הכירו את הצעירים מאחורי מחאת האוהלים במשכן: "גם כאן קשה לעמוד במחירי הדיור"

באופן אבסורדי, לפני חודשים אחדים היו אלה מחירי הפסטה שהוציאו אלפי מוחים לרחובות ועשו רעש אדיר, בזמן שמחירי השכירות המשיכו לטפס בעשרות אחוזים וכיום מהווים הוצאה משמעותית הרבה יותר במשק בית ממוצע. כידוע, אחד הפתרונות הפופולאריים להתמודדות עם המצב הנתון ויוקר המחייה הוא לעבור להתגורר בפריפריה, לכן צעירים רבים בוחרים לעבור לגור בבאר שבע הידועה כעיר אטרקטיבית שבה מחירי השכירות עוד נותרו "שפויים".

בשנה האחרונה בה יוקר המחיה עלה באופן דרסטי, גם כאן בבירת הנגב צעירים החלו לחוש בקושי משמעותי להתקיים בכבוד, וזו בדיוק הסיבה שהוציאה לרחובות העיר את עידו אטיאס (27) ודינה לייבמן (25) עם הרבה אמביציה לשנות את המציאות בה הם חיים. פגשנו אותם ברחבת המשכן לאומנויות הבמה, לריאיון קצר בין שיחות עם העוברים והשבים (והיו הרבה שיחות ברקע), שתוהים בדיוק כמונו מה גורם ל-2 צעירים לקחת אוהל ולהוביל מחאה תוך כדי חיים גדושים והישרדות יום יומית. במהלך השיחות עם העוברים והשבים עידו ודינה הזמינו את כולם להצטרף תוך כדי האמירה: "אנחנו פה כדי להפוך את המקום שלנו לטוב יותר".

"ראיתי פוסט בפייסבוק, של וורוניקה שהיא זו שיזמה את המחאה. פשוט הבנתי שאני צריכה לבוא, הרמתי טלפון לחברים שלי ואף אחד לא יכול היה להגיע, החלטתי שאני באה בכל זאת". מספרת דינה, סטודנטית לכלכלה ותושבת העיר מזה שנתיים. "אנחנו יכולים לייצר משהו דרמטי, שינוי משמעותי, זה מגיע בנקודה שאנשים כבר מספיק סובלים ושמספיק כואב להם בשביל שיצאו לרחוב וידרשו את מה שמגיע להם".

"אני רוצה להצליח לראות כאן את העתיד שלי, אבל איך שהוא גם כאן מחירי הדיור הם משהו שקשה לעמוד בו" מוסיף עידו, תושב העיר מזה 4 שנים ופעיל חברתי, בריאיון לבאר שבע נט.

ספרו על הקושי שלכם עם מחירי השכירות, למה כל כך קשה בעצם?

"מבחינתי לא הייתה אופציה ללמוד בתל אביב או בירושלים, חשבתי שרק בבאר שבע לא תהיה לי בעיה להחזיק את עצמי כלכלית. עם הזמן גיליתי שלהחזיק דירה, שכר לימוד והוצאות על אוכל זה לא כזה פשוט. קשה למצוא כאן עבודות שמרוויחים בהם שכר גבוה מספיק, במיוחד כסטודנטית או כמישהי שיכולה לעבוד רק בחצי משרה. זה מאוד מאתגר בלי עזרה של הורים". מספרת דינה.

עידו מוסיף: "הרבה פעמים אומרים לנו שאין לנו זכות להתלונן כי מחירי השכירות בתל אביב גבוהים הרבה יותר, וכאן לכאורה המחירים עוד סבירים. חשוב להדגיש שגם גובה המשכורות כאן נמוכים בפער אדיר לעומת המרכז, אין פה היצע עבודות שמציעות שכר שאפילו מתקרב לשכר במרכז ובתל אביב. גם עלייה של 600-800 ₪ בשכר הדירה יכולה לשנות את המצב הכלכלי שלנו באופן דרמטי. זה אפילו יכול לגרום לאנשים לעבור דירה, וגורם ללא מעט אנשים למחשבות על ירידה מהארץ".

גם לכם יש מחשבות על לעזוב את הארץ בגלל המצב?

"מבחינתי זאת לא אופציה, אנחנו ציונים ולא סתם נלחמים על הבית". אומר עידו. "זאת מעולם לא הייתה אופציה, אני לא מרוצה ממה שיש כאן ובגלל זה אני כאן, אני כאן כדי לשנות".

יש הרבה ביקורת על הסטודנטים שמוכנים לשלם את מכירי השכירות המופקעים מתוך חוסר היכרות עם השוק, מה אתם חושבים על זה?

"יש הרבה סטודנטים שמגיעים מהמרכז וכשהם משווים לשם הם חושבים שלא יקר פה. אמנם יש עלייה, אבל זה עדיין זול לתפיסתם, ואולי כשההורים עוזרים הם מסתדרים. אבל זאת מחאה שרלוונטית גם להם, כי כשיסיימו את התואר איך ימצאו עבודה אם לא תהיה עבודה שתוכל לפרנס אותם? או שיעברו למרכז וכל הכסף שירוויחו ילך לשכ"ד?" אומרת דינה. "הייתי רוצה לראות כאן את הסטודנטים, גם אם הם לא מרגישים שזה כבד עליהם כרגע, השאלה האמיתית שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא האם הוא יהיה מסוגל אי פעם לפרנס את המשפחה שלו במצב הזה".

