זה לא נעים לראות אולם סגור

שנה שלמה ללא אירועים חלפה לה ובעלי האולמות ללא ספק מנסים להישאר אופטימים עד שהכל יחזור חזרה והאולמות יהיו מלאי שמחה וריקודים עד אור הבוקר, מלאים באוכל טעים, יין שנשפך והרבה מצב רוח של יחד עם חיבוקים, נישוקים וצהלולים ובעיקר בלי מסכות צבעוניות. עד שזה יקרה שוחחנו עם ארבעה בעלי אולמות בעיר שמספרים לנו מה קורה איתם בשנה שבה נסגר להם מפעל חייהם ושאין להם צפי חזרה. 

דוד (שושי) הבעלים של  גן האירועים "משמר הנגב" - נכנס לשיפוץ בינואר ונסגר ב-10.3 

איך ההרגשה לראות אולם סגור? "משמר הנגב זה אחד המקומות המובילים בנגב אם לא בארץ, אחד היפים שיש. לפני הקורונה נכנסו לשיפוצים נרחבים ועשינו מקום מעלף. זה הביביי שלי, הוא מעל 30 שנה פעיל. משנת 1989 עד היום ומלא עד אפס מקום. אני אחד שכל יום הייתי מגיע למקום ומטפל בו. זה אחד העסקים הקטנים שלי בתחומי העסקים שלי, פתחתי אותו כדי להתחכך עם אנשים ולעשות טוב לזוגות צעירים. הסגירה היא סוג של דיכאון. נכנס לעצבות בלתי פוסקת, לא עניין של כסף או אם קיבלתי פיצויים מהמדינה, אלא ההרגשה הטובה וחדוות היצירה שאתה יוצר משהו עם דברים טובים,רואה חתן וכלה שמחים, רואה הורים שזה היום הכי שמח בחייהם לחתן את הילד או הילדה שמלווים אותם לחופה, שכולם משקיעים בהכל שנה לפני האירועי ושמחים לפני ואחריו. ופתאום אין". 

וכמה הפסדת? "מיליונים. אני הפסדתי יותר כי הקיבוץ משמר הנגב לא ויתר על ההוצאות ושכירות, כי זה הקיום של תושבי הקיבוץ, הפנסיות שלהם ולא רציתי שזה יפגע בהם. אני יכול לומר שלא ראיתי נחת מהשנה הזו, אבל מסתכלים קדימה עם תקווה לטוב". 

עד כמה אתה באמת אופטימי? "מאוד אופטימי, רק אחרי שסגרו את האירועים וראיתי את הרצון של האנשים להיות באירוע, הבנתי אחרי 30 שנה, שבעצם נפל לי האסימון כמה האנשים אוהבים אירועים, זה בדם שלהם. לבוא לאירוע זה שמחה, להתכונן מהצהריים, למצוא בגדים, מספרה, לשבת להתארגן עם חברים, לארגן שולחנות, להביא אומנים כמו עומר אדם ואייל גולן ולשמוח מאירועים והופעה ביחד". 

מה דעתך על ההתנהלות של המדינה?  "לדעתי ההתנהלות נכונה, לא חפה מטעויות וזה משבר של ניסוי וטעיה. אי אפשר לצפות מה יהיה מראש. אני באופן כללי מצדיק את הממשלה למרות שאני למאלה שקיבלו פיצוי מזערי כי יש לי עסק גדול ולפי הקריוטריונים לא הגיע לי פיצוי, היה לי קשה לבקר אותם כי עשו דברים טובים, ניסו לתמרן עם כל המצב הפוליטי ולחצים של קבוצות לחץ. מתוך מה שאני יודע מארגון התאחדות בעלי אולמות, בסוף כולם קיבלו פיצוי כספי יפה והענף ימשיך להתקיים ויהיה בסדר". 

יש לך תחזית לעתיד? "אנחנו נחזור לאירועים ובגדול, לא יהיה שינוי בתפיסה של האנשים של לארגן אירוע בגינה של הבית, כי אין תחליף לאירוע באולם או גן. כל אחד רוצה את האירוע שלו הכי טוב שאפשר, הכלה תמיד רוצה שיהיה לה ערב שמח, שיבואו כמה שיותר אנשים, זה כל הכיף בסוף. אני מאמין שתהיה התפוצצותו בגדול, המשק יחזור לעצמו מהר כי זה טבעו של האדם ולא תהיה פגיעה בתפיסה של אנשים לעשות או לא לעשות אירוע. אנחנו עם שמח ואוהבים לשמוח להשתגע, אין לזה תחליף".

אביב קופל, שותף ובעלים של 'סמילנסקי בוטיק בית לאירועים', 'נחלה בעתיקה '1918,' בוסתן-בית לשמחות' ו'סמילנסקי גרדן' - נסגר ב-12.3

איך הרגשה לראות אולם סגור? "אני מרגיש שברון לב רציני, בדיוק בשנה שהיינו צריכים לממש את כל המקומות שפתחנו. האחרון היה נחלה בעתיקה  1918 והיומן שלנו היה סגור בפול בוקינג וזו היתה שנה שבה כולם הגיעו למודעות של הציבור עד שהגיע צו סגירה ממדינת ישראל וממשרד הבריאות. חשבנו שייגמר תוך כמה שבועות ואז ראינו בכל חודש שאומרים שזה צריך לחזור ולא חוזר. חששנו מאוד גם כי המצב הכלכלי והנפשי של כל הצוות שלנו היה לחוץ ובצדק, גם הוצאנו עובדים לחל"ת וזה לא פשוט. הבנו שזה תהליך ארוך והתחלנו להיערך בהתאם. לא קיבלנו פיצויים מהמדינה בחודשים הראשונים, וכשקיבלנו זה היה מזערי". 

כמה הפסדתם? "עשרות מיליונים".

עד כמה אתה אופטימי? "אני תמיד אופטימי לאורך כל התקופה. התחלנו להתפתח ולהתרחב בתחום המלונאות והקמנו וילה לנופש ופנאי בשם "סו קאסה", והקמנו את טרומפלדורר בעתיקה, מלון סויטות לאנשי עסקים, הלכנו על מקומות קטנים שכן יכלו לעבוד בתקופת הקורונה. כי יש לו ביקוש בתקופות האלה. אז איפה שאפשר אנחנו עובדים".

מה דעתך על ההתנהלות של המדינה?  "חושב שהיו צריכים להחריג אותנו מכל שאר העסקים במדינת ישראל כי נסגרנו ראשונים ונחזור לעבוד אחרונים, נפגענו ב-101 אחוזים. לעומת אחרים שנתנו להם פרקי זמן לעבוד ואנחנו לא. שבועיים פה ושם אבל לא מעבר לזה. גם בתנאים מסוימים לא נתנו לנו כי היתה תחלואה גבוהה וקיבלנו צו סגירה".

יש לך תחזית לעתיד? "אנשים יחזרו לארועים, מצד אחד, לדעתי המגמה תהיה אירועים קטנים יותר, כי הם חוו בכל התקופה ארועים קטנים ונהנו, לכן תהיה עדיפות. מצד שני, במדינת ישראל שוכחים מהר, אז אולי בסופו של דבר אירועים מסוימים כן יגיע עד לאלף איש. לגבי התיאומים לדעתי אנשים התרגלו לעבוד בדיגיטל וזה מה שתיפוס, העבודה מול האנשים תהיה חזקה בכיוון הדיגיטל, כל מה שקשור להעברת אינפורציה יקיים בדיגיטל ולא במפגש ארבע עיניים למול אנשי מכירות. גם בנוגע לתפריטים, כלים עיצובים, הזמנות -יעבור לדיגיטל".

ליאור מכלוף, מנכ"ל גן אירועים נרניה (2 אולמות 2 גנים) - נסגר ב12.3 נפתח לשבועיים וחצי ונסגר עד היום

איך ההרגשה לראות אולם סגור? "זה לא פשוט, אבל בזמן הזה ניצלנו מחשבה מיוחדת, להשקיע עוד באולמות שלנו, בנינו תוכנית, חשבנו איך אפשר לחדש, להתעסק בעשייה. האולם סגור, אבל ממשיכים לעבוד. נרניה זה חלק מקבוצה של עסקים ולא מסתמכים רק על האולם. אם היינו תלויים רק בנו היה לנו קשה יותר. כל המצב לא קל, אבל נעבור גם את זה. שמונה שנים עושים שמחות כל יום ופתאום הפוגה ארוכה שבה אנחנו מטפלים יותר בזוגות שמחפשים מענה ומאוד עצובים, מעודדים אותם ומתייחסים אליהם כמו משפחה לא משנה אם סגור. מעודדים כלות שיהיה בסדר. עברנו את פרעה נעבור גם את זה, הם יתחתנו ויהיה בסדר. יהיה מה לספר לילדים בעתיד, שהחתונה נדחתה להם פעמיים או ארבע".

