צל"ש השבוע: הבאר שבעים שמאמנים את ניצולי השואה עד הבית



הם זיהו צורך של הקשישים בבאר שבע בימי הקורונה בשמירה על אורח חיים בריא ויצרו פרויקט שאין שני לו! אימוני ספורט אישיים לניצולי שואה עד הבית. צל"ש השבוע של 'באר שבע נט' הולך לתושבי באר שבע שעושים מידי שבוע אימונים ספורטיביים לקשישים בבתיהם

"אנחנו עושים בזכותם אימונים אישיים וזו תעסוקה שאני נהנית ממנה, המדריכים נחמדים, ממש נשמות טובות!", כך סיפרה ל'באר שבע נט' בהתרגשות יהודית נדיר מבאר שבע, ניצולת שואה בת 83. יהודית ותושבים מבוגרים נוספים בעיר, נהנים מחברתם של מדריכי כושר באר שבעים שהגיעו עד לביתם כדי להעביר להם אימוני ספורט אישיים בימי הקורונה.

המחלקה לרווחת הקשיש בעיריית באר שבע, בשיתוף אגף הספורט בחברת כיוונים יצרו פרויקט מיוחד ומרגש בו הם מקיימים אימוני ספורט אישיים לניצולי שואה עד הבית. לפרויקט התגייס המאמן צחי שני נגר, יחד עם המדריכות אורטל וסופיה שהגיעו מידי שבוע לבתיהם של הקשישים בכדי להעביר להם אימון ספורטיבי מותאם על מנת לשמור על שגרת חיים בריאה עד כמה שניתן. צל"ש השבוע של 'באר שבע נט' הולך להם ולתושבי העיר הוותיקים!

"היוזמה נולדה מתוך עבודה מאוד קשה של המחלקה לרווחת הקשיש בעיריית באר שבע, הם ניסו לאתר את הצרכים שהקשישים זקוקים להם, את מה שיעשה להם טוב במיוחד בתקופת הקורונה. פגשתי ניצולי שואה מבוגרים שלא יצאו חודשים מהבית", סיפרה ל'באר שבע נט' אורטל טביב, מדריכת כושר בפרויקט, "לכן הצורך שעלה הוא לפעילות גופנית, תנועה ופיזיותרפיה, כשנמצאים בבית הרבה זמן ולא זזים הרבה זה משפיע על הגוף והבריאות וגם על המצב הנפשי. לכן הפרויקט יצא לדרך במטרה לתת מענה לאותם אנשים יקרים וחשובים, אנשים שחייבים לדאוג להם".

צחי שני נגר ואורטל טביב עם המתאמנים, צילום פרטי

איך זה עבד בפועל? הגעתם לבתים של ניצולי השואה המבוגרים וקיימתם איתם אימון אישי אחד על אחד?

אורטל: "כן, הגענו אליהם לבתים בכל שבוע לפעילות של אחד על אחד ונוצר יחס אישי, נוצרה מערכת יחסים מעבר לספורט. בהתחלה הגעתי לכל אחד כדי להכיר אותם, להקשיב להם ולהבין מה הבעיות הרפואיות שלהם כדי לדעת להתאים את סוג התרגילים למצבם הפיזי והתפקודי. ואז יכולנו לעשות להם תרגילים מותאמים אישית, הרעיון הוא גם לאפשר להם זמן של פעילות גופנית וגם ללמד אותם תרגילים שיוכלו לעשות בבית לבד אחר כך, ללמד אותם איך לשמור על עצמם ולחיות אורח חיים פעיל עד כמה שאפשר בכל זמן נתון, ללא תלות בשום אדם אחר. הם ממש חיכו כל פעם שאבוא, עם דלת פתוחה... הם מספרים שזה גורם להם לחיוך ולאושר, מפיג את תחושת הבדידות וגם רואים את השיפור, זה מחמם את הלב".

איך היו התגובות שלהם? הם שמחו שעוזרים להם לשמור על אורח חיים בריא?

אורטל: "התגובות היו מדהימות, הם ביקשו לדבר עם ראש העיר ולהודות לו אישית. זה ממלא את הלב, הם רוצים ומחכים שנבוא. ההיענות כל כך גדולה, כשאני בשטח אני מרגישה שזה באמת הצורך שלהם, בפעילות, בתנועה, בחברה, הם רוצים להפעיל את הגוף ולהיות פעילים, הם דואגים לעצמם, לא רוצים ליפול לחולי ולא להחמיר בעיות, אני מגלה שיתוף פעולה מאוד גדול ואנחנו כאן כדי לעזור להם".

 צילום פרטי

גם ניצולי השואה והקשישים עצמם מספרים על חוויה חיובית מהאימונים האישיים. אחת מהן היא, כאמור, יהודית נדיר שנולדה ב-1937 בהונגריה. היא הייתה ילדה קטנה כשהועברה עם משפחתה מבודפשט לברגן בלזן. יהודית ניצלה מהמלחמה, כמו גם סבתה ואמה ויחד הן עלו לארץ שנה לפני קום המדינה. "סבתי, אימי ואני היינו יחד, הבנו שמפרידים משפחות ולכן מסרנו שמות שונים כל אחת מאיתנו וככה הצלחנו להישאר יחד", סיפרה לנו יהודית, "עברנו את מחנה הריכוז ושם שוחררנו בסוף המלחמה, העבירו אותנו לטיפול רפואי בשוויץ שם אימצה אותי משפחה קתולית. זו הייתה מתנה מיוחדת עבורי, אני עד היום בקשר עם המשפחה הזו". לאחר מכן עלתה יהודית לארץ עם משפחתה ותחילה הגיעה לירושלים, היא מספרת שלאט לאט המשפחה התלכדה והם מצאו אחד את השני. "זה היה בימי המנדט הבריטי, הייתי הולכת עם סבתא שלי כל שבוע לקרוא את רשימת הפליטים שהגיעו לארץ, היא קראה את החלק העליון ואני את החלק התחתון כי לא הגעתי בגובה, חיפשנו מכרים או קרובים".

יהודית הגיעה לבאר שבע בשנת 1967 כשהכירה את בעלה שהיה קצין בחיל השריון ושירת בדרום הארץ. היא מספרת שעבדה כמתורגמנית בעירייה ובקופת חולים. מאז יהודית חיה בבירת הנגב, ולאחרונה לקחה חלק באימונים האישיים שהגיעו להעביר לה המדריכות והמדריכים.

איך זה היה בשבילך? מה היית רוצה להגיד לכל מי שלקח חלק בפרויקט הזה?

יהודית: "זה מאוד נחמד, האנשים הם נהדרים. הם נותנים תרגילים שעובדים על איברים שונים ויודעים להתאים לנו את התרגילים, הם יודעים את העבודה. בשבילי זו תעסוקה שאני נהנית ממנה, הם נשמות טובות! זה תענוג לראות את החצי היפה של עם ישראל ואני מאוד מרוצה מהם, ממש נעים לי, הם נהדרים ואני רוצה להודות להם".  

 יהודית נדיר, צילום פרטי

בתור מאמנת, איך הרגשת אחרי האימונים והמפגש עם ניצולי השואה המבוגרים? שמחת לקחת חלק?

אורטל: "אני פעילה חברתית ומאוד רגילה להיות סביב אוכלוסייה של קשישים ואנשים שקשה להם. כשאני יוצאת משם ואני מקבלת את החיוך והתודה, כשהם אומרים לי "חיכיתי לך, איזה כיף לי וכמה זמן לא חייכתי" מבחינתי זה השיא, אני לא צריכה יותר מזה. כשאנחנו מגיעים אליהם ואת מדרבנת אותם ומראה להם שאפשר ושזה כיף, זה מעורר בהם את המוטיבציה והרצון לעשות פעילות גופנית".

מה החשיבות בעיניך של עזרה לאוכלוסייה המבוגרת ולניצולי השואה ושמירה על קשר עימם?

אורטל: "ככלל כחברה, לא רק בימי קורונה, אנחנו צריכים להטמיע בתוכנו את העזרה ואת ההקשבה לאחר, את מתן המענה לאוכלוסיות האלה. אלה ההורים שלנו, הסבים והסבתות שלנו, במיוחד ניצולי שואה, חשוב להמשיך לעודד כל פרויקט וכל יוזמה שתהיה לטובת האוכלוסייה המבוגרת מכל בחינה. צריכים תמיד לעשות למענם, מחובתנו לדאוג להם ולהיות כאן עבורם".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה