אמש נרצח בפיגוע הקשה בצומת אריאל, סמל ראשון גל קיידאן (19) כאשר מחבל תקף אותו בטרמפיאדה שאיבטח. גל שירת בגדוד תותחנים 334 בחטיבת ה"אש" והותיר אחריו 2 אחים והורים. קרוביו מספרים כי היה מוזיקאי מחונן וניגן שנים רבות בקונסרבטוריון. הבוקר בשעה 11:00 יובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע.

 גל קיידאן ז"ל. צילום פרטי

כעת, מופיעים ברשתות נקודות ציון לזכרו של גל ובהן רסיטל היום שלו בקונסרבטוריון שנערך לפני כשנתיים, שם תועד גל כאשר הוא מנגן על המנדוצ'לו שכה אהב. שרונה קפון, מי שהייתה סמנכ"לית הקונסרבטוריון, נשא דברים בסיום ההופעה ואמר לגל: "מה אני אגיד לך גל, אתה ילד, נער מקסים, תענוג היה להכיר אותך לאורך השנים. כל כך לבבי, כל כך חם, מלא חוש הומור. כמה נדיר כלי הנגינה שאתה מנגן עליו, המנדוצ'לו, נדיר שבכלל מנגנים עליו".

"אני חושבת שלא רק שאתה הנגן היחיד בארץ שמתמחה על הכלי הזה, יכול להיות שזה אפילו ברמה העולמית ומגיעות לך על זה המון מחיאות כפיים, על האומץ והאתגר הזה. לקחת פה מושכות למשהו שיכול לתת דוגמה לדורות הבאים. זה הבית שלך, תמשיך לבוא לפה, תמשיך לנגן, אל תפסיק לנגן אף פעם, אנחנו אוהבים אותך".

גל בתגובה למילים המרגשות הודה לכלל האורחים, להוריו ולמוריו: "תודה רבה על תקופה מופלאה, על עשר שנים, זה המון. אתה חינכת אותי, עשר שנים הייתי פה, אתה מבחינתי המורה הנצחי, האבא, המקום שהוא בית שני". אמו הודתה למנהלים ולמורים: "אנחנו ביחד 18 שנה. אנחנו גידלנו פה שני בנים, במצטבר, שנים טובות ושמחות ואנחנו מסיימים פרק ומתחילים איזשהו פרק חדש ואני לא יודעת איך זה יהיה".

הבוקר סיפרה קפון ל-ynet: "גל היה ילד מאוד חייכן. הייתה לו שמחת חיים גדולה וטוב לב שפרץ ממנו בכל עניין ודבר. הוא היה תלמיד מעולה ומסור למוזיקה. כשלמד לנגן יצירה חדשה היה עושה עבודת עומק. כשניגן, ראית שניגן באהבה והוא הדביק באהבה הזו תלמידים נוספים. בזכות אהבתו של גל למנדוצ'לו, תלמיד נוסף החליט ללכת בדרכו וכיום הוא מוזיקאי מצטיין בצה"ל. הוא אפילו ינגן בהלוויה".

למילותיה הצטרף יקי ראובן, מנהל הקונסרבטוריון ואמר: "גל היה פרח נדיר. ילד שקט וסופר חכם. הוא ניגן מנדולינה אך בחר להתמחות דווקא במנדוצ'לו, כלי בס קשה שמחזיק את כל התזמורת. הוא התמקצע בזה. הוא סיים בהצטיינות. הוא עשה הכול בצניעות. תמיד הראשון להתנדב. הוא היה חכם ונדיב. כולנו בהלם. הייתה לו התלבטות לגבי המשך הדרך. הוא הצטיין גם בשאר המקצועות. הוא מעולם לא פספס שיעור או סיור של הקונסרבטוריון. אבל תמיד היה חשוב לו לפגוש את החברים בהרכב. מעבר לניגון. הוא תמיד היה עם שיער ארוך וכשהתגייס חזר לעזור לנו עם שיער קצר. אני לא אשכח את הרגע שראיתי אותו. הוא בא לעזור ולהתנדב ולתת מעצמו. הוא היה אישיות נדירה. הוא באמת היה הכי שיש. מלח הארץ וטוב לב".