"עברנו תקופה לא פשוטה בכלל, אבל הצלחנו, עשינו את זה"

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('5145c308-0740-4256-b30a-556a3c8c5c99','/dyncontent/2021/9/15/68725b95-83f3-4a2f-9f88-56683a81f4b7.jpg',13448,'',525,78,true,36411);},7],[function() {setImageBanner('5145c308-0740-4256-b30a-556a3c8c5c99','/dyncontent/2021/9/12/3720aa90-502e-4743-af3f-2f17912bc41b.jpg',13433,'',525,78,true,36411);},7]]);})

באחד ביוני יוסרו כל מגבלות הקורונה, מבצע "שומר חומות" מאחורינו והחודש חל גם שבוע האחים והאחיות. זהו זמן מצוין לתפוס לראיון בארבע עיניים את מנהלת הסיעוד המחוזית במאוחדת מחוז דרום, רויטל תורג'מן - ולסכם עמה, לפחות זמנית, את התקופה שחשפה לעולם את כוחו של עולם הסיעוד, ובעיקר נחיצותם ויעילותם של האחים והאחיות בקהילה

יח"צ מאוחדת מחוז דרום

שבוע האחים והאחיות בסימן 'אני הגיבור/ה שלך' - שצויין במהלך חודש מאי נפל השנה על מבצע "שומר חומות", ללא ספק, מבצע נוסף בתקופה שאינה פשוטה, בה הדרום בפרט ומדינת ישראל בכלל, עמדו בפני אתגרים ביטחוניים לא פשוטים וירי טילים מאסיבי מצד חמאס. "אבל עם כל זאת, אנחנו מנוסים במצבי חירום כך ששום דבר כבר לא מפתיע אותנו", אומרת רויטל תורג'מן מנהלת הסיעוד במחוז דרום במאוחדת. "קורונה, טילים, או מצבי חירום - האחים והאחיות נמצאים בחזית תמיד, הגיבורים האמיתיים מאחורי כל מצבי החירום שאפשר לדמיין". והיא בהחלט יודעת על מה היא מדברת, בייחוד אחרי ההתמודדות עם נגיף הקורונה שהציב אתגרים מיוחדים ובלתי מוכרים.

 רויטל, כיצד תסכמי את השנה שחלפה, כשעיקרה בצל הקורונה?

"זו הייתה שנה שלימדה את כולנו להתמודד עם אירוע מתגלגל, דינמי שחייב אותנו להסתגל מעת לעת להטמעת נהלים והנחיות בזמנים לא ריאליים. אם בשגרה אנו עובדים על פי תהליכים באופן מתוכנן, הרי שבשעת חירום כמו בשנת הקורונה נאלצנו לבצע מהלכים לא מתוכננים, מהירים ומדויקים כדי לשמור על בריאות המטופלים שלנו וכל זאת תוך הנגשת השירות המיטבי מבחינת זמינות, נגישות ונוחות בפריסה רחבה עם שיתוף פעולה של כלל הגורמים המקצועיים והלוגיסטיים. בד בבד, דאגנו מאוד לאוכלוסיות מוחלשות - הקשישים, ניצולי השואה, מרותקי הבית וייעדנו צוותים לטובת הטיפול בהם - כל אלה כמובן במקביל לטיפול שוטף במרפאות, מפני שלא ניתן היה להתעלם מאותם מטופלים שזקוקים לסיוע האחים והאחיות מידי יום".

