיניי. הוא בהחלט כובש במות ולבבות".


איפה אף פעם לא תופיע? ולמה?
"אני לא אופיע בכל מקום בשביל פרסום ותהילה. לא בכל מחיר. אני רוצה שקודם כל יכבדו אותי כשאני מופיע על הבמות. אני מופיע מעבר לקו הירוק ואין לי בעיה עם זה. בעיניי אמנות ותיאטרון זכותם להיות ולהתקיים בכל מקום. לא משנה האזור בארץ או בעולם.
תפקיד התיאטרון והבמה הוא לבדר ולבקר ולשים מראה איפה שצריך. להציג את נושא המיחזור זה חשוב בעיניי בכל נקודה על המפה ואם הייתי דובר ערבית הייתי מעלה את ההצגה מול קהל דובר ערבית. נושא המיחזור הוא חשוב והוא אוניברסלי. לא משנה איפה מעלים אותו. כל אחד חי איפה שהוא רוצה לחיות וכל אחד עושה את מה שהוא רוצה לעשות".

ספר על פאדיחה בלתי נשכחת שקרתה לך בהצגה.
"באחת ההצגות הראשונות החלפתי דמויות ויש דמות עם משקפיים ואז אני צריך לחזור לדמות הקודמת שלי ושכחתי להוריד את המשקפיים. רק אח"כ כשעברתי לדמות השנייה הבנתי שאני עדיין בדמות הראשונה. הקורונה העלתה בי חלודה אבל עכשיו אני מסיר אותה ואני באטרף של הצגות מאז שנגמרו הסגרים. לא נעים להודות, אבל אני שחקן שמזיע ברמות. כולי מים וזיעה נוטפת ולא נעים לי שאני משפריץ זיעה על ילדים. אפילו דואגים לי לכמה סטים של חולצות. באחת ההצגות אחד הילדים שישב בקדמת הבמה צעק לי "אתה ממש מזיע!" וזאת הייתה פאדיחה רצינית".  

יש מחשבה על מעבר מעולם התיאטרון לעולם הקולנוע / טלוויזיה?
"ברור שאין לי בעיה לעבור לטלוויזיה וקולנוע. אני נהנה מלעשות גם וגם. כיף לי מאוד בתיאטרון אבל החלום הגדול הוא טלוויזיה וקולנוע ללא ספק. אני לא רק משחק, אני עושה גם סדנאות הדרכות וכל מה שקשור לעולם המשחק".

הצגה בשבילי היא... (השלם במילה אחת) – "חוויה".

אם לא היית בתיאטרון קרוב לוודאי שהיית.....
"נגר. למה דווקא נגר? כי אני מאוד אוהב לעבוד עם עץ. בתקופת הקורונה והסגרים עשיתי בית מעץ לילדים שלי ואפילו בניתי דק בבית. לא רבים יודעים אבל גם השחקן הריסון פורד הוא בעצמו נגר אז אם אפשר גם וגם למה לא? חוץ מזה החלום העיקרי שלי לקראת סוף חיי זה לסגור מעגל עם שם המשפחה שלי ולהיות רועה צאן – צ'יובנו. נטול דאגות וחי בשלווה. ממש כמו שם המשפחה שלי".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('b6f9f120-0eac-428a-9e59-763cae719d32','/dyncontent/2022/6/22/2fff39e7-059a-4bb4-9681-550c4b075940.gif',14806,'סמי 722 אייטם ת',525,78,true,33044,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('b6f9f120-0eac-428a-9e59-763cae719d32','/dyncontent/2022/5/23/370b8857-5de9-499d-b103-3280be854109.jpg',14656,'סינפונייטה 522 אייטם',525,78,true,33044,'Image','');},7]]);})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה