ישנם תושבים הידועים בעשייה החברתית המאפיינת אותם, והפעם אנחנו רוצים לפרגן להם. מידי שבוע נחלק את 'צל"ש השבוע' לתושבים שראויים לפרגון על העשייה החברתית שלהם למען האחר. השבוע, אנחנו רוצים לפרגן לסיימון דוידוב. סיימון, בן 21, משכונה ד' בבאר שבע, מתנדב ומסייע בכל אפשרות שיש לו לאנשים שסביבו. סיימון פעיל חברתי, הוא מתנדב בבית אבות עם קשישים, מלווה נערים בסיכון ומשמש עבורם דמות לחיקוי ואח בוגר ומתמקד בלמידה וחינוך כדי להמשיך ולעסוק בתחום. בנוסף, הוא מייצג אותנו בכבוד בתחרויות בינלאומיות בקארטה ואף זכה בפרסים על ההתנדבות והעשייה החברתית שלו.

סיימון דוידוב. צילום באדיבות המצולם

תחילת הדרך

סיימון גדל בשכונה ד' בבאר שבע. הוא למד במקיף ג' עד כיתה ט' אך לא הסתדר עם המסגרת הלימודית ועבר לתכנית 'היל"ה- קידום נוער בסיכון'. "לא הייתי מגיע הרבה לבית הספר, היה לי קשה ללמוד, מה שהחזיק אותי זה החברים וספורט. היו לנו גם בעיות בבית, אז הלכתי לעבוד מגיל קטן כדי לפרנס את עצמי ולעזור למשפחה", נזכר סיימון. כבר בגיל 12 יצא לעבוד בלילות, ומגיל 13 במשך חמש שנים עבד במאפיית גילת בשכונה ד'. "אם לא הייתי עובד לא היה לי מאיפה להביא כסף, הייתי עובד 300 שעות בחודש, זה עזר לי לממן את עצמי, את הנסיעות לתחרויות קארטה", סיימון מסביר.

מגיל 4 ועד היום סיימון מתאמן בקארטה, הוא אף מייצג את העיר בתחרויות ברחבי העולם וזוכה בפרסים על כך. הוא תמיד אהב והתחבר לספורט וגם לקראת שירותו הצבאי היה נחוש להתגייס למסגרת קרבית ולתרום מעצמו למדינה. הוא החל להתאמן כדי להתחזק ולהגיע מוכן לשירות קרבי. ולמרות זאת, באותה תקופה סבל סיימון מכאבים ודימומים אבל לא ידע מה הבעיה והמשיך לכיוון המטרה. בשנה שלפני הגיוס הוא התחיל להתנדב בבית האבות העירוני. "הלכתי כל שבוע, עזרתי לצוות הפיזיותרפיה בבית אבות", מספר סיימון. הוא מוסיף ואומר שרצה להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא יכול לתרום ולעזור, על פעילותו הוא קיבל את פרס נוער למתנדב מראש העיר. "ההתנדבות מילאה אותי, לימדה אותי שאפשר וחשוב להתייחס לאחרים בכבוד, זו תחושת סיפוק לעזור למישהו אחר", אומר סיימון.

סיימון דוידוב. צילום באדיבות המצולם

ואז הגיע הרגע שחיכית לו, הרגע להתגייס?

"אחרי שעברתי את יום הסיירות בהצלחה אמרו לי שאני מתגייס לדובדבן, וחודש לפני הגיוס סבלתי מכאבים חמורים ואשפזו אותי לחודשיים, אז גילו לי את המחלה- קוליטיס. ירדתי 10 קילו, היו לי דימומים בלי הפסקה, זו מחלה כרונית ואני מטופל כל הזמן. מגיע לאשפוז פעם בחודש ומקבל טיפול, כתוצאה מכך קיבלתי פטור מהשירות הצבאי. כשהבנתי שלא יכולתי להתגייס זה העמיד אותי במקום. החודשיים האלה לימדו אותי להעריך את הסביבה שלי ולהבין שאתה לא לבד בעולם הזה. מהמקום הזה החלטתי לקחת את החלק ההתנדבותי ולהפוך אותו למשמעותי יותר בחיים שלי. ואז הצטרפתי לאגודה להתנדבות ועשיתי שירות לאומי".

הבנת שההתנדבות היא חלק מרכזי בחיים שלך?

"קשה לאסוף את עצמך אחרי תקופה כזו קשה ולהגיע להחלטה כזו... הכנתי את עצמי לגיוס לקרבי, חיכיתי כל הזמן הזה, התאמנתי ופתאום הכל התפוצץ ברגע. אבל החלטתי לעשות משהו טוב, לעשות משהו שקשור לתחום החינוך. אז בחרתי לשלב ולעזור כמה שיותר. בשעות הבוקר המשכתי להתנדב בבית אבות, בצהריים הייתי מעביר שיעור ספורט אתגרי לנערים ובשעות הערב התנדבתי במרכז פאני קפלן בשכונה ד' כמלווה נערים בסיכון מהשכונה. בחרתי להקיף את עצמי בפעילויות חינוך וזו הייתה תחושה מדהימה".

מוביל לשינוי

סיימון שימש כאח בוגר של אותם נערים והיווה עבורם מודל לחיקוי, הנער כמוהם שהגיע בעצמו מהשכונה והצליח להתקדם בחיים. "אני מעודד נערים לעשות צבא ושירות לאומי. אני מנסה לעזור לנערים בסיכון להבין שלא צריך לוותר בקלות  על המסגרות האלו, שזה יכול לשנות להם את החיים". סיימון מסביר שנערים בסיכון לא רוצים לעשות כלום, הם במצב שהם אומרים לעצמם שאף אחד לא מאמין בהם, ושעדיף להם פשוט ללכת לעבוד ולהרוויח כסף. "הם לא רואים שיש להם הזדמנות לצאת מהמצב הקשה בו הם נמצאים. יש שם נערים שעברו דברים לא פשוטים בחיים, אבל זה רק סיבה עבורם להיות חזקים הרבה יותר ולהתקדם. יש גם נערים שבזכות המפגשים שלנו והזמן שלי איתם כן בחרו להתגייס, אני בקשר איתם ורואה את השינוי שהם עברו וזה כיף גדול", משתף סיימון בתחושות.