 כשתורג'מן מדברת על הסתגלות למצב החירום בצל הנגיף, היא מתכוונת "לאותם שלושים ושניים אלף קשישים מטופלי מאוחדת, שקיבלו שיחות טלפון מהאחים והאחיות, שדרשו בשלומם, ציינו את צרכיהם וסייעו לכל צרכיהם - הן בתרופות, הן במזון ומאוחר יותר בחיסונים גם בבתים, תוך שמירה על ריחוק מתבקש כדי לשמור על בריאותם של אותם מטופלים". תורג'מן מוסיפה באותה נשימה כי, "ובמקביל נערכנו לפתיחת עמדות דיגום בפריסה רחבה, גיוס צוותים מהיום להיום, הקמת מתחמי חיסונים, הדרכת הצוותים על פי הנחיות משרד הבריאות, ליווי ומעקב ובקרה שוטפת של הצוותים בשטח - ולשם הבנת גודל הפעילות, אציין כי בתקופת השיא דגמנו כ-2,500 מטופלים ביום ובעונת החיסונים סביב 5,000 מטופלים ביום – כשלכל אלה נערכנו לוגיסטית, מקצועית ותפעולית בזמן אפס והכל על פי הנחיות משרד הבריאות ועמידה בסטנדרטים".

 לפי מה שאת מספרת זו הייתה שנה קשה במיוחד...

"לא, זו לא הייתה שנה קשה, אלא מורכבת ומלמדת, שבזכותה היינו יצירתיים יותר, חזקים יותר. יש משפט שאומר: 'שהגלים מתחזקים - החזקים מתגלים', לשמחתי, בזכות השנה הזו נחשפו הגיבורים האמיתיים, האחים והאחיות שבכל השנים העניקו את אותה העבודה המסורה לציבור המטופלים – וכעת התגלו ואף זוכים להערכה גדולה על פועלם. בזכות השנה הזו, האחים והאחיות בלטו בחוזק שלהם, ביכולות שלהם ובמקצועיות שלהם. תראי, אף אחד מהם לא עבר תקופה קלה. בתקופת השיא של הקורונה נסגרו מחלקות שלמות במרכזים גריאטריים ששייכים למאוחדת בשל בידודים של צוותים. נדרשתי לגייס את אחיות המחוז בעלי כשירות מקצועית תואמת בכדי לטפל במונשמים. זאת הייתה חוויה בלתי רגילה - גם עבור האחיות שעבדו סביב השעון ללא הכנה מוקדמת וללא יכולת היערכות, הם נקראו לעבודה, גם בחגים – ולמחרת התייצבו למשימה. שם הם הוכיחו את הכוח שלהם ובעיקר את האהבה למקצוע והאהבה לבני אנוש".

 עם זאת, אני מניחה שנתקלתם בקשיים. בכל זאת, תקופה די מאתגרת בלשון המעטה.

"נכון. הקושי המרכזי היה כאשר צוותים רבים נאלצו לצאת לבידוד. נאלצנו להתמודד עם המצב - ולשמור על שירות איכותי, להציב צוותים מחליפים, לבודד אחים ואחיות ממרחב למרחב וממרפאה למרפאה, גם בקפסולות, על מנת לשמר על רצף טיפולי ותפקודי של המרפאות השונות לרווחת המטופלים וכל אלה בזמן שכל הזמן התקבלו הנחיות מגורמים שונים, בזמן שהיה חוסר בהירות בנוגע למגפה והשלכותיה. ברוך ה' צלחנו גם את המשוכה הזו".

 ובאופן אישי?

"התחזקתי. הכרתי את שלוש הבנות שלי טוב יותר. עבדתי הרבה מהבית וגיליתי אותן מחדש. היו ימים שפתחתי חמ"ל בבית, הבנות נחשפו לכל, ראו אותי עובדת מול המחשב וצמודה לטלפון מהשעות הקטנות של הבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. רק אחר כך הבנתי שהן הסתכלו עליי בהערצה. יום אחד הבת שלי שאלה אותי 'אמא, איך את יכולה להיות קשובה לכל כך הרבה הנחיות בו זמנית ולנהל צוות כל כך גדול בתקופה כל כך מלחיצה?' ועניתי לה תוך שאני אוחזת בטלפון שזו העבודה, זה מצב חירום והתפקיד שלנו הוא לשמור על בריאות המטופלים. באחת הפעמים שמעתי שהן קוראות לי 'סופרוומן', אומרות שאני הגיבורה שלהן, הן היו מכינות לי לאכול משום שהייתי שוכחת, לא היה זמן לאכול, היה צריך לתת מענה. היום אני מבינה על מה הן מדברות. מבחינתי כשם שהן הסתכלו עליי וקראו לי גיבורה, כך אני מסתכלת על האחים והאחיות וקוראת להם גיבורים. הם עזבו את הילדים והמשפחה בבית, באו לעבודה, התמגנו בימים חמים בחליפת המיגון, טיפלו באנשים חולים תוך סיכון חייהם. לא בכדי הם זכו בכינוי המדויק הזה - וכל כך מגיע להם".