ספרו על המשמעויות של יוקר המחייה בחיי היום יום שלכם כצעירים וסטודנטים

"באמת מרגישים את זה" מספר עידו. "יוקר המחיה הוא רחב, מרגישים את זה בתדלוק ובקנייה בסופר, ראינו את מחאת הפסטה, כבודה במקומה מונח, אבל ההוצאה המשמעותית ביותר בכל חודש במשקי בית בישראל, וגם בשלי זה שכר דירה, מדובר בבין 50-60% מהמשכורת שפשוט הולכים למצרך הכי בסיסי".

"האמירה המרכזית שלנו היא שקורת גג זאת זכות בסיסית לכל אדם והמדינה צריכה להפעיל מנגנונים ולהסתכל ימינה ושמאלה למדינות באירופה כדי להבין איזה שינוי מדינה יכולה לעשות כדי להבטיח את הדבר הבסיסי הזה".

אתם רוצים להציע פתרונות? או רק לצעוק ושמישהו אחר יטפל בזה ויקבל החלטות קשות

"הרבה פעמים כשמדברים איתנו נזכרים במחאת 2011, מצד אחד אנחנו לוקחים מהם השראה על האומץ לצאת לרחוב ולהביא אנשים למאמץ הזה, אבל  בשונה מהם אנחנו מאוד ממוקדים, יוקר המחיה זה רחב וצריך לטפל בהכל, אבל אנחנו מתמקדים בדיור" מספרת דינה. "לא כי מזון זה לא חשוב, גם במזון צריך לטפל ונטפל אחרי זה. אבל המטרה היא להיות ממוקדים ולא לצעוק על הכל במקביל".

"עומדת לקום וועדה אזרחית של מומחית שתכתוב נייר מדיניות, אזרחים יוכלו לכתוב הצעות למומחים עם דרישות שהם חושבים שצריכות להיכנס פנימה, ואז ככה לדרוש מדיניות ספציפית. זאת לא רק קריאה כללית למצוקה".

עידו מוסיף לדבריה: "אחת הסיבות שבגללן אנחנו צועקים היא באמת תחושת ניתוק, שההנהגה שלנו לא שומעת את הרצונות שלנו. מהרגע הראשון של המחאה היה לנו מאוד חשוב להיות ההפך מזה, ה-DNA  שלנו זו מחאה שיש בה מקום להתבטא, להקשיב, לקיים שיחה. ביום שבת האחרון סיימנו את המחאה בלשבת ולדבר יחד מה הצעד הבא. רשמנו את כל הרעיונות והיה לנו חשוב שכולם יוכלו להגיע, כולל שומרי המסורת שבשבילם הזזנו את ההפגנה לצאת השבת. חשוב לנו שההפגנה הזאת תהיה של כולם".

תנו דוגמא לפתרון שעלה במהלך השיחה שלכם עם המוחים שהצטרפו אליכם בשבת

"אחד הדברים שאפשר לעשות זה להסתכל מה קורה בעולם, לקחת דוגמאות ממדינות שיש בהן מנגנונים שמצליחים כמו דיור חברתי, ציבורי, ניהול של הדיור על ידי ארגונים חברתיים או העירייה. לקדם שכירות לטווח ארוך" מספר עידו. דינה מוסיפה: "היום יש כאן בועת נדל"ן ויש אנשים שזה משתלם להם כשכל השאר מפסידים, צריך להפוך את ההשקעה בנדל"ן לפחות משתלמת ולקרר את השוק הזה".

יש למחאה אג'נדה פוליטית?

"המחאה הזאת היא לא של מפלגה כזו או אחרת, לא ימין או שמאל, אנחנו ממש שומרים את זה מחוץ לשיח הזה, היא של כולם. אנחנו נאבקים לדאוג לתנאי מחיה טובים יותר, לשפר את מצבנו הכלכלי, יש איזה קומץ מצומצם שנהנה מהמצב, באופן כללי רוב מי שקונה ומי ששוכר דירה מפסיד. במשך שנים ההנהגה שלנו לא טיפלה בזה".

מה תגידו למי שמתלבט אם להגיע?

"אנחנו פה במאהל מחאה על מחירי הדיור ויוקר המחייה בישראל, על זה שאין קורת גג יציבה, אין הגנה על השוכרים, אין ביטחון בלשכור דירה. אנשים שהולכים פה באזור מתעניינים תמיד וכל אחד הוא חשוב".

"אנחנו צריכים נוכחות מסיבית כדי להצליח להזיז דברים. זה לא מספיק לתמוך או לעשות לייק בפייסבוק, אתם יותר ממוזמנים להגיע, שבו פה במהלך היום, בואו להפגנות שנארגן פה. רק ככה נצבור כוח, עם כמות אנשים שאי אפשר להתעלם מהם".