גודTalk

אנחנו כאן בבאר שבע נט אוהבים לעלות על הבמה (תרתי משמע), ולתת חשיפה לעשייה תרבותית כאן בעיר. אז ישבנו, חשבנו והחלטנו על פינה חדשה - גודTalk שמה, במסגרתה נכיר פעם בשבוע סטודנט/סטודנטית מבית הספר למשחק "גודמן - בית ספר למשחק בנגב".

והיום, תכירו את שיא דרייגור קדמן בת ה-26, במקור ממושב מסילת ציון שליד ירושלים וכיום מתגוררת בבאר שבע. כעת היא בשנתה השלישית והאחרונה בגודמן. בימים אלו נמצאת השחקנית הצעירה בחזרות לקראת הצגת הילדים "נבדלת", שעולה בקרוב בגודמן ובמקביל עובדת על הפקה נוספת של בית הספר "אינסייד-אאוט"- ערב יצירות אישיות.

מתי הכרת את עולם המשחק לראשונה?

''כשהיינו מתכנסים לארוחות שישי בבית, ומשתפים על השבוע שחלף, אני זוכרת שתמיד היה את הרגע שבו הייתי עוזבת את השולחן, "עולה על הבמה" ומתחילה לחקות את כל המורים שלי, לא פסחתי על אף אחת או אחד, המשפחה שלי הייתה קהל אוהד והכל כמובן צולם ותועד''.

היו לך השראות בתור ילדה?

''למדתי במגמת תיאטרון בתיכון לאומנויות בירושלים, במסגרת הלימודים צפינו בהרבה הצגות, כך שמגיל צעיר נחשפתי לתרבות הירושלמית, בין אם זה תיאטרון החאן או הצגות גמר של ניסן נתיב ירושלים. כשישבתי בכיסא וצפיתי כקהל הייתה בי התרגשות וחוסר נחת- הגוף שלי כבר חיכה לעלות לבמה''.

מה התפקיד שהכי תרצי לשחק?

''אנטיגונה. אני מעריצה נלהבת של מחזאות יוונית. יש בה דרמה משובחת, משקל למילים, דיאלוגים חריפים. מדהים אותי שרעיונות שנכתבו לפני הספירה רלוונטיים ביותר גם היום''.

השחקן/שחקנית שהכי תרצי לשחק לצידם?

''אהיה נדושה ואגיד נועה קולר. אני חושבת שהיא מעוררת הזדהות בצורה פנומנלית. היא מביאה איתה משחק כנה, אמיתי ומדוייק, לכן היא כל כך מצחיקה ויחד עם זאת מרגשת בטירוף. הייתי שמחה ללמוד ממנה מקרוב''.

איך נראים הלימודים בגודמן? תארי לנו יום "טיפוסי" בחייך.

''משכימה תמיד שעה לפני שצריכה לצאת מהבית, כדי לקבל את היום ולנשום רגע לפני הטירוף. כמובן שקפה ומשהו מתוק ליד הם קריטיים. בשנה ג' לוח הזמנים קצת יותר מאוורר כך שיכולה להגיע לשיעור הכנה לשוק - להגיש חומרים שכתבנו ועובדים עליהם לקראת פרזנטציה ואחר כך ללכת עם המחשב לפארק לנתח טקסט לפעולות או לכתוב רעיון שהייתי רוצה להעלות על במה. בהמשך היום, כנראה שאחזור שוב לגודמן לטובת חזרות להפקה המתקרבת או חזרות כלשהן - כי תמיד יש משהו. סוף של יום טוב או לחילופין יום ממש גרוע ייגמר בכוס יין בבר השכונתי''.

מה הכי רחוק שתהיה מוכנה ללכת על הבמה? האם יש גבולות אומנותיים?

''אלו דברים שאי אפשר להחליט מראש, לפחות עבורי. למעשים על במה צריכה להיות משמעות ותרומה הכרחית ליצירה. אם יציעו לי לשחק את אנטיגונה- נדבר על זה (צוחקת)". 

אם היו נותנים לך לבחור - תיאטרון/טלוויזיה/קולנוע?

''תיאטרון! קהל מגיב, חי, משתנה הוא שחקן קריטי עבורי. היתרון והייחודיות של תיאטרון הם המפגש עם קהל ויצירת חוויה משותפת וחד פעמית. כשאני יוצרת אני חושבת על איזו חוויה הייתי רוצה לחוות כקהל''.

החלק הכי קשה בלימודי משחק?

''להמשיך להאמין בדרך שלך למרות רכבת ההרים שעליה בחרת לעלות. למצוא את השורשים שלך שנטועים באדמה, גם כשרועדות הרגליים''.