וכמה הפסדת? "הפסד עצום, כפי שציינתי לשמחתנו הקבוצה לא חיה מהאולם בלבד ואניי לא מקנא במי שזו הפרנסה היחידה שלו. המנגנון של פיצוי להשתתפות בהפסדים ובהוצאות שונה, לא כמו במלחמות ובמבצעים שונים ששם מנגון הפיצוי היה אחרת. מנגנון שהשתתף בהוצאות שלנו. קיבלנו מהמדינה מה שמגיע לנו, אבל עוד לא קיבלנו את הכסף, אלא רק את האישור".

עד כמה אתה אופטימי? "אני אופטימי מהסיבה היחידה שיש עוד עסקים, אם הייתי מחזיק את העסק כפרנסה עיקרית הייתי יותר מודאג. צר לי על חברים שקורסים. שומע אותם ומקווה שיעמדו על הרגליים וישתקמו".

מה אתה חושב על ההתנהלות של המדינה?  "לא נכנס לפוליטיקה, כל המדינה זה עסק  אחד גדול. ברגע שכל העסקים נסגרים לא קל לפצות את כולם. כשיש מבצע מקומי בדרום מפצים וברגע שיש הגבלות על כל המדינה, אם אתה מסתכל על המדינה במקרו כמו עסק אחד גדול, יהיה קשה למצוא מקורות פיצוי כדי לפצות מדינה שלמה. כל שקל שניתן כולם יצטרכו לשלם בעידן אחרי הקורונה כולל האולמות שמקבלים. בטח יהיה העלאה במיסוי או דברים כאלה".

תחזית לעתיד? "נבואה ניתנה לשוטים, אבל אני רק יכול להעריך. ההתחלה תהיה מהוססת טיפה, אבל עם ישראל זה עם חם וחסר לו האירועים ולצאת, אולי לא מייד. אבל במידה ותסתיים הקורונה ולא יהיו עוד מוטציות חדשות ונכנס לתקופה כזו שכל פעם שקם וירוס ומשתק הכל, מניח תוך חצי שנה מפתיחת האולמות יהיה משהו בהיסטוריה. חייבים להבין אם יחזור נגיף אחר או יתחילו להשתולל מוטציות, המצב יהיה ברמה כזו שיכול להיות שהענף הזה לא יישאר". 

מוטי רווח, הבעלים של גן אירועים 'סופיה' - סגור שנה מאז 10.3

איך ההרגשה לראות אולם סגור? "הרגשה הכי לא טובה שיש. מלשמח אנשים להגיע למצב של אפס פעילות ולהגיע למצב שאתה צריך להילחם על הקיום שלך היומיומי על כל דבר, זה הופך את החיים למאוד קשים. בתחום הכלכלי לוקחים הלוואות, מוכרים דברים שהיו לך בעבר, מתפללים ליום שאחרי שיגיע, לוקחים הלוואה למקום כדי לשמור על המקום שיהיה ראוי. והוא בהחלט ראוי מאוד".

כמה הפסדת? "מיליונים, המון כסף".

עד כמה אתה אופטימי? "אני בכל החיים שלי זה עליות וירידות, אני אופטימי ומי שעבר הרבה בחיים שלו לא יכול להיות פסימי. אני די אופטימי, אבל זה אפ אנד דאון, זה שבוע ככה ושבוע ככה". 

מה אתה חושב על ההתנהלות של המדינה? " מצד אחד נעשו לא מעט טעויות, מצד שני לא היה להם ניסיון עם מצב שכזה. הם עשו טעות בזה שפתחו וסגרו, אבל הציבור דרש את זה, לא תלוי רק בהם. העסקים דרשו לפתוח והם נתנו להם. היה הכי חשוב לשמור תמיד שהשמיים יהיו סגורים, כי אנחנו מדינה שיכולנו ויכלו לפתור את כל הבעיה של כל הנדבקים של אלו שנכנסים ושל אלו שיוצאים והיו חייבים וחייבים גם עכשיו לסגור את השמיים, כדי לעצור את זה".

תחזית לעתיד? "כמו שאת מכירה את העם היהודי שיודע לצאת ממשברים בשניות, ירצה להתפוצץ מיד שיחזירו את הדברים לקדמותם ונצטרך להתאים את עצמנו לכל מה שיקרה בשטח. אני לא יודע מה יהיה מבחינת אירועים, מבחינת הכמויות, מבחינת ההכנה וכו' אבל כולי תקווה שיחזור לקדמותו מאיפה שעצרנו את זה. השאלה היא מי יהיה שם כשזה יחזור, מי יהיה לשמוח ומי יהיה לשמח, כי יש כרגע אלפי מתים וזה מצב קשה מאוד. לאט עם הזמן יהיה בסדר ואמן בשורות טובות ושניפגש רק בשמחות".