 מה למדת על עצמך?

"קודם כל, שהלב שלי במקום הנכון, שבחרתי במקצוע היפה בעולם ואין מבורכת ממני על מערך האחים והאחיות שקיים במאוחדת: מקצועי, מגובש, אנושי ואיכותי. ידעתי תמיד שיש לי עם מי לצאת למלחמה בעת הצורך - ובקורונה סימנתי וי, צדקתי, יש לי את החומר האנושי הטוב ביותר, זכיתי בצוותים מקצועיים עם לב ענק, רגישות ואהבה אמיתית למקצוע. אך לא עשיתי זאת לבד, אלא בשיתוף פעולה מלא עם מנהל מחוז דרום במאוחדת דני מושיוב; מלי קושא - אחות ראשית ומנהלת אגף הסיעוד במאוחדת; וסגל הסיעוד הבכיר במחוז דרום הכולל את דמיטרי רובינצ'יק שהיה אחראי על כל נושא הדיגום בשגרה ובחירום; רוחמה כהן - אחות סוכרת מחוזית; אביגיל טבת - רכזת התחלה בריאה; נטלי בריסקמן - רכזת ניהול סיכונים; יבגניה ברון - אחראית טיפת חלב במחוז; מלי פתיחי - אחות אחראית יחידת אשפוז בית; נעמה אוזנה - רכזת פרויקטים ואיכות; אור פרידלנדר - רכזת בריאות הנפש ושלושת מנהלי המרחבים - אלעד פלס במרחב יהודה חוף, קטי דידיק במרחב אשדוד ומיטל צ'יבוטרו במרחב נגב. הצוות כולו עמד לרשות כלל המחוז, הן בהיבט המקצועי והן בהיבט השירותי, ללא תנאי וללא לאות, במסירות ויותר מכך - מתוך גאוות המקצוע - וזוהי הזדמנות נהדרת להודות ולהוקיר כל אחת ואחד מהם".

 

עוד תגידי שלא חששת מהנגיף?!?

"אני לא אדם פחדן באופי שלי ומאידך הייתי חייבת לשמש דוגמא ומודל לאחיות שלי ולסביבה שלי. הקפדתי על כלל ההנחיות מבלי לעגל פינות, הבת הקטנה שלי דאגה לי מאוד וביקשה שלא אלך לעבודה מחשש שאחלה בקורונה אבל הסברתי לה את התפקיד והמחויבות למטופלים. מראש ידעתי שבחרתי במקצוע שפחד וענף הסיעוד לא יכולים ללכת ביחד. יחד עם זאת, אני חייבת לומר לך שבמשך שנים היינו מבצעים תרגילי התמגנות לאירוע ביולוגי שעלול להתרחש, אבל זה לא דומה למציאות ולשעה האמיתית שבה אחות מתמודדת עם מצב בו היא מתמגנת בחליפה אטומה ושוהה בה שעות רבות או מקיימת שיחה עם קשיש שמבקש מילה טובה או מנת מזון. עברנו תקופה לא פשוטה בכלל, אבל הצלחנו, עשינו את זה - וזה סיפוק שאלפי מילים לא יוכלו לתאר".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){setImageBanner('4e24f6ee-b1d6-4f89-81f2-77ade3c4d4c8','/dyncontent/2021/9/13/c597d25d-a939-4509-99dc-f9a73b3ea8c6.jpg',13441,'',525,78,false,36412);})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה