פסח הוא עוגן בלוח השנה שלנו. לצד החופש, השמחה ותחושת הקרבה המלווים תקופה זו, רבים חווים חרדה, מתח, דכדוך, ריקנות או מצוקה אחרת. התחושות עשויות לנבוע או להחמיר מההכנות לחג, מדרישות מופרזות ביחס לעצמנו, או מחששות סביב מפגשים משפחתיים. בכתבה זו נתאר שני הקשרים שגורמים למצוקה סביב החג ונציע דרכי התמודדות.

אילוסטרציה: pixabay

מתיחות הנובעת ממחשבות טורדניות

ההכנות לפסח כוללות, עבור רבים, עיסוק ניכר בניקיון ובמצוות דתיות. אנשים המתמודדים עם הפרעה טורדנית-כפייתית (obsessive compulsive disorder, או בקיצור - OCD), עלולים לסבול במיוחד במהלך הכנות אלו לחג, או לגרום למצוקה אצל הקרובים להם.

OCD הוא קושי נפשי שבו אדם סובל ממחשבות חוזרות ומטרידות, אף שהוא יודע שהן אינן סבירות. המחשבות עולות בתודעה אף שהאדם מנסה בכוח להיפטר מהן. הן מעוררות מצוקה רבה ודוחפות לביצוע פעולות באופן כפייתי, בניסיון למנוע את הופעתן. הפעולות הכפייתיות אינן יעילות והמחשבות צפות שוב.

תוכן המחשבות קשור לרוב לנושא שחשוב לאדם. אדם דתי עם OCD, עשוי לחשוש שאינו מקיים כיאות את מצוות החג ולגלוש לדקדקנות-יתר. לרבים הסובלים מ-OCD יש מחשבות שעוסקות בלכלוך – הם חוששים מזיהום ולכן נוטים לניקיון-יתר. רבות מהמחשבות הטורדניות עוסקות בחשש מפני פגיעה באחרים ואובדן שליטה. הפעולות הכפייתיות בעזרתן האדם מנסה לשכך את המחשבות, עשויות לגזול זמן רב ולהוביל לחיכוכים עם המשפחה.

קושי נפשי נוסף הקשור ל-OCD, הוא אגרנות. ישנם אנשים שנקשרים מאוד לחפצים ומתקשים לזרוק אותם, גם אם אין בהם שימוש. הסדר והארגון שקודמים לחג, המלווים בלחץ מהסביבה להיפטר מהחפצים הלא נחוצים, מעלים מאוד את רמת המצוקה שחווים אנשים אלו.

אם אנחנו סבורים שאדם קרוב אלינו סובל מ-OCD, חשוב להיות אמפתים כלפיו. להבין שהתופעות האלו מבטאות סבל אדיר שמפריע קודם כל לו עצמו. במקביל, יש להבהיר לו את הדאגה שלנו, לעודד אותו לפנות לטיפול כדי להפחית את הסימפטומים, לצמצם את המצוקה ואת הפגיעה ביחסים הקרובים. בטיפול עובדים על קבלת המחשבות, גם כאשר אינן נעימות. מפתחים יכולת לשאת את הדחף שמעוררות המחשבות, מבלי לבצע פעולות כפייתיות, משום שפעולות אלו מפחיתות את המצוקה רק לטווח הקצר. בטווח הארוך, הפעולות מחריפות את עוצמתן ותדירותן של המחשבות ומחזקות את הדחף לפעול על פיהן.

אילוסטרציה: pixabay

מתיחות סביב מפגש משפחתי

עבור חלקנו, המתח העיקרי נובע ממפגש עם בני משפחה. לפעמים, המתח מתחיל עוד לפני ההגעה, בנסיעה הממושכת בפקקים. ייתכן שאנחנו חוששים לפתוח בשיחה עם קרובים שלא ראינו זמן רב, ואולי התרחקנו מהם. עשוי להיות חשש שישאלו אותנו שאלות אישיות, שיעוררו שיחה על נושאים שאנחנו עוד לא מוכנים לשתף בהם. אולי יש בני משפחה שאנחנו חוששים במיוחד לפגוש – יש לנו חילוקי דעות איתם, מטעני עבר או שאנחנו חווים אותם כשיפוטיים. במקרים אחרים, המתח נובע מדאגה לקרוב שעובר תקופה קשה, או מתגעגעים לאהוב שהלך לעולמו.  

על מנת להתמודד עם המתח, כדאי להתמקד באינטראקציות חיוביות עם אנשים במשפחה שעושים לנו טוב, להימנע מחילוקי דעות ומאבקים, ולהציב גבולות ברורים בצורה נעימה. אפשר להבהיר, ברוגע, שיש נושאים שלא רוצים או מרגישים בנוח לדבר עליהם. גם חשוב לא לשכוח להמשיך להקפיד על ההרגלים הבריאים שלנו, כמו  להתעמל, לבלות באוויר הצח, לצאת להליכות ולהימנע מאכילת ושתיית יתר.

תחושות מתח ומצוקה הן מובנות ונורמטיביות לחלוטין. יחד עם זאת, אם התחושות הללו מתמשכות ומפריעות לשגרת החיים, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לקבל עזרה.

פרופ' דיימונד הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי, מנהל הקליניקה הקהילתית של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.

ד"ר אנהולט הוא פסיכולוג קליני המטפל וחוקר את תופעת ההפרעה הטורדנית-כפייתית, מדריך בקליניקה הקהילתית של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.

לפרטים נוספים על הקליניקה, ניתן לפנות בטלפון 08-647-7002, במייל: [email protected] או באתר:  www.bgucommunityclinic.com