קיבל גם את אות מצטיין הנשיא. צילום באדיבות המצולם

על העשייה החברתית שלו הוא קיבל מהאגודה להתנדבות את אות מצטיין הנשיא וגם היה איש השנה של עמותת ליונס בבאר שבע. סיימון מספר: "זה עשה לי טוב והייתי שמח, זו הייתה סגירת מעגל עבורי. נתנו לי את הכבוד והיחס הזה על כל העבודה הקשה שעשיתי. זה גורם לי לקום כל יום מחדש ולהמשיך לעזור למי שסביבי. זה היה מאוד מרגש". את השירות הלאומי עשה סיימון במשך שנה, ובשנתיים מאז שסיים הוא ממשיך להתנדב ולתרום. כיום, הוא מלווה נערים מהשכונה שלו ובכל שבוע לוקח אותם לבית האבות העירוני. "בכל שבוע אני והנערים מצטרפים אליהם במשך 3 שעות לפעילויות השונות. היינו חוגגים איתם ימי הולדת, מצטרפים לערבי בינגו ופשוט עושים להם שמח וטוב על הלב. בסוף כל מפגש אני יושב עם הנערים ואנחנו משתפים אחד את השני בתחושות שלנו", מספר סיימון.

"מנפץ את התקרות"

אחד מהנערים שסיימון מלווה אף קיבל את אות המתנדב לנוער בעצמו: "הוא הגיע להישג בעצמו, לאט לאט צמח, הצליח בלימודים, שיפר את ההתנהגות שלו והשתתף בהתנדבות. על זה הוא קיבל הוקרה וזה היה סגירת מעגל עבורי, תחושה מיוחדת". סיימון כיום גם פעיל בעמותת נגבה ולוקח חלק בתכנית 'ידידים' של אוניברסיטת בן גוריון בה הוא חונך באופן אישי נער. בנוסף, הוא התנדב ב'ג'מילה- ניידת מניעה, הסברה ואיתור בני נוער משוטטים'.

במקביל להתנדבויות, סיימון החל במכינה להשלמת בגרויות במכללת קיי ומתכנן גם לעשות תואר בהוראה וחינוך גופני. "זה לא פשוט, קשה לי מאוד בלימודים ולוקח לי הרבה זמן. אבל זה להוכיח בעיקר לעצמי שאני יכול למרות הקשיים ולא לוותר". הוא אפילו ייצג את המכללה באליפויות אס"א  בענף הקארטה והגיע למקום הראשון, וגם זכה לצאת למסע לפולין שלא עשה בתור נער. "אני כל פעם עושה עוד משהו, משיג עוד הישג, מנפץ את התקרות שחסמו אותי כשהייתי ילד. אין דבר שאי אפשר להשיג עם מספיק רוצים ומאמינים".

מה המסר הכי חשוב בעינייך שאתה מנסה להעביר לנערים?

"שכל יום יש הזדמנות חדשה. יש משפט שאני מאמין בו 'תאמין בלהמציא את עצמך מחדש'. יכול להיות שנער כמוני היה בתקופה ממש קשה ופתאום הגיע אליו הבן אדם הנכון, המורה, החבר... מישהו שאמר לו מילה טובה והאמין בו. זה גורם לך להאמין עצמך, אז זה מה שאני מנסה להעביר לנערים. לחזק להם את האמונה בעצמם, את הביטחון העצמי ושהיכולת להשתנות היא בידיים שלהם, אף פעם לא מאוחר. גם מוסדות החינוך צריכים לעזור יותר לבני הנוער בתחום הזה. יש בגרויות ומבחנים והרבה מטלות, אבל חשוב גם לתת דגש להתנדבות. לדעת להתאים אותה לכל ילד, כך הוא ירצה לעשות את זה ויפיק מזה את המירב, לשפר דרך ההתנדבות את מה שהוא חלש בו".

מה החשיבות בעינייך של תרומה ועזרה לאחר?

"כל בן אדם בחיים צריך להרגיש שהוא נתן משהו מעצמו, לעזור לאנשים סביבנו ולא לחשוב רק על עצמינו. זה מוסיף לערך העצמי כל כך הרבה. שכל אחד יעשה משהו עבור האחר על פי היכולת שלו, על פי מה שהוא יכול, מהלב. בדגש על נתינה בתחומים שפחות חזקים אצלנו באופן אישי, כך נוכל גם לתת וגם לשפר את עצמנו, גם לקבל. אם היה לי קשה לדבר עם אנשים והייתי מתבייש לעמוד מול אחרים, אז דווקא הלכתי להתנדב עם אנשים אחרים, כדי לחזק את עצמי. אתה לא מקבל על זה כסף או משהו חומרי, אלא כלים לחיים ותחושת סיפוק מהעזרה לאחר. אני מאוד מחובר לעיר הזו, לבאר שבע, לתושבים פה, כל מה שקשור בחינוך נוגע בי מאוד ואני רוצה להמשיך לתרום. אני איש חינוך, אני רוצה ללמוד כמה שיותר, לשנות ולהשפיע בעתיד בתחום החינוך במה שאני יכול, רק להמשיך בעשייה, זה הכי חשוב